פרשני:בבלי:חולין קיז א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חולין קיז א

חברותא

שהחלב <img alt='' src='p_amud.bmp title='מיקום עמוד מדויק'>  מועלין בו אם הוא קרבן, אבל בדם אין מועלים כפי שהגמרא לומדת. וחייבין עליו משום פיגול, ונותר, וטמא (שאם אכלו בטומאה חייב שתי חטאות, אחת משום חלב ואחת משום טומאה). מה שאין כן בדם כפי שהגמרא מפרשת.
וחומר בדם מבחלב: שהדם נוהג בבהמה וחיה ועוף, בין טמאים ובין טהורים. וחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד, שכתוב בו "מן הבהמה אשר יקריבו". ואינו נוהג בחיה ובעוף.
גמרא:
מנא הני מילי שחלב יש בו מעילה ואפילו בא מקדשים קלים, שהרי לא מחלק התנא בין קדשי קדשים לקדשים קלים?
אמר רבי ינאי: דאמר קרא באימורי פר כהן משיח, "כאשר יורם משור זבח השלמים"
- כך יורמו אימורי פר כהן גדול להקטרה על המזבח. וכי מה למדנו משור זבח השלמים? הרי הקטרת האימורים מפורשת גם בפר כהן משיח!?
מעתה, הרי זה - שור זבח השלמים - בא ללמד, ונמצא למד! מקיש הכתוב את שור זבח השלמים - לפר כהן משיח. ללמדנו: מה פר כהן משיח - יש בו מעילה, שהרי קדשי קדשים הוא, אף שור זבח השלמים שקדשים קלים הוא - יש בו מעילה.
אמר ליה רבי חנינא לרבי ינאי: מדוע הוצרכת ללמוד משם? וכי כעורה היא זו ששנה רבי: כתוב בקדשים קלים "כל חלב לה"', ומזה שכתוב "לה"' - דורשים: לרבות אימורי קדשים קלים למעילה!?
אמר אביי: איצטריך שתי הדרשות. דאי כתב רחמנא רק "כל חלב לה'", הוה אמינא שבחלב - אין, יש מעילה. אבל ביותרת ושתי כליות שלא נקראים חלב - לא יהיה בהם מעילה. לכן כתב רחמנא "כאשר יורם משור זבח השלמים", להקיש כל האימורים של שלמים לאימורי פר כהן משיח, לומר שמועלין בהם כמו בפר.
ואי כתב רחמנא רק "כאשר יורם", הוה אמינא שדווקא חלב כזה שיש גם בשור - יש בו מעילה, אבל חלב אליה דליתא בשור אלא רק בכבש, היינו חושבים שאין בו מעילה, ואם יביא כבש לשלמים - לא תהיה מעילה באליתו, לכן כתב רחמנא בשלמים "כל חלב", שמשמע גם אליה, שאליה נקראת חלב כפי שכתוב "חלבו האליה תמימה".
אמר ליה רב מרי לרב זביד: אי אליה איקראי חלב - תתסר אלית כבש באכילה!?
אמר ליה רב זביד: עליך אמר קרא "כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. ודרשינן: דווקא דבר השוה בשור וכשב ועז לא תאכלו, מה שאין כן חלב האליה שאינו קיים בשור ועז.
רב אשי אמר: משום כך אין האליה אסורה, ש"חלבו האליה" איקראי (נקראת) האליה, אבל "חלב" סתמא - לא אקראי, והפסוק אסר רק חלב סתם באכילה.
ותמהינן: אלא מעתה, לא ימעלו בה באליה. שהרי מעילה בחלב למדנו מזה שכתוב "כל חלב לה'", ומשמע דווקא חלב סתמא!?
ומסקינן: אלא מחוורתא - כדרב זביד! שתירוצו של רב זביד מוכרח ונדחה תירוצו של רב אשי.
שנינו במשנתינו: מה שאין כן בדם.
מנא הני מילי שאין מועלים בדם?
אמר עולא: דאמר קרא "כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם וגו' לכפר על נפשתיכם כי הדם הוא וגו'." ומזה שכתוב "לכם" משמע - שלכם יהא, משמע שאינו קדשי גבוה ואין מועלים בו!
דבי רבי ישמעאל תנא שכך למדנו: מזה שכתוב "לכפר", משמע שדווקא לכפרה עליכם נתתיו, ולא שיהיה קרוי שלי לעניין מעילה.
ורבי יוחנן אמר: אמר קרא "הוא", ו"הוא" משמע - בהוויתו יהיה! ודרשינן: הוא, הדם, יהיה לפני כפרה, דהיינו קודם זריקת הדם - כלאחר כפרה, דהיינו שלאחר שנתן את מתנות הדם על המזבח, נשאר דם בכלי. מה לאחר כפרה - אין בו מעילה כמבואר לקמן שכלל בידינו שאין לך דבר שנעשתה מצותו ומועלים בו, שהרי כבר נעשה בו צורך גבוה, ולא נקרא יותר קדשי ה', אף לפני כפרה - אין בו מעילה.
ומקשינן: ואימא להיפך, הוא לאחר כפרה - כלפני כפרה. מה לפני כפרה - יש בו מעילה, אף לאחר כפרה - יש בו מעילה?
ומתרצינן: אי אפשר לומר שלאחר כפרה יש בו מעילה, שאין לך דבר שנעשה מצותו - ומועלין בו.  85 

 85.  כתב הרמב"ם בהלכות מעילה פרק ה' הלכה י"ד שכתנות כהונה שבלו מועלים בהם. והקשה המשנה למלך הרי כלל בידינו שדבר שנעשית מצוותו אין מועלים בו. ותירץ האבי עזרי שבעצם הבגדים עדיין ראויים לשימוש רק שקשה להשתמש בהן מחמת שבלו, ולכן כיון שראויים לשימוש לא נחשב שנעשית מצוותן, ומועלין בהם.
ותמהינן: ולא? והרי תרומת הדשן, שהיה הכהן תורם כל בוקר מלא המחתה מן הדשן שעל המזבח, ומניחו בצידי המזבח, ונבלע שם במקומו, דנעשה כבר מצותו, שהרי הוקטר על המזבח, ובכל זאת מועלין בו. דכתיב "ושמו אצל המזבח" - מלמד שטעון שימה וגניזה, ורואים שאסור בהנאה!?
ומתרצינן: משום דהואי תרומת הדשן שמועלים בה אחר שנעשית מצוותה כפי שאמרנו, ובגדי כהונה, דהיינו ארבעה בגדי לבן שלבש כהן גדול ביום הכפורים, שדינם שטעונים גניזה, ואין כהן הדיוט משתמש בהן כל השנה, ולא כהן גדול ביום כפורים אחר, שכתוב "ופשט את בגדי הבד והניחם שם" ומזה לומדים שטעונים גניזה - שני כתובין הבאין כאחד. וכל שני כתובין הבאין כאחד - אין מלמדין.
ומקשינן: הניחא לרבנן, דאמרי שכך דורשים: "והניחם שם" - מלמד שטעונין גניזה. אלא לרבי דוסא, דאמר שלומדים מפסוק זה שלא ישתמש בהן כהן גדול ליום הכפורים אחר, אבל כהן הדיוט משתמש בהן כל השנה, אם כן הוא סובר שעדיין לא נגמרה מצוותם ולכן מועלים בהם, מאי איכא למימר, הרי אין שני כתובים הבאים כאחד?
אלא, משום דהואי תרומת הדשן, ועגלה ערופה, שאסורה בהנאה לאחר שנערפה ונעשתה כבר מצותה, כפי שכתוב "וערפו שם" - שם תהא קבורתה, כלומר שאסור ליהנות ממנה - שני כתובים הבאין כאחד. וכל שני כתובים הבאין כאחד - אין מלמדין.
ומקשינן: הניחא למאן דאמר שני כתובים הבאים כאחד - אין מלמדין. אלא למאן דאמר מלמדין, מאי איכא למימר?

דרשני המקוצר