פרשני:בבלי:ערכין ט ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
ומפרשינן טעמייהו: במאי קמיפלגי? בחודש העיבור של שנה, איך עושים אותו. דתניא: כמה ימים יש בחודש עיבור שנה? שלשים. דהיינו דוקא חודש מלא. רבי שמעון בן גמליאל אומר: חודש כל שהוא, לפעמים 22 מלא ולפעמים חסר. ורב הונא סובר כרבי שמעון בן גמליאל ולכך שייך שמונה מעוברים וכגון שהיתה שנה שלפניה מעוברת וחודש העיבור היה כ"ט יום וכמבואר לעיל, אבל עולא סובר כתנא קמא שחודש העיבור לעולם מלא ולכך לא שייך שמונה מעוברים, שאם כן יקדום המולד לראש השנה ביומיים. ולדבריו אי אפשר לפרש כמו לר' הונא, שהיתה שנה שלפניה מעוברת, שהרי לא הוקדם ראש השנה שעבר מחמת זה, אלא אדרבה נתאחר, שהרי חודש העיבור הוא מלא.
22. וכך פסק הרמב"ם (פ"ד מקה"ח הי"ז) והוסיף שלאנשים הרחוקים מבית דין עושים את חודש העיבור מלא או חסר כפי רצון בית דין ולקרובים לבית דין יהיה לפי הראיה. ותמה המנחת חינוך (ד כא) וכי יש שני חדשים בישראל אחד לרחוקים ושני לקרובים וכל אחד יעשה את המועדים ביום שונה, ואם גם לרחוקים קובעת הראיה מדוע מודיעים להם מראש מלא או חסר והרי בסוף יהיה תלוי בראיה. ובחזו"א (או"ח קמב) נדחק שמה שכתב הרמב"ם רצו מלא רצו חסר הכוונה היא לפי ה ראיה.
מיתיבי: אין עצרת חלה אלא ביום 23 בשבוע שחל בו יום הנף העומר דהיינו מחרת הפסח. שהרי בו מתחיל השבוע הראשון של מנין החמישים יום. וביום מ"ט נשלמו שבעה שבועות וביום הנ' שהוא עצרת מתחיל השבוע השמיני. (וכסימן הקבוע לנו. א"ת ב"ש וכו'. ב' של פסח כיום ש'בועות).
23. ובזה שונה עצרת מכל המועדים, שכל המועדים תלויים ביום מסויים בחודש אך שבועות אינו תלוי כלל ביום בחודש אלא רק ביום החמישים ממחרת הפסח. וביאר הגרי"ז, (עה"ת פרשת אמור) מדוע רק בעצרת נאמר בתורה בעצם היום הזה, כי מבואר ברמב"ם שעד סוף החודש אפשר לקדש אותו למפרע מהיום השלושים אם באו עדים שנראתה אז הלבנה, ואם כן, בכל המועדים יתכן שהיום שעשו אותם איננו באמת הזמן אם אחר כך יקדשו את החודש מיום השלושים ויוקדם החודש ביום. אך בשבועות היום הוא ודאי יום החג ואינו תלוי כלל אם יקדשו את סיון מיום השלושים, שהרי שבועות איננו תלוי ביום החודש אלא רק ביום החמישים ממחרת הפסח, ואת חודש ניסן כבר אי אפשר לשנות ולקדש מיום השלושים כי הוא כבר נגמר ואחרי שנגמר החודש אי אפשר לקדשו, ואם כן, חג השבועות הוא ודאי ביומו ולכן נאמר עליו בעצם היום הזה.
ואין ראש השנה חלה אלא או ביום השבוע שחל בו יום הנף שקדם לו, או לאור יום עיבורו של ניסן שהוא א' אייר. (והוא קרוי כך משום שיום השלשים ואחד של ניסן נקרא עיבור ניסן שעל ידי זה שהוא ר"ח אייר נעשה ניסן מעובר, ואור עיבורו היינו לילו של א' אייר). והוא לעולם ביום שלישי דפסח, וסימנו ג"ר. (ג' דפסח ר'אש השנה).
ומקשינן: בשלמא לעולא דשמונה חסירין עבדינן, אבל שמונה מעוברין לא עבדינן, (ובשנה כסדרה עושים אחד מלא ואחד חסר. ובשנה ששמונה חסרים נוספים שני חסרים, אחד בחדשי החורף ואחד בחדשי הקיץ). משכחת לה לדין הברייתא. שכאשר שניהם (כגון כסלו וסיון שבשנה כסדרה הם מלאים) חסרים, יחול ראש השנה ביום הנף שקדם לו. כיון שד' מחדשי הקיץ חסירים.
ובשנה דאחד מלא ואחד חסר יחול ראש השנה לאור יום עיבורו של ניסן שהוא א' אייר. כיון שרק ג' מחדשי הקיץ חסירים.
אלא לרב הונא דאמר דעבדינן גם ח' מעוברין קשה. דהא זימנין דמשכחת לה שיחול ראש השנה לאור אור עיבורו דהיינו ביום שחל בו ב' אייר, וכגון שד' מחדשי הקיץ מעוברים שאז מתאחר ראש השנה ביום נוסף.
ומשנינן: אמר לך רב הונא, ולעולא מי ניחא? והלא גם לשיטתו קשה שמונה מעוברים הוא דלא עבדינן, הא שבעה מעוברין עבדינן, ואותו חדש מעובר נוסף, הוא או מחדשי הקיץ או מחדשי החרף. זימנין דלא עבדינן בסיתוא בחורף ועבדינן בקייטא קיץ, ושוב נמצאו ד' מחדשי הקיץ מעוברים, ואם כן גם לעולא נוכל למצוא ראש השנה דהוי להו לאור אור עיבורו! אלא הא ברייתא מני? בהכרח כשיטת אחרים היא. דתניא: אחרים אומרים אין בין עצרת זו לעצרת שאחריה ואין בין ראש השנה לראש השנה שלאחריו אלא ארבעה ימים של שבוע בלבד. (כי שנה כסדרה של ששה חסרים וששה מלאים עולה לשלש מאות וחמישים וארבעה ימים. שהם חמישים שבועות שלימים, וארבעה ימים עודפים). ואם היתה שנה מעוברת יש ביניהם חמשה ימים. (שאז עושים שבעה חסרים וששה מלאים כדלקמן. ועולה השנה לשלש מאות ושמונים ושלשה יום. ויש עודף של חמשה ימים אחר שתחלקם לשבועות שלמים).
הרי מתבאר שלאחרים לעולם עושים את החדשים כסדרן, אחד מלא ואחד חסר, ולא כתנא במשנתנו. והברייתא היא כשיטת אחרים ומובן שחל ראש השנה באור עיבורו. ובזה מתורצת הקושיא בין לרב הונא ובין לעולא.
ומקשינן: ואיך אפשר להעמיד את הברייתא כאחרים? והא סוף סוף לאחרים, שיחול ראש השנה ביום הנף לא משכחת לה. שלשיטתו שהחדשים כסדרן, לעולם ביום שחל בו ג' דפסח חל ר"ה.
ומשנינן: אמר רב משרשיא: כגון שהיתה שנה מעוברת, וחודש עיבור השנה ל' 24 יום הוא. דל ירחא דקייטא (שבשנה פשוטה הוא מן המלאים) ועושים אותו חסר, לבהדי ירחא של עיבור השנה שעשינו אותו מלא, שכנגד מה שעשינו את שבט ואדר ראשון 25 מעוברים עושים את ניסן ואייר חסרים. נמצא דבשנה מעוברת ארבעה מחדשי הקיץ חסרים. ובאופן זה משכחת לה שיחול ראש השנה ביום הנף.
24. מוכח כאן בגמרא שלאחרים (שהברייתא בשיטתו) חודש העיבור הוא ל' יום, ותמה החקרי לב (אוח קיג) שבסוכה (נדי א) כתב רש"י שלדעת אחרים מוכרח שחודש העיבור הוא דוקא חסר שאם לא כך יהיה בשנת העיבור ששה ימים בין ר"ה לר"ה ואחרים הרי אומר שרק חמשה ובעל כרחך שחודש העיבור הוא תמיד חסר, ותמוה מסוגיא זו שמבואר שחודש העיבור מלא לדעת אחרים. ותירץ החקרי לב שכוונת הגמרא שהתנא דברייתא סובר כמו אחרים בענין זה שהחדשים כסדרם אחד מלא ואחד חסר. אך בענין חודש העיבור הוא חולק על אחרים שלדעת אחרים חודש העיבור חסר ותנא דברייתא סובר שחודש העיבור מלא. והחקרי לב מקשה עוד, מדוע הוצרכו אחרים לכפול ולומר, אין בין ר"ה לר"ה ובין עצרת לעצרת אלא ד' ימים והלא זה היינו הך. ובברכת כהן תירץ לפי הנ"ל, שאם היה אומר אחרים רק בין ר"ה לר"ה היה מקום לומר שחודש העיבור נעשה מלא וכדעת התנא בברייתא, ואם כן, צריך לחסר כנגדו בחדשי הקיץ ואז יהיה בין ר"ה לר"ה רק חמשה ימים, אבל בין עצרת לעצרת יהיה ששה ימים כי עדיין לא הספיקו לחסר חודש עד עצרת שזמנה תלוי בפסח וכדלעיל. ולכן כפלו אחרים אין בין עצרת לעצרת בשנה מעוברת אלא חמשה ימים ולמדנו מכאן שחודש העיבור לעולם חסר לדעת אחרים. 25. מבואר כאן ברש"י שחודש העיבור הוא אדר ראשון ולכן הוא נעשה ל' יום כדין חודש העיבור שנעשה מלא דוקא. ובדין זה נחלקו התנאים בראש השנה אם אדר ראשון הוא חודש העיבור או אדר שני, ודברי רש"י כאן הם כפי ההלכה שאדר ראשון הוא חודש העיבור.
אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא: וכי אחרים מניינא אתא לאשמועינן? והיה לו לומר רק, אין מעברים את החדש (מלבד ששה המעוברים) אלא לצורך. וממילא נדע שיש בין עצרת לעצרת ד' ימים.
ומשני ליה: הא קמשמע לן, דלא בעינן שאין מצוה לקדש על פי הראיה. ואף כשלא באו עדים שראו את מולד הלבנה מקדשים את החודש בליל ל' בשביל שיהיה החודש שעבר חסר ולא יתקלקל הסדר שאחד מלא ואחד חסר. ואם היה אומר רק אין מעברין את החדש אלא לצורך, היינו מפרשים שזה דוקא כשיש עדי ראיה, וצריך לקדש את החודש על פיהם בשביל שיהיו חדשים כסדרם, ואין לדחותם. אבל כשלא באו עדים לא נקדש את החודש ביום ל', לכן נקטו אחרים מנין להשמיענו שגם באופן זה מקדשים.
מתקיף לה רבינא: והרי זה שאין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים, אין זה תמיד. שהרי הטעם הוא, משום שעושים את החדשים כסדרם כדי שתעלה שנה לשנ"ד יום כמנין ימי י"ב מולדות וישוו י"ב חדשים לשנת לבנה. והאיכא חד יומא שנוסף מצירוף דשעי אחת לשלש שנים. שהרי י"ב מולדות הם שנ"ד יום ושמונה שעות ותתע"ו חלקים, ונמצא דבכל שלש שנים מצטרף עודף השעות לכ"ד שעות. לפיכך יש לעשות שנה שלישית שנ"ה ימים דהיינו שבעה מלאים. ואז יהיה בין עצרת לעצרת ה' ימים. ועוד קשה, שהרי עודף התתע"ו חלקים לשנה מצטרף ליומא חד כל תלתין שני. ושנת השלשים יש לעשותה שנ"ה יום. וגם אז יש בין עצרת לעצרת ה' ימים.
ומשנינן: כיון דליתא, הפרש של ה' ימים, בכל שתא, לא חשיב 26 לה אחרים. ודיבר רק על ההפרש בסתם שנה.
26. במרכבת המשנה (פ"ה מקדה"ח ה"ג) תמה, שהרי היום שמתאסף מהשעות זה כמעט כל שנה שניה, ואם דיבר אחרים וציין שבשנה מעוברת יש חמשה ימים ושנה מעוברת היא על פי רוב כל שלש שנים, כל שכן שהיה צריך להתייחס ליומא דשעי שזה כמעט כל שנתיים.
ואף שמואל סבר לה כר' הונא, ששמונה מלאים גם עושים.
דאמר שמואל: אין שנת לבנה פחותה משלש מאות וחמישים ושתים יום, ולא יתירה על שלש מאות וחמישים וששה יום. הא כיצד? שניהם (מן החדשים שבשנה כסדרה הם חסרים) נעשו מלאים, הרי השנה שלש מאות וחמישים וששה יום. כי נוספו יומיים לשנה כסדרה שהיא שנ"ד יום. שניהם (מן המלאים שבשנה כסדרה) נעשו חסירים, הרי שלש מאות וחמישים ושנים יום. כי נחסרו יומיים משנה כסדרה.
מיתיבי: תנינא, הריני נזיר כימות החמה, מונה נזירות ג' מאות וששים וחמשה ימים כמנין ימות שנת החמה. ואם אמר כימות הלבנה, מונה נזירות ג' מאות וחמשים וארבעה ימים כמנין ימות שנת הלבנה. וקשה, דאם איתא לשמואל ורב הונא שעושים גם שמונה מעוברים, זימנין דמשכחת לה שלש מאות וחמישים וששה. ומדוע תפסו דוקא שנ"ד יום? ומשנינן: בנדרים הלך אחר לשון בני אדם שהוא לפי רוב שנים, שהחדשים כסדרם.
ואף רבי סבר לה כרב הונא שעושים שמונה מעוברין. דתניא: מעשה ועשה רבי תשעה חדשים חסירים בשנה, ונראה מולד תשרי בזמנו (ביום שחל ראש השנה). והיה רבי תמה ואומר עשינו תשעה חסירים ונראה חודש בזמנו? והיה ראוי למולד להתאחר ג' ימים אחרי ראש השנה, מחמת ג' החדשים החסרים שעשה.
אמר לפניו רבי שמעון בר רבי: שמא שנה מעוברת היתה,