פרשני:בבלי:שבת קט ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אימור דפליגי רבי מאיר ורבי יהודה, דוקא לענין טומאה וטהרה, וכדילפי כל אחד מהמקרא, אבל לענין שבת, שהדבר תלוי אם מוכח דלרפואה הוא רוחץ - מי שמעת להו?
אלא, אמר רב נחמן בר יצחק: לא קשיא: הא דקתני אסור לרחוץ בים הגדול הוא היכא דאישתהי, ששוהה הרבה בתוך המים, דמוכח שהוא מתכוין לרפואה. הא דמותר בים הגדול הוא היכא דלא אישתהי, אלא רוחץ ויוצא מיד, דנראה כרוצה לקרר עצמו.
ומקשינן: במאי אוקימתא לבתרייתא, לברייתא השניה דרוחצין בים הגדול, בדלא אישתהי? אי דלא אישתהי - אפילו רחיצה מי משרה נמי מותר, ואילו באותה ברייתא קתני דאסור לרחוץ במי משרה?
דהתניא: רוחצין במי טבריא ובמי משרה ובימה של סדום ואף על פי שיש לו חטטים פצעים בראשו.
במה דברים אמורים: שלא נשתהא אבל נשתהא אסור.
הרי שבלא נשתהא מותר אפילו במי משרה, ועל כרחך דהברייתא השניה דאוסרת במי משרה מיירי בנשתהא ובכל זאת מתרת בים הגדול, וקשיא אברייתא ראשונה?
ומתרצינן: אלא ים הגדול אים הגדול לא קשיא: הא דמותר ביפין שבו שהדרך לרחוץ בהם הא דאסור ברעים שבו דמוכח שהוא מתכוין לרפואה, ושתי הברייתות מיירי באישתהי.
מי משרה אמי משרה נמי לא קשיא דבשתי הברייתות דלעיל קתני דאסור ובברייתא האחרונה קתני דמותר, דהא דאסור בדאשתהי, והא דמותר בדלא אשתהי.
מתניתין:
אין אוכלין איזביון מין אזוב המשמש כתרופה בשבת לפי שאינו מאכל בריאים ומוכח הדבר שאוכלו לצורך רפואה, ואסרו חכמים כל רפואה בשבת (במי שאינו חולה) גזירה שמא ישחוק סממנים. אבל אוכל הוא את יועזר ושותה אבוברואה מיני רפואה (כמבואר בגמרא) לפי שגם דרך הבריאים לאכלם.
כל האוכלין אוכל אדם בשבת אעפ"י שהוא מתכוין לרפואה, וכל המשקין שותה, חוץ ממי דקלים, וכוס עיקרין משקה העשוי משרשי של ירק ובשמים מפני שהן לירוקה שמשקה העיקרין הוא רפואה לחולי הירקון (צהבת, תפא"י) ואינו מאכל בריאים (וכן מי דקלים משמש רק לרפואה).
אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו אם אינו חולה, ומתכוין רק לרוות צמאונו. וסך שמן עיקרין שמן שנתבשם בשרשי בשמים וירקות שלא לרפואה אם אינו עושה זאת לשם רפואה.
גמרא:
אמר רב יוסף: אזוב האמור בתורה לענין הזאה הוא הנקרא אברתה בר המג. איזביון דמתניתין נקרא אברתה בר הינג. (רש"י מביא שיש מפרשים "בר המג" שגדל בין הקנים ו"בר הינג" גדל בין הקוצים).
עולא אמר: איזוב שבתורה הוא מרוא חיורא.
עולא איקלא לבי רב שמואל בר יהודה, אייתו לקמיה מרוא חיורא. אמר: היינו אזוב דכתיב באורייתא!
רב פפי אמר: אזוב הוא שומשוק.
אמר רבי ירמיה מדיפתי: כוותיה דרב פפי מסתברא. דתנן במסכת פרה: מצות אזוב שבפרה אדומה שיקח שלשה קלחין של אזוב דבעינן "אגודת אזוב" ואין אגודה פחות משלשה ובהן שלשה גבעולין בכל קלח יהיו שלשה קנים דקים, וטובלם במי החטאת ומזה על הטמא.
ושומשוק הוא דמשתכחא הכי רק בשומשוק מצוי שיהא שלשה גבעולין לכל קלח, הרי שאזוב הוא שומשוק.
ומבארינן: למאי אכלי ליה? לקוקאינו שהוא ממית את התולעים שבמעיים.
במאי אכלי ליה? בשבע תמרי אוכמתא שחורים.
ממאי הוי החולי? מקימחא דשערי קמח שעורים דחליף עליה שעברו עליו ארבעין יומין.
שנינו במשנה: אבל אוכל הוא את יועזר.
ומבארינן: מאי יועזר? פותנק.
למאי אכלי ליה? לארקתא תולעים שבכבד.
במאי אכלי ליה? בשבע תמרי חיוורתא לבנים.
ממאי הויא החולי? מאומצא מאכילת בשר בגחלים ומיא, אליבא דריקנא קודם האכילה. או מבישרא שמנא אליבא ריקנא. או מבישרא דתורא אליבא ריקנא. או מאמגוזא אגוזים אליבא ריקנא. או מגירי דרוביא עלי תלתן אליבא ריקנא ומשתי מיא אבתריה האוכל מאכל מאלו קודם אכילה ושותה מים אחריהם בא לידי החולי הזה.
ואי לא אם אין לו יועזר או שאכל ממנו ולא הועיל לו ליבלע תחלי חיוורתא שחלים (מין ירק חריף) לבנות.
ואי לא אם גם זה אין לו או לא הועיל ליתיב בתעניתא לא יאכל שום דבר אחר, אלא וליתי בישרא שמנא ולישדי אגומרא יניחנו על גחלים ולימיץ גרמא ימצוץ עצם מאותו בשר וליגמע חלא ישתה חומץ.
ואיכא דאמרי: חלא לא! משום דקשי לכבדא.
ואי לא. לייתי גורדא דאסינתא קליפה גרודה מהסנה דגרידא מעילאי לתתאי ולא מתתאי ולעילאי שתהא גרודה מלמעלה למטה ולא מלמטה למעלה דילמא נפקא איידי פומיה שמא יצאו התולעים דרך פיו כשם שגירד מלמטה למעלה (הוא ענין סגולי ולא טבעי) ולישלקה בשיכרא בי שיבבי בין השמשות (פירוש אחר, יבשלנו אצל השכן כדי שלא יריח הוא הריח שעלול להזיקו), ולמחר נסכרינון לנקבין דידיה יסתום נחיריו כדי שלא יריח מגופו) ולישתי. וכי מפני כשנפנה מפני אפשיחה דדיקלא היכן שנתלש ענף מהדקל.
שנינו במשנה: ושותין אבוברואה.
ומבארינן: מאי אבוברואה? חומטריא.
מאי חומטריא? חוטרא יחידאה עץ הגדל לבד בלא ענף.
למאי עבדי לה? לגילויא למי שניזוק משתיית מים מגולין.
ואי לא. לייתי חמשא כלילי ורדין וחמשא כוסתא דשיכרא כוסות שיכר ונישלוקינהו בהדי הדדי יבשלם יחד עד דקיימא אאנפקא שיתאדו המים עד שישאר רק רביעית הלוג ונישתי.
אימיה דרב אחדבוי בר אמי עבדה ליה לההוא גברא, חד כלילא וחד כוסתא דשיכרא. שלקה ואישקיתיה, ושגרא תנורא הסיקה התנור וגרפתיה גרפה הגחלים ממנו כדי שיצטנן קצת ואותביתיה לבינתא בגוויה הכניסה לתנור לבינה כדי שישב עליה ולא יכוה ונפק כהוצא ירקא הקיא הארס שבלע, בצורת עלה ירוק של לולב.
רב אויא אמר: רפואת מי ששתה מים מגולין הוא לשתות רביעתא דחלבא רביעית הלוג חלב מעיזא חיורתא לבנה.
רב הונא בר יהודה אמר: הרפואה היא לייתי אתרוגא חליתא מתוק ולחייקיה ולימלייה דובשא יחקוק בתוכו וימלא שם דבש ולותבה בי מיללי דנורא יניחנו ע"ג גחלים לוחשות כדי שיתבשל האתרוג בדבש וליכליה.
רבי חנינא אמר: מי רגלים בני ארבעים יום שעברו עליהם ארבעים יום (פירוש אחר, של תינוק בן ארבעים יום), ברזינא לזיבורא מי שננשך ע"י צרעה, רפואתו שישתה מהן כוס קטנה מאוד ששמה ברזינא. רביעאה לעקרבא רביעית הלוג ישתה מי שנעקץ מעקרב. פלגא ריבעא לגילויא מרפא מי שניזוק ממים מגולין. רבעא לוג שלם (שהוא רביעית קב) אפילו לכשפים מעלו מועיל.
אמר רבי יוחנן: אניגרון מים שנתבשלו בהם תרד, ואבנגר או שנתבשל בהם מין עשב ששמו אבנגר, ותירייקה צרי מעלו בין לגילויא בין לכשפים.
האי מאן דבלע חיויא נחש לוכליה כשותא במילחא וליהטיה ירוץ תלתא מילי.
רב שימי בר אשי חזייה לההוא גברא דבלע חיויא אידמי ליה כפרשא התחזה לפניו כשוטר הרוכב על סוס והפחידו אוכליה האכילו כשותא במילחא וארהטיה קמיה הריצו לפניו תלתא מילי, שהפחד והכשות והמרוצה מתישין כחו של האדם ומחממין אותו וע"י כן מת הנחש שבתוכו, ונפק מיניה גובי גובי חתיכות חתיכות יצא הנחש ממנו.
איכא דאמרי: רב שימי בר אשי בלע חיויא, אתא אליהו אידמי ליה כפרשא אוכליה כשותא במילחא וארהטיה קמיה תלתא מילי ונפק מיניה גובי גובי. האי מאן דטרקיה נשכו חיויא, לייתי עוברא דחמרא חיורתא עובר הנמצא במעי חמורה לבנה וליקרעיה יקרע האם ויוציא העובר ולותביה עילויה על מקום הנשיכה.
והני מילי דלא אישתכח טריפה שהאם נמצאה שאיננה טריפה.