פרשני:בבלי:נדה סה א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נידה סה א

חברותא

"עד שתחיה המכה" תנן שנינו בדין בקטנה, ולא ד' לילות בלבד.
אלא, דיהיב שנתן לה כולהו את כולם בימי נערות.
אך גם זה לא יתכן כי נערות י"ב חודש מי איכא? וכי אפשר שימי הנערות ימשכו על פני י"ב חודש?
והא אמר שמואל: אין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים בלבד!
וכי תימא: בציר מהכי פחות מששה חדשים הוא דליכא, הא טפי אבל יותר מששה חדשים של ימי נערות איכא. ואפילו עד י"ב חודש.
הא והלא "אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד" קאמר שמואל!
אלא - דיהיב לה רבי שתים לילות בימי קטנות ושתים בימי נערות והיו ארבע בעילות אלו במשך י"ב חודש.
הא בעא מיניה רב חיננא בר שלמיא מרב: קטנה, שלא הגיע זמנה לראות, שניסת, ונבעלה והיה דינה שמותרת לשמש עד שתחיה המכה, ולפני שהתרפאה המכה הגיע זמנה לראות תחת בעלה שנהייתה בת י"ב, מהו? האם דינה כהגיע זמנה לראות וניסת או לא?
אמר ליה: כל בעילות שאתה בועל בזמן היותה קטנה שלא הגיע זמנה לראות - אינן נחשבים אלא כבעילה אחת, והשאר שלשת הלילות שתבעל בהן לאחר שתגדל ויגיע זמנה לראות, משלימין לד' לילות: כדין הגיע זמנה לראות וניסת ואם כן אין לומר שמדובר שראתה ב' לילות בקטנותה וב' בנערותה במשך שנים עשר חודש.
שהרי כל בעילותיה בקטנותה אינן נחשבות אלא לבעילה במשך לילה אחד בלבד, ונמצא שנותרו שלש בעילות לימי נעוריה ואי אפשר לחלקם לתקופות של שלשה - שלשה חדשים, כי בימי הנעורים יש רק ששה חדשים!?
אלא: בהכרח מדובר דיהיב לה רבי אחת בימי קטנות, ושתים בימי נערות, ואחת בימי בגרות.
אי אמרת בשלמא בוגרת בעלמא, אם תאמר שדין כל בוגרת שניסת לאחר שבגרה, שיהבינן לה טפי יותר מלילה אחת מובן מדוע נתן רבי לקטנה שניסת ובגרה תחת בעלה לילה אחת שלימה בבגרותה (לאחר שהחשבנו את כל לילותיה בקטנותה לאחת, ונתנו לה עוד שתי לילות בנערותה), דכי היכי דאהני שכמו שהועילו כל בעילותיה בקטנות שבימי נערות למבצר לה חדא, פוחתים לה אחד בלבד, ומשום שהחשבנו כל בעילותיה בקטנות כאחת. כך שנשארו לה ג' לילות בימי נערות, כמו כן אהני נמי הועילו גם הלילות שנבעלה בנערות לבגרות - למבצר לה חדא להפחית לה אחד בלבד, ולכן מתוך שתי הלילות שנותנים לכל בוגרת נותר רק לילה אחד.
אלא אי אמרת בוגרת דעלמא שכל בוגרת שניסת נותנים לה לילה ראשונה בלבד, ולא יהבינן לה טפי - לא ליתב לה אלא בעילת מצוה אחת בימי בגרות, ותו לא!
משיבה הגמרא: לעולם - דיהיב לה אחת בימי קטנות וג' בימי נערות.
מי סברת כל תלתא ירחי כל שלשה חדשים נחשבים חדא "עונה" - עונה אחת?
לא כך. אלא כל תרי ירחי שני חדשים חדא "עונה" נחשבים. ונמצא שאפשר ליתן לה שלש בעילות בשלש עונות בששת ימי הנערות, ובימי הבגרות אין לה כלום.
מנימין סקסנאה הוה שקיל ואזיל היה בדרכו ללכת לאתריה למקום מגוריו דשמואל. סבר חשב למעבד לעשות עובדא "פסק הלכה" כוותיה דרב, כדעת רב, שבתולה בוגרת מותרת כל הלילה הראשון ואפילו ראתה דם קודם הנישואין.
אמר: לא פליג חילק רב בין ראתה בין לא ר אתה.
קדים, הקדים שכיב באורחא, מת בדרך לפני שהספיק לבצע את כוונתו (להורות כדעת רב ואפילו ראתה דם).
קרי שמואל עליה דרב: לא יאונה לצדיק כל און, שלא אירע לרב שיכשל מנימין סקסנאה לעשות מעשה, כשהוא נתלה בהבנת דבריו כאילו אמר רב שמותרת כל הלילה אפילו בראתה דם  12 .

 12.  כן פירש רש"י (ד"ה לא יאונה), והיינו שמנימין טעה בדברי רב וסבר שאף בבוגרת שראתה נותנים לה לילה הראשון. ולפי זה החילוק הנאמר לעיל בין ראתה ללא ראתה מדברי רב הוא. וכן כתב הרמב"ן והוסיף שלפירוש זה מובן מדוע נענש מנימין, משום שתלה ברבו שלא כדין. (ועיין בחידושי הר"ן). ואולם הרשב"א כתב שחילוק הגמרא לעיל אינו מדברי רב אלא הגמרא הוסיפה שדברי רב נכונים להלכה רק ב"לא ראתה", ואולם מנימין תלמידו של רב הבין כהוגן את דברי רבו שנותנים לה לילה ראשון בין ראתה ובין לא ראתה.
אמר רב חיננא בר שלמיא משמיה דרב:  13  כיון שנתקו שניו של אדם, שהזקין - נתמעטו מזונותיו, שבאים לו בקושי. שנאמר "גם אני נתתי לכם נקיון שנים בכל עריכם - וחוסר לחם בכל מקומותיכם".

 13.  אחרי שהביאה הגמרא לעיל בעית רב חנינא בר שלמיא לרב הוסיפה הגמרא כדרכה להביא "מימרא" אחרת של ר' חנינא בר שלמיא בשם רב.
שנינו במשנה: ראתה ועודה.
תנו רבנן, ראתה ועודה בבית אביה,
בית הלל אומרים: כל הלילה שלה, ונותנין לה עונה שלמה.
וכמה עונה שלמה?
פירש רבן שמעון בן גמליאל: לילה וחצי יום.
ומקשה הגמרא: ומי בעינן כולי האי - וכי שיעור זמן "עונה" רב כל כך?
ורמינהי: הרי שהיו גתיו שבהם דורכים את הענבים כדי להוציא מהם את המיץ, כדי לעשות יין, ובית בדיו שמוציאים שם את השמן מהזיתים, טמאות. ובקש לעשותן בטהרה לטהרם שלא יטמאו את המשקה שנמצא בהן. כיצד הוא עושה?
הדפין שנותנים על הענבים כדי ללחוץ עליהם, והלולבין שמנקים בהם את הגת, והעדשין, הגתות עצמן שהענבים נתונים בהן - מדיחן, שוטף אותן במים כדי שלא ישאר מהיין ומהשמן הטמאים.

דרשני המקוצר