פרשני:בבלי:עירובין כא א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
אבל אדם, אפילו מעולי הרגל (מטפס ועולה מטפס ויורד) מטפס (נתפס בידיו ורגליו בשני כתלי הבור משני צדיו) ויורד לתוך הבור, מטפס ועולה ממנו, דכיון שיכול לעשות כן, לא התירו לו לסמוך על פסי ביראות. (הוגה על פי גאון יעקב).
ומקשינן אהא דאמרינן דלאדם לא הותרו פסי ביראות: איני, והא אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל (ב"ח): לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד. ועל כרחך לאו למעוטי מי בורות שמימיו מכונסין בלבד קאתי (ומשום דבור גרע, שפעמים נפסקין המים, וכדאמרינן ריש פירקין), דאם כן ליתני, "לא הותרו פסי ביראות אלא "לבאר", ו"מים חיים" למה לי?! ועל כרחך ד"מים חיים" היינו מים זכים ראויים לשתות, (ריטב"א).
והשתא תיקשי, ואי תימא דלבהמה לבד שרינן, מה לי חיים מה לי מכונסין כלומר: שאינן זכין (כך צריך לידחק לביאור הריטב"א).
ומשנינן: דאף דלאדם לא שרי, מכל מקום בעינן מידי דחזי לאדם, דכיון דמים משוי להו מחיצה לפסי הביראות, בעינן מים חשובין.
גופא: לא הותרו פסי ביראות אלא לבהמה בלבד, אבל אדם (מטפס ועולה מטפס ויורד) (מטפס ויורד ומטפס ועולה - גאון יעקב), ואם היו הבורות רחבין שאין יכול לתפוס עצמו בשני כתלי הבור משני צדיו ולירד ולשתות, אפילו לאדם נמי שרי לדלות מן הבור לבין הפסין, ולשתות.
ולא ימלא אדם מים ויתן לפני בהמתו, אבל ממלא הוא ושופך לפני בהמה ושותה מאליה (והיינו ברייתא דמייתינן לה לעיל דף כ:).
מתקיף לה רב ענן: אם כן כדקתני בברייתא, מה הועילו פסי ביראות?!
ותמהינן אאתקפתיה דרב ענן: מה הועילו - בתמיהה?! והרי הועילו למלאות מהן, ומאי מתקיף?!
אלא הכי מתקיף רב ענן: מה הועיל ראשה ורובה של פרה דקתני במתניתין, והרי למלאות ולשפוך בפניה מותר אף כשאין ראשה ורובה בפנים, דהא ליכא למיחש למידי (וכדאמרן לעיל)?! ומשנינן: אמר אביי (והיינו הא דמייתינן לעיל בגמרא), הכא במאי עסקינן, בא(י)בוס העומד ברשות הרבים גבוה עשרה ור(ו)חב ארבעה, וראשו נכנס לבין הפסין, וכדפרשינן לה לעיל.
אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: בורגנין (סוכות שומרי העיר) הנמצאים בתוך שבעים אמה ושיריים לעיר, הרי אלו מתעברין (מלשון, אשה עוברה) עם העיר, כלומר: כאילו נמשכת העיר עד לבורגנין, ומהם ואילך מודדין תחום שבת אלפיים אמה לשובתים בערב שבת בעיר.
אבל אין בורגנין בבבל, כלומר: שהבורגנין בבבל אין "מתעברין" עם העיר, ומודדין תחום שבת מגבול העיר.
ולא הותר לעשות פסי ביראות בחוצה לארץ שלבד מבבל.
ומפרשינן טעמא:
בורגנין בבבל, לא: כיון דשכיחי בידקי דמיא (שכיחים שם שטפי מים) השוטפים את הבורגנין, וממילא לא חשיבי.
פסי ביראות בחוצה לארץ, לא: דלא שכיחי מתיבתא (ישיבות), וקיימא לן שלא הותרו פסי ביראות אלא לבהמת עולי רגלים ובהמת ההולכים לדבר מצוה, וכיון דלא שכיחי מתיבתא שיהיו תלמידים הולכים מעיר לעיר ללמוד תורה, לא הותר שם פסי ביראות.
אבל איפכא, בורגנין בחוצה לארץ, ופסי ביראות בבבל דשכיחי מתיבתא, עבדינן!
איכא דאמרי, אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: אין בורגנין ופסי ביראות לא בבבל ולא בשאר חוצה לארץ.
ומפרשינן טעמא:
בורגנין בבבל, לא: כיון דשכיחי בידקי דמיא, וכדלעיל.
בורגנין בחוצה לארץ נמי לא: דשכיחי גנבי הגונבים את הסוכות, והלכך לא חשיבי להיות בתים להתעבר לעיר.
פסי ביראות בבבל לא: דשכיחי מיא (המים מצויין) ולמה לן להתיר שם.
פסי ביראות בחוץ לארץ נמי לא: דלא שכיחי מתיבתא.
אמר ליה רב חסדא, למרי בריה דרב הונא, בריה דרב ירמיה בר אבא: אמרי, דקא אתיתו מברנש (שם מקום) לבי כנישתא דדניאל, (שמעתי שאומרים עליכם שאתם באין מברנש לבית הכנסת ששם היה מתפלל דניאל, (כדכתיב (דניאל ו - יא): וכוין (חלונות) פתיחן ליה בעליתה (בעלייתו) נגד ירושלים וגו' ומצלא (ומתפלל) ומודה קדם וגו') דהוה המרחק שביניהם תלתא פרסי (שלש פרסאות, שהן י"ב פעמים תחום שבת שהוא אלפיים אמה) בשבתא!
אמאי סמכיתו ליצא מחוץ לתחומה של ברנש? ודאי אבורגנין שיש לאורך כל הדרך, כל אחד בתוך שבעים אמה ושיריים לחברתה, שכולן מתעברין עם ברנש!
ותמה עליהם: הא אמר אבוה דאבוה דידך (היינו רב ירמיה בר אבא שהיה אביו של רב הונא אבי מרי) לעיל משמיה דרב: אין בורגנין בבבל?! נפק ואחוי ליה הנהו מתוותא דמבלען בשבעים אמה ושיריים (יצא מרי, והראה לו לרב חסדא עיירות חרבות שנשארו בהם מחיצות מן הבתים, הפזורים לאורך הדרך ונבלעת כל אחת בשבעים אמה של הסמוכה לה, כלומר: שאין ביניהם יותר משבעים אמה ושיריים).
והנהו מתוותא "מתעברין" עם ברנש, כי הא דאמרינן לקמן: נפש שלא נפרצה (מצבת קבר), מתעברת עם העיר, ואף על גב שאינו בית ממש. והוא הדין, ערים חרבות שמחיצות הבתים קיימות.
אמר רב חסדא: דריש מרי בר מר: מאי דכתיב: לכל תכלה (לכל דבר שנתת לו תכלית וקצבה - ריטב"א. ומאירי פירש: לכל חמדה, מלשון: נכספה וגם כלתה נפשי) ראיתי קץ (ידעתי וראיתי קץ אותו שיעור כמה הוא - ריטב"א, וראה רש"י שבעין יעקב) (אבל) רחבה מצותך. ("מצוה" היא תורה שבעל פה, כמבואר בגמרא ברכות דף ה. לפי גירסתנו. ובהקדמת הרמב"ם ליד החזק) מאד (לא ידעתי שיעורה - ריטב"א, וראה רש"י)?
דבר זה אמרו דוד ולא פירשו איזהו קץ שיעורה, אמרו איוב ולא פירשו, כמה גודלה ! אמרו יחזקאל הנביא ולא פירשו, עד שבא הנביא זכריה בן עדו - ופירשו!
ומפרשינן לה:
אמרו דוד ולא פירשו, דכתיב: לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד!
אמרו איוב ולא פירשו, דכתיב: ארוכה מארץ מדה (מפיק ה"א, כלומר: מדתה של החכמה - רמב"ן בפירושו לאיוב) ורחבה מני ים, ולא פירש כמה היא!
אמרו יחזקאל ולא פירשו, דכתיב: ואראה והנה יד שלוחה אלי והנה בו מגלת ספר (מגילת תורה שבעל פה). ויפרש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור (מלפניה ומאחוריה) וכתוב אליה (עליה, רד"ק) קינים והגה והי.
ואגב דמייתינן לקרא מפרשינן לה:
קינים: זו פורענותן של צדיקים בעולם הזה שהצדיקים נפרעין מהן על עוונותיהם בעולם הזה, וכן הוא אומר "קינה" היא וקוננוה, הרי שמה שמקוננים על פורענות נקרא "קינה".
והגה: זו מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, וכן הוא אומר ש"הגה" הוא לשון שמחה: עלי "הגיון" בכנור.
והי: זו פורענותן של רשעים לעתיד לבא, וכן הוא אומר: הוה על הוה (מאורע על מאורע הויה על הויה. ומנחם חברו: לשון שבר - רש"י ביחזקאל) תבא.
עד שבא זכריה בן עדו ופירשו: ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגילה עפה (כפולה, כדמתרגמינן: רבוע יהיה "כפול"
- "עיף", ר"ח) ארכה עשרים באמה (באמה של הקב"ה, רש"י) ורחבה עשר באמה, וכי פשטת לה (כשתפתחנה מכפילותה ותפרוש אותה) הויא לה עשרין אמה אורך כפי שהיתה, בעשרין אמה רוחב, שהרי הכפלת רחבה. וכתיב בדברי יחזקאל דלעיל: היא כתובה פנים (מלפנים) ואחור (ומאחור), וכי קלפת לה (שתשים מה שקלפת מן המגילה את אחוריה ותשימנה לצד פנים המגילה, לאחר שפשטת אותה מכפילותה) כמה הויא לה, ארבעין אמה אורך, כפל מה שהיה לך עד עתה, בעשרין אמה רוחב כפי שהיתה.
וכתיב: מי מדד בשעלו מים ושמים (העולם כולו) ב"זרת" (חצי אמה) תכן וגו', הרי שגדלו של עולם חצי אמה של הקב"ה על חצי אמה.
צא וחשוב: כמה פעמים חצי אמה על אמה יש במגילה שארכה ארבעים אמה על עשרים אמה שהם שמונה מאות אמות מרובעות, (וכל אמה מרובעת יש בה ארבעה פעמים חצי אמה על חצי אמה)?! והרי לך: שלשת אלפים ומאתים זרתות במגילה (על פי הר"ח וריטב"א, וראה רש"י)!
נמצא כל העולם כולו - שהוא חצי אמה על חצי אמה (זרת) - אחד משלשת אלפים ומאתים בתורה! 47
47. וזהו שאמר הכתוב: ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, שכשם שהארץ כפול מן הים - שהארץ: שליש ישוב, שליש מדבר ושליש ים, וכמו שכתבו: רש"י בישעיה על הפסוק: ושמים בזרת תכן וכל "בשליש" עפר הארץ, ובתוספות פסחים דף צד. ד"ה כל - כך ארכה של תורה שבעל פה כפול מרחבה, שארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה, תורת חיים.
ואמר רב חסדא: דריש מרי בר מר: מאי דכתיב בירמיה: "הראני ד' והנה שני דודאי (סירי נחושת) תאנים מועדים (מוכנים) לפני היכל ד' אחרי הגלות נבוכדנרצר מלך בבל את יכניה בן יהויקים מלך יהודה (שהיה צדיק) ואת החרש ואת המסגר (חכמים גדולים בתורה, חרש: שכשהיה מדבר כולם שותקים כחרשים. והמסגר: שהיו סוגרים ואין פותח) מירושלם ויבאם בבל.