פרשני:בבלי:נדרים נא א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
אמר ליה בר קפרא: ליחזי מר (יראה רבי) דכל גריוא דבעינא שקילנא (שאוכל לקבל את החיטים באיזה מידה שארצה).
שקל (לקח) בר קפרא, דיקולא רבה (סל גדול), חפייה כופרא (טח אותו בזפת) כדי שלא יצאו החטים מתוך נקבי הסל, וסחפיה על רישיה (והפכו על ראשו) כדי שרבי לא יכירו. 1
1. מהרש"א בחידושי אגדות.
ואזל (ובא) אצל רבי, ואמר ליה: ליכיל לי מר ארבעין גריוי חיטי דרשינא בך (שרבי ימדוד לי בסל זה את ארבעת מידות החיטים שרבי חייב לי).
אחוך (חייך) רבי!
אמר ליה רבי לבר קפרא: לאו אזהרתך דלא תבדחן? (וכי לא הזהרתי אותך שלא לבדח אותי)?
אמר ליה בר קפרא: חיטי דרשינא קא נסיבנא (באתי רק בשביל לקחת את החיטים שהתחייבת לי).
בערב חתונת רבי שמעון בנו של רבי, אמר לה בר קפרא לברתיה (לבתו) דרבי שהיתה נשואה לבן אלעשה: למחר שתינא חמרא (למחר (בחתונת רבי שמעון ברבי) אשתה יין) בריקודא דאבוך (בשעה שאביך ירקוד לפני) ובקירקני דאמך (ותהא אמך מקרקרת ומזמרת).
בן אלעשה חתניה דרבי הוה, ועשיר גדול הוה, אזמניה לבי הילולא דרבי שמעון ברבי (הוא היה בין המוזמנים לחתונת רבי שמעון ברבי).
בשעת החתונה, אמר ליה בר קפרא לרבי: מאי (מה המשמעות של המילה) "תועבה" (ויקרא כ) גבי משכב זכור.
כל פירוש דאמר ליה רבי דהכין הוא (שזה המשמעות של) "תועבה", פרכה בר קפרא.
אמר ליה רבי לבר קפרא: תפרשיה אתה את המשמעות של "תועבה"!
אמר ליה בר קפרא: תיתי דביתכי תירמי לי נטלא (תבוא אשתך ותמזוג לי כוס יין, ואז אומר לך את פירוש הענין.
אתת, רמיא ליה (באה אשתו של רבי, ומזגה לו).
אמר ליה בר קפרא לרבי: קום רקוד לי, לפני, כדי דאימר לך (שאומר לך) את משמעות המילה "תועבה" -
הכי אמר רחמנא "תועבה" - תועה אתה בה, שמניח משכבי אשה והולך אצל זכר .
לכסא אחרינא (כששתה בר קפרא כוס נוסף) של יין, אמר ליה בר קפרא לרבי: מאי "תבל" (ויקרא יח) שכתוב גבי אשה הנרבעת לבהמה?
אמר ליה רבי כי עניינא קדמאה. (דהיינו, כמו שהיה בענין הקודם), שכל פירוש שאמר לו רבי, פרך אותו בר קפרא, עד שביקש רבי מבר קפרא שיפרשו.
אמר ליה בר קפרא, עיביד לי (תעשה לי) כמו מקודם, שאשתך תמזוג לי כוס, ורבי ירקוד לפני, כדי דאומר לך את המשמעות של "תבל".
עבד (עשה) רבי כמו שאמר לו בר קפרא.
אמר ליה בר קפרא, "תבל" הוא - וכי תבלין יש בה בביאת בהמה? מי שניא הדא ביאה מן כולהון ביאות (מה טעם יש בזה שהיא הולכת אצל הבהמה ומניחה את בן מינה)?
אמר ליה רבי לבר קפרא: ומאי (מה המשמעות של המילה) "זימה" (ויקרא יח)?
אמר ליה בר קפרא, עיביד כי עניינא קדמאה שתבוא אשתך ותמזוג לי כוס יין, ורבי ירקוד לפני.
עבד (עשה) כן רבי, ואמר ליה בר קפרא, זימה פירושה: זו - מה היא? לשון ספק, שאין ידוע ממי היא מתעברת. 2
2. המהר"ל בחידושי אגדות פירש: תאוה זו - מה היא, אין בה ממש כלל ואינה אלא דמיון והבל, וכך גם פירש את שאר דבריו של בר קפרא. וזו הסיבה שדרש ענין זה בעת שמחה ומשתה, כדי שלא ימשכו אחר ההבל ורעות רוח.
ולפי שהיה בן אלעשה עשיר, לא יכיל (לא היה יכול) בן אלעשה למיסבל (לסבול) ולראות את הזלזול ברבי, חמיו.
קם בן אלעשה, ונפק (ויצא) הוא ואינתתיה (ואשתו - בתו של רבי) מתמן (משם).
מאי בן אלעשה, מנין שהיה עשיר? דתניא: לא לחנם פיזר בן אלעשה את מעותיו, היה נותן ממון הרבה לספר שיספר אותו כתגלחת של כהן גדול, אלא כדי להראות בהן את היופי של התספורת של הכהן גדול.
דכתיב לגבי תספורת של כהן גדול "כסום יכסמו את ראשיהם" (יחזקאל מד).
תנא בברייתא, תספורת של בן אלעשה היה כעין לולינית.
מאי לולינית?
אמר רבי יהודה, תספרתא יחידתא נאה שאין כמותה.
היכי דמי כיצד נראית אותה תספורת?
אמר רבא: ראשו של שיער זה בצד עיקרו של שיער זה. שלא היה עולה אחד מן השערות על חברו. והיינו תספורת של כהן גדול:
שנינו במשנה: הנודר מן התבשיל מותר בדלעת הרמוצה:
מאי דלעת הרמוצה?
אמר שמואל: קרא (דלעת) קרקוזאי (ממקום שנקרא קרקוז) , שדלעת זו לעולם אינה מתבשלת יפה, ולכן אינה נקראת תבשיל.
רב אשי אמר: דלעת הרמוצה היא דלעת הטמונה ברמץ (שאין היא נקראת תבשיל על ידי הטמנתה ברמץ).
איתיביה רבינא לרב אשי: כיצד אפשר לפרש שדלעת הרמוצה, היא דלעת הטמונה ברמץ, והרי שנינו במשנה במסכת כלאים:
רבי נחמיה אומר: דלעת ארמית, היא דלעת המצרית. והיא אסורה בכלאים עם דלעת היונית. וכמו כן היא אסורה בכלאים עם דלעת הרמוצה.
ומשמע שדלעת הרמוצה, אינה דלעת הטמונה ברמץ, אלא היא מין של דלעת.
תיובתא על פירושו של רב אשי!
מתניתין:
הקדרה - היא כלי שמבשלים בו מאכלים במים.
האילפס - היא כלי שמטגנים בו מאכלים בשמן.
יש מאכלים שגמר בישולם נעשה בקדרה, ואלו קרויים "מעשה קדירה".
ויש מאכלים שבתחילת בישולם מורידים אותם לקדירה לשם רתיחה קלה, וגמר בישולם נעשה באילפס בשמן, ואלו אינם קרויים "מעשה קדירה".
א. הנודר לאסור על עצמו ממעשה קדרה -
אין הוא אסור אלא ממעשה רתחתה (תבשיל שצריך הרתחה מרובה), כגון מאכלים ממיני קמח או קטנית, שבישולם הוא על ידי הרתחה מרובה בקדירה, עד שנעשים ראויים לאכילה.
לפי שרק מאכלים כאלו קרויים "מעשה קדירה".
אבל אינו אסור במאכלים הנעשים באילפס, אפילו רק בגמר בישולם, שאלו אינם קרויים "מעשה קדירה".
ב. אמר הנודר: קונם עלי כל מאכל היורד לקדרה שאיני טועם,
אסור הנודר בכל המתבשלין בקדרה.
לא רק ב"מעשה קדירה" אסור, אלא אף בכל המאכלים שגמר בישולם באילפס, היות וגם מאכלים אלו, יורדים תחילה לקדירה להתבשל בה קצת.
גמרא:
תניא: א. הנודר מן המאכל היורד להתבשל בקדרה, אסור גם במאכל היורד לאלפס, כיון שמאכל זה כבר ירד לקדרה קודם שיורד לא לפס.
כי דרך הבישול באילפס הוא, להרתיח את המאכל רתיחה קלה בקדירה במים לפני שמבשלו באילפס בשמן.
ב. אבל אם נדר מן המאכל היורד להתבשל בתוך אלפס, הדין הוא שמותר ביורד לקדרה, כיון שלא ירד לאילפס.
ג. ואם נדר מן המאכל הנעשה בקדרה, הדין הוא שמותר בנעשה באלפס. כיון ש"נעשה" משמע גמר עשיה, ולכן בנעשה באילפס, אפילו שכבר ירד לקדירה, מכל מקום כיון שגמר עשייתו היה באילפס, מותר לנודר מן הנעשה בקדירה.
ד. ואם נדר מן המאכל הנעשה באלפס, הדין הוא שמותר בנעשה בקדרה אפילו אם אחר כך הורידו את המאכל באילפס, כיון שגמר עשייתו היה בקדירה.
ה. הנודר מן היורד לתנור, הדין הוא שאין אסור אלא בפת שסתם יורד לתנור, משמע פת.
ו. ואם אמר הנודר כל מעשה תנור אסורים עלי, הדין הוא שאסור בכל המאכלים הנעשים בתנור.