פרשני:בבלי:עבודה זרה יח ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עבודה זרה יח ב

חברותא

אמר ליה השומר: <img alt='' src='p_amud.bmp title='מיקום עמוד מדויק'>  ומי יימר דהכי איכא? מי אומר לי שהאמת אתך, שאם אומר תפלה זו, אנצל?
אמר ליה רבי מאיר: השתא חזית, עתה אראה לך!
הוו היו שם הנהו כלבי דהוו קא אכלי אינשי כלבים אוכלי אדם, שקל קלא, רבי מאיר לקח רגב עפר שדא בהו וזרק בהם כדי להרגיזם. הוו קאתו למיכליה כשבאו לאוכלו - אמר רבי מאיר: אלהא דמאיר, ענני!  11  וניצול.

 11.  ומבאר המהרש"א: כל זמן שאפשר להשתמש בדרכים טבעיים - אין משתמשין במעשי נסים. לכן הקדים רבי מאיר ונתן לו את הדינרים. והיות שפחד שמא השומר לא ישתמש עם הדינרים לשוחד, ויחזיקם לעצמו, ותיכף יאמר "אלהא דמאיר ענני" - לכן רמז לו שמקודם ישליך להם ממון, כשם שרבי מאיר השליך רגב עפר אל הכלבים, ורק כשייגמרו הדינרים ויבואו להענישו, כשם שהכלבים באים לטרוף - אז ישתמש במעשי נסים.
והשומר נענה לרבי מאיר, שבקוה שיחרר אותה ויהבה ליה ונתן אותה לרבי מאיר.
לסוף - אשתמע מילתא בי מלכא, נודע הדבר בבית המלך, שהשומר שיחרר את בתו של רבי חנינא בן תרדיון. אתיוה הביאוהו את השומר, אסקוה לזקיפה, העלוהו לגרדום לתלותו. אמר השומר: אלהא דמאיר, ענני! אחתוה הורידוהו מן הגרדום, מפני שלא יכלו לתלותו.
אמרו ליה התליינים לשומר: מאי האי? מהו לחש זה, ומה הסיבה שאין אנו מצליחים לתלות אותך?
אמר להו השומר: הכי הוה מעשה, כלומר, סיפר להם את מה שאירע לו עם רבי מאיר.
הרומאים רצו לתפוס את רבי מאיר. אתו, חקקו לדמותיה דרבי מאיר ציירו את דמותו אפיתחיה דרומי על שערי העיר רומי, אמרי, הכריזו: כל דחזי לפרצופא הדין, כל מי שרואהו לדמות זו - לייתיה יביאוהו לשלטון.
יומא חדא יום אחד, חזיוהי ראה אותו רומאי אחד, רהט אבתריה, רץ אחריו לתופסו. רהט מקמייהו, ברח רבי מאיר מפניהם. על נכנס לבי זונות, לבית הזונות, שבודאי לא יחפשו אותו במקום כזה.  12 

 12.  לא רצה להשתמש במעשה נסים, לכן לא אמר "אלהא דמאיר ענני". עיון יעקב
איכא דאמרי יש מי שמסר שמועה זו כך:
בשולי עובדי כוכבים חזא, ראה גוים מבשלים תבשיל. טמש בהא, טבל אחת מאצבעותיו, ומתק בהא, מצץ את השניה.
איכא דאמרי: אתא אליהו הגיעו אליהו אדמי להו והתחפש כזונה, כרכתיה המחבקת אותו.
אמרי הרומאים: חס ושלום! אי רבי מאיר הוה, אם זה שרדפנו אחריו הוא רבי מאיר, לא הוה עביד הכי, לא היה עושה כן, ליכנס לבית הזונות או לאכול בשולי עכו"ם או להתחבק עם זונה. ועזבוהו.
וכיון שרבי מאיר לא רצה להסתמך על נסים - קם ערק, ברח לו מארץ ישראל. אתא הגיע לבבל ושם האיר אור תורתו.
איכא דאמרי, מהאי מעשה. זו היא הסיבה שברח לבבל.
ואיכא דאמרי, ברח לבבל מפני מעשה דאשתו ברוריא (כמבואר ברש"י).
שנינו במשנה על איצטדאות של גויים. הגמרא דנה אם מותר ללכת לשם.
תנו רבנן: ישראל ההולך לאיצטדינין,  13  מקום מלחמות שוורים, ולכרקום, מצור שעשו הרומאים על עיר שכבשוה, ועשו שם שחוק וליצנות, והשתמשו באכזריות עם בני העיר הכבושה, וראה שם את הנחשים מכשפים ואת החברין לוחשי נחשים, וכל מיני ליצנים: בוקיון ומוקיון ומוליון ולוליון בלורין סלגורין - הרי זה מושב לצים. ועליהם על מי שהולכים לשם - הכתוב אומר (תהלים מ) "אשרי האיש ... ובמושב לצים לא ישב, כי אם בתורת ה' חפצו".

 13.  פירש הערוך: מושב ששוחקין לפני המלכים, שמביאים בהמות מלומדים למלחמה, כגון: אריות ונמרים ונחשים ושורים, ומשסים זה על זה להלחם אלו עם אלו, וכולם עם אדם ואדם עם כולם".
ומכך שהכתוב מסמיך את אושרו של מי שלא ישב במושב לצים למי שחפצו בתורת ה', הא למדת, יש ללמוד, שדברים הללו מביאין את האדם לידי ביטול תורה.  14  ורמינהו, הגמרא מביאה ברייתא אחרת הסותרת, שמשמע ממנה שמותר לילך למקומות אלו:

 14.  הקושיה ידועה. הלא הן הם בעצמם מושב לצים. ולמה אמרה הגמרא שהם יביאו את האדם לביטול תורה? ותירץ המהרש"א "לפי שיש לבעל דין לחלוק, שעניני ליצנות אלו - יש בהם דברי חכמה במשלים ומליצות - גם משמחים לבבות, ונפשות הדואגים - על כן אמרה הברייתא: ממה שהזהיר דוד על מושב לצים, ועליהם אמר "כי אם בתורת ה' חפצו", הא למדת, שאדרבה, שאלו מביאין לידי ביטול תורה המשמחת הלבבות ונפשות". ועיין בעיון יעקב.
דתניא, (הולכים) לאיצטדינין - מותר ללכת. מפני שצווח כשרואה שיגיחו שם את ישראל הרי הוא צועק ומתחנן להם, ומציל אותו.
ולכרקום מותר לילך, מפני ישוב המדינה, מבקש מהרשעים שיצילו את הישראלים הכבושים בעיר מצור מהתעללות אכזרית. ובלבד שלא יתחשב עמהם שלא ישתתף עם הכובשים בעשיית המצור, ואם נתחשב עמהם אם חייב להשתתף עמהם, אסור.  15 

 15.  כן פירש רש"י. ורבינו אלחנן מפרש: להיות ממספר אנשי הצבא של עובדי כוכבים. ובחידושי המאירי מפרש (כנראה שהוא פירוש רבינו אלחנן) "אסור לישראל להתחשב עמהם בשעה שמחשבין את גייסותיהם, שמא מתוך שהם משלימים מנין הצריך להם - מתאמצים אלו לילך. ונמצאו הם גורמים לאבד נפשות".
ומקשינן: קשיא איצטדינין אאיצטדינין. ברייתא אחת אוסרת איצטדינין והשניה מתירה?
קשיא כרקום אכרקום.
בשלמא כרקום אכרקום לא קשיא, ובקל אפשר לתרצם:
כאן, הברייתא האוסרת, מדברת במתחשב עמהן, לכן אסור.
וכאן, הברייתא המתירה, מדברת בשאין מתחשב עמהן.
אלא הסתירה של איצטדינין אאיצטדינין, קשיא.
ומתרצינן: תנאי היא. אין כאן סתירה, כי הם שתי דעות של שני תנאים.
דתניא, הגמרא מביאה ברייתא שלישית שבה נחלקו תנאים בדין הליכה לאיצטדינין:
תנא קמא אומר: אין הולכין לאיצטדינין מפני מושב לצים (גירסת הב"ח: מפני שהן שופכי דמים) . ורבי נתן - מתיר, מפני שני דברים. אחד, מפני שצווח ומציל כנ"ל. ועוד טעם אחד, מפני שאפילו אם לא יוכל להציל, על כל פנים מעיד עדות אשה להשיאה, שלא תישאר אשתו עגונה כל ימיה.
ומיושבת סתירת הברייתות.
הגמרא מביאה ברייתא נוספת בענין זה.
תנו רבנן: אין הולכין לטרטיאות ולקרקסיאות (בתי ליצנות שהיו שייכים לאלילים) מפני שמזבלין שם זיבול לעבודת כוכבים, מתאספין ומתחברין לסדר צרכי אלילים ומנדרין לה,  16  אלו הם דברי רבי מאיר.

 16.  כן פירש רש"י, והוא מלשון דביקות וקשר, כמו שנאמר (בראשית) "יזבלני אישי". ורבינו תם מפרש: מלשון "זבל", והוא כינוי גנאי ל"זבח".
וחכמים אומרים: מקום שמזבלים, אסור מפני חשד, שהלך לשם לזבל לעבודת כוכבים, ואילו מקום שאין מזבלין שם - אסור מפני מושב לצים.
והנה, רבי מאיר אסר בכל המקומות, כי סובר שכולם בחזקת מזבלים לאלילים, וגם חכמים אוסרים בכל המקומות, ואם כן, מקשה הגמרא:
מאי בינייהו? מה החילוק ביניהם, ובאיזה דין נחלקו?
ומתרצינן: אמר רב חנינא מסורא: הנפקא מינה היא: מי שעבר על דברי חכמים, והלך לשם ונשא ונתן עמהן, איכא בינייהו יש חילוק דין ביניהם -
לרבי מאיר: המעות שקיבל הישראל מסחורתו שמכר להם - אסורים. כי הם ודאי מזבלין, ויש על המעות חשש שהם של "דמי עבודת כוכבים".
ואילו לדעת חכמים, יש כאן רק איסור משום חשד או משום ליצנות, לכן המעות שבידו מותרים.  17  והגמרא מביאה מאמרי חכמים בגנות הליצנות.

 17.  כן כתב רש"י (לפי הגהת הרש"ש). ואילו הריטב"א בשם הראב"ד מבאר, שאם אכן הוא מקום שמזבלין, סוברים גם חכמים שהמעות אסורים. ונחלקו חכמים עם רבי מאיר רק באופן שראה מרחוק שאין מזבלין שם, שלדעת רבי מאיר המעות אסורים, כי סובר שבכל המקומות מזבלין, ואילו לחכמים מותר. התוס' בתירוצם הראשון (לדעת המהרש"א) סוברים: במקום שאין מזבלין, גם רבי מאיר מודה שהמעות "מותרים" (ובזה חולקים התוס' על רש"י). ובמקום שמזבלין נחלקו: רבי מאיר אוסר, וחכמים מתירים מפני שאינו אלא חשד (כדעת רש"י). ובתירוצם השני סוברים כדעת הריטב"א.
דרש רבי שמעון בן פזי: מאי, מה הוא הביאור בהא דכתיב "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב".
ולכאורה קשה: וכי מאחר שלא הלך - היכן איך עמד? ומאחר שלא עמד - היכן ישב? ומאחר שלא ישב - היכן לץ התלוצץ?
ומתרצינן: אלא, בא הכתוב לומר לך, שאם הלך בהעברה בעלמא - סופו לעמוד ולהתעכב ביניהם מעט, ואם עמד - סופו לישב, ואם ישב סופו ללוץ.
ואם לץ עליו הכתוב אומר (משלי ט) "אם חכמת - חכמת לך, ולצת - לבדך תשא".  18 

 18.  ומבאר המהרש"א: הביאו מקרא זה לומר שאפילו מי שטועה והולך למקומות אלו, בחושבו ששם יקנה שום דבר חכמה, אף שבטוח בעצמו שלא יתלוצץ עמהם, על כך אמר שלמה המלך "אם חכמת - חכמת לך". כלומר, לדעתך היא חכמה, כי באמת אין שם חכמה, אלא אדרבה, יש שם בטול תורה ובטול חכמה, ו"לצת" - אם אכן תתלוצץ, "לבדך תשא" את העונש של יסורים. ועל זה אמר הכתוב "אשרי האיש שלא הלך" - אפילו אם דעתו היא ששם אפשר לקנות דבר חכמה.
לכן, אשרי מי שלא הלך, אפילו בדרך עראי, שמא יגיע לידי כך.
אמר רבי אליעזר: כל המתלוצץ - יסורין באין עליו. שנאמר (ישעיה כח) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם, כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' אלהים צבאות על כל הארץ". ודרשינן "מוסריכם" מלשון יסורים, כי גזירה זו כלה ונחרצה מאת ה'.  19 

 19.  וכתב הר"ן: עונש זה הוא מדה כנגד מדה, שהליצנות פורקת עול יראת שמים, ולפיכך באים עליו יסורים להכניעו. ועיין בהערה הבאה בשם המהרש" א. והעיון יעקב מפרש: לפי מה שביארנו שליצנות מביאה לידי ביטול תורה, שעליו ענשו יסורים, כמו שאמרו במסכת ברכות (ה) "כל העוסק בתורה - יסורין בדילין ממנו". והמהר"ל כתב בספרו נתיבות עולם, שענין הליצנות הם דברי הבל וריק, מעשה שאין בה ממש, רק הכל תהו וריק. לכך באים עליו יסורים לכלותו עד שאין בו ממש, ועושין אותו לגמרי כאינו.
אמר להו רבא לרבנן לתלמידיו: במטותא, בבקשה מכם, בעינא מינייכו, אבקש מכם דלא תתלוצצו, דלא ליתי עלייכו, שלא יבואו עליכן יסורין.
אמר רב קטינא: כל המתלוצץ, מזונותיו מתמעטין. שנאמר (הושע ז) "משך ידו את לוצצים". ודרשינן ש"ידו" היא יד הקב"ה, המלאה הפתוחה והגדושה לזון את הכל, והוא - כביכול מושכה מן המתלוצצים.  20 

 20.  מבאר המהרש"א: כי דרך עושי ליצנות ושחוק, שעושין עצמם חגרים ובעלי מומין, ושואלים על הפתחים בדרך ליצנות ולעג על אחרים שהם באמת בעלי מומין ועניים - לכן עונשם להיות בעלי יסורים ועניים. וזה פירוש "ולצת" על אחרים - "לבדך תשא". והמהר"ל מבאר, כי המזונות הוא חיותו ומציאותו של האדם, וכאשר הוא נמשך אחרי ליצנות דברי הבל וריק - ראוי שיהיו מזונותיו מתמעטים עד שלא תהיה לו מציאות, ויהיה נחשב כאילו אינו.
אמר רבי שמעון בן לקיש: כל המתלוצץ - נופל בגיהנם. שנאמר (משלי כא) "זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון". ודרשינן "עברה" מלשון גיהנם.
ואין פירוש "עברה" אלא גיהנם, שנאמר (צפניה א) "יום עברה היום ההוא". הוא יום הדין, שהרשעים נידונין לגיהנם. ובמקרא זה, "זד יהיר לץ שמו", נאמרו גם ליצנות וגם יהירות והיא "גאווה". ולכן -
אמר רבי אושעיא: כל המתייהר - נופל בגיהנם, שנאמר "זד יהיר, לץ שמו. עושה בעברת זדון".
ואין "עברה" אלא גיהנם, שנאמר "יום עברה היום ההוא".
אמר רבי תנחום בן חנילאי: כל המתלוצץ - גורם כלייה לעולם. שנאמר "ועתה אל תתלוצצו, פן יחזקו מוסריכם. כי כלה ונחרצה שמעתי".  21 

 21.  מבאר המהרש"א: תחילת הפסוק היא בלשון נוכח, והמשך הפסוק הוא שלא בלשון נוכח, לכן דרשינן שהיסורים הם אף למי שלא התלוצץ. ומי הם? השומעים ונהנים, ואלו שאינם מוחים.
אמר רבי אליעזר: קשה היא הליצנות, שתחילתה יסורין וסופה כלייה.
ועתה הגמרא מביאה הרבה דרשות ופירושים על פרק ראשון של ספר תהלים.
דרש רבי שמעון בן פזי: מאי, מהו הביאור בהא דכתיב "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים"? - זה שלא הלך לטרטיאות ולקרקיסאות של עובדי כוכבים.
"ובדרך חטאים לא עמד" - זה שלא עמד בקנגיון ציד חיות על ידי כלבים לשם שחוק.
"ובמושב לצים לא ישב" - זה שלא ישב בתחבולות, מיני משחקים.  22 

 22.  פירש הערוך "מתקבצין ויושבין ברחוב העיר ועומדין שנים שנים מהן, ועושים מלחמה לשחוק בתחבולות". והמהרש"א מפרש: תחבולות חכמה, והם מיני ליצנות.
שמא יאמר אדם: הואיל ולא הלכתי לטרטיאות ולקרקסיאות, ולא עמדתי בקנגיון - אלך ואתגרה בשינה!
תלמוד לומר "ובתורתו יהגה יומם ולילה".
וממשיכה הגמרא ודורשת דרשה אחרת על המקרא "אשרי האיש".
אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים"? -

דרשני המקוצר