פרשני:בבלי:קידושין סא ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
"בארץ כנען" למה לי!? הרי תיבות אלו מיותרות הן!?
אלא שמע מינה: תיבות אלו, ללמדנו דבעינן תנאי כפול הוא דאתא (באו)
כי, מה שכתוב "בארץ כנען" משמע למעט את ארץ הגלעד, נמצינו למדים, שבלא תוספת לשון זו בתנאי, היו בני גד ובני ראובן מקבלים את ארץ הגלעד כבקשתם, אף אם לא היו מקיימים את התנאי, ולא אמרינן מכלל הן (אם יעברו ונתתם) אתה שומע לאו (שאם לא יעברו לא יתנו להם).
ומכאן יש ללמוד: כל תנאי שאינו כפול אינו תנאי.
ורבי חנינא בן גמליאל יתרץ לך: אף על פי שמכלל הן אתה שומע לאו, צריכה היתה התורה לומר גם "בארץ כנען".
כי אי לא כתב רחמנא (התורה) תיבות "בארץ כנען" הוה אמינא (היינו טועים לומר): "ונאחזו בתוככם" היינו בארץ גלעד שבני גד ובני ראובן השתתפו בכיבושה, אבל ארץ כנען כלל לא יקבלו היות שלא סייעו לכובשה. 1
1. א. ב"עצמות יוסף" תמה דבגמרא כאן משמע שלתת להם חלק בארץ כנען הוי חידוש גדול יותר מאשר לתת להם חלק בארץ גלעד. ואילו במשנה נאמר: יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו. ומשמע דכל שכן בארץ גלעד לא ינחלו, היפך סברת הגמרא! ? ותירץ דהמשנה איירי קודם שאמר רבי מאיר שעיקר לימודו הוא מתיבות "בארץ כנען" וסלקא דעתין שרבי מאיר לומד מכל מה שהוצרך משה רבינו לכפול את התנאי, אם כן יש לומר שיותר ראוי לקנסם בארץ גלעד מאשר בארץ כנען, כפי שנתבאר לעיל. אבל הכא מיירי אם היה כתוב "ונאחזו בתוככם" ולא היה כתוב "בארץ כנען", ובזה יש לומר שפיר דארץ גלעד עדיפא טפי. היות וסייעו לכובשה. ב. וזה לשון רש"י: ואם כתב "ונאחזו בתוככם" ותו לא, הוה אמינא ואם לא יעברו יטלו כפי המגיעם בארץ הגלעד שנאחזתם בה כבר והם סייעו אתכם לכבשה, אבל בארץ כנען כלל לא. וברמב"ן הקשה: הרי במשנה משמע שיותר מסתבר לומר שלא ינחלו בארץ גלעד, אם כן אמאי לא אמר רבי חנינא אם לא היה הכתוב אומר "בארץ כנען" היינו סבורים שיקבלו בארץ כנען ולא בארץ גלעד, ואחרי שנאמר "בארץ כנען" אנו מפרשים "בתוככם" - אף בארץ גלעד! ? ותירץ: ואפשר שלשון "בתוככם" הוא משמע ליטול במה שהיו בתוכם בכיבוש אבל ארץ כנען שלא היו עמהם בכיבוש איני קורא בהם בתוככם. וראה שם עוד תירוצים.
קא משמע לן, "בארץ כנען", שאף בארץ כנען שלא סייעו בכיבושה, 2 ינחלו בני גד ובני ראובן את חלקם, מלבד מה שיקבלו את חלקם בין שאר השבטים בין שאר השבטים בארץ גלעד.
2. א. רש"י. והקשו התוספות: וכי איזו סברא היא שישבו בבתיהם וירשו עם אחיהם שיצאו למלחמה! ? ותירץ הריטב"א: לפי שרוב כיבוש ארץ הגלעד היה בהם, כי לפי שהיתה טובה להם טרחו בכיבושה יותר משאר שבטים ובנו אותה, לפיכך ראוי שיטלו לפחות בארץ ישראל כנגד טורח זה, וראה עוד במהרי"ט, ב"פני יהושע" וב"מקנה ". ב. ובתוספות כתבו דזה פשיטא שהיו בני גד ובני ראובן מחוייבים לעבור את הירדן ולהלחם בארץ כנען, והתנאי שעשה עמהם משה היה במה שהם התחייבו לעבור חלוצים בראשי הצבא להיות ראשונים במלחמה, ואם לא יתאמצו יותר מאחיהם, יפסידו את ארץ גלעד ולא יקבלו אלא חלק בארץ גלעד וחלק בארץ כנען, כשאר אחיהם. ג. כתב ה"מקנה": הנה התנאי היה עם בני גד ובני ראובן, אך בפועל גם חצי שבט מנשה קיבלו חלק בארץ גלעד, ועמהם לא עשה משה תנאי! ? ובשלמא לפירוש תוספות יש לומר: היות וגם בלא התנאי, היו כולם באים למלחמה בארץ כנען, לפיכך לא עשה משה את התנאי - שיעברו חלוצים בראשי העם, אלא עם בני ראובן ובני גד שהתחייבו לעבור בראש המלחמה. אבל לרש"י, שהתנאי היה על עיקר המלחמה בארץ כנען, תיקשי: מדוע לא התנה משה את אותו תנאי גם עם חצי שבט מנשה שקיבלו חלק בארץ גלעד! ? וב"משך חכמה" (סוף פרשת מטות) תירץ שראובן וגד כבר החזיקו בחלקם שבעבר הירדן כמו שמבואר בירושלמי, והוא בא להוציא מהם, לפיכך היה צריך להתנות עמהם תנאי גמור ככל משפטי התנאים כמבואר בכתוב, אבל בני מנשה שעדיין לא החזיקו בחלקם בשעת התנאי שוב לא הוזקק למשפטי התנאים. ראה עוד שם ובמה שהביא ב"תורת אבירים" אות יט.
ורבי מאיר סובר: מה שכתוב "בתוככם", כל היכא דאית לכו (כל מקום שיש לכם) משמע, ואף בארץ ישראל, אם כן, תיבות "בארץ כנען" מיותרות הן, ללמדינו לכפול כל תנאי.
תניא בבריתא: אמר רבי חנינא בן גמליאל: משל למה הדבר (תנאו של משה) דומה!?
לאדם שהיו לו שלש שדות שאחת מהן משובחת משתי השדות האחרות. 3
3. בריטב"א פירש שהיו שתים מהן פחותות בגדלן ובשויין, אך מעולות בטיבן ("עידית"). ואחת גדולה במידתה ובשוייה אך אינה עידית כל כך. וכן ארץ כנען נחשבת יותר עידית וארץ גלעד גדולה יותר, ראה שם שפירש את כל הסוגיא לפי דרכו.
והיה אדם זה מחלק נכסיו לבניו, ואמר: פלוני בני יירש שדה פלונית, 4 ופלוני בני (השני) יירש שדה פלונית.
4. בבבא בתרא קל א מבואר שלדעת רבי יחנן בן ברוקא רשאי אדם לומר פלוני בני יירש את כל נכסי אף על פי שיש לו כמה בנים: כל שכן שיכול אדם לומר פלוני בני יירש שדה פלונית ופלוני בני יירש שדה פלונית. לפי זה, המשל מכוון להלכה, אך ברמב"ן הזכיר בתוך דבריו משל למי שמתנה עם מי שאינו בנו, משמע, שאין כאן אלא משל בעלמא, וראה עוד ב"מנחת יהודה" אות יא ד"ה ולפי וב"מקנה ".
ופלוני בני (השלישי) יתן מאתים זוז לאחיו, ויירש שדה פלונית שהיא מעולה משאר השדות.
ואם לא יתן בן זה מאתים זוז לאחיו לא יוכל לקבל את כל אותה שדה, אלא יירש עם אחיו ויקבלו כולם חלק כחלק בין בשדה המעולה ובין בשאר נכסים. 5
5. ריטב"א.
והרי מי (מה) גרם לו (לבן השלישי) לירש עם אחיו בשאר נכסים, ולא נאמר: משאר נכסים מסולק הוא, ואינו מקבל את חלקו, אלא בשדה השלישית!?
כפילו של אביו, שכפל ואמר "ואם לא יתן - יירש עם אחיו בשאר נכסים" הוא גרם לו, שלא יפסיד.
וכן בתנאי בני גד ובני ראובן שאמר להם משה: אם תעברו את הירדן למלחמה ("תן מאתים זוז" - במשל) תקבלו את ארץ גלעד, ואם לא תעברו לא תקבלו, מי גרם להם, שיקבלו חלק גם בארץ ישראל, ולא רק בארץ הגלעד, כפילו של משה שאמר: "ונאחזו בתוככם בארץ כנען" הוא גרם להם.
ומתמהינן: והא לא דמיא משל דרבי חנינא בברייתא, לדבריו במתניתין!?
דהא התם (במתניתין) קתני: יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו, אלמא משמע 6 דכפילה (מה שכפל משה את תנאו) הועיל לא רק לענין חלקם בארץ ישראל, אלא לחלקם בארץ גלעד נמי מהני, ובלא הכפילות לא היו מקבלים אפילו את חלקם בארץ הגלעד.
6. דמדקתני אפילו בארץ כנען משמע כל שכן בארץ גלעד, וכפי שנתפרש לעיל במשנה.
ואילו הכא (בברייתא) קתני: מי גרם לו לירש עם אחיו בשאר נכסים, כפילו גרם לו. אלמא משמע דכפילה לשאר נכסים הוא דקמהני, אבל לענין שדה שלישית (- ארץ הגלעד בנמשל), אף בלא הכפילות היו מקבלים את חלקם!?
ומשנינן: לא קשיא מתניתין וברייתא אהדדי!
כי הא (מתניתין): מקמי דנימא ליה רבי מאיר: "ונאחזו" כלומר, דברי רבי חנינא במשנה, התייחסו אל דברי רבי מאיר שם, שכל כפילות דברי משה לא באה אלא ללמד לכפול את התנאי בכל מקום.
לפיכך, אמר רבי חנינא שבלא כפילות דברי משה, היינו אומרים: אם לא יקיימו בני גד ובני ראובן את התנאי, לא יקבלו מאומה, לא בארץ כנען ולא בגלעד.
כי עדיין לא אמר לו רבי מאיר, שהוכחתו היא ממה שכתבה התורה "בארץ כנען" ולא היה די לכתוב "ונאחזו בתוככם".
אבל הא (הברייתא): לבתר דנימא ליה רבי מאיר: לכתוב "ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם", "בארץ כנען" למה לי.
כי אחרי שפירש רבי מאיר ואמר: אין אני מוכיח אלא מייתור הלשון "בארץ כנען", לא אמר רבי חנינא, אלא, שבלא תיבות אלו, יש במשמע, שבני גד ובני ראובן לא יקבלו חלק בארץ ישראל (- במשל "בשאר נכסים").
נמצא, שהמשל בברייתא מתייחס לתשובת רבי חנינא: אי לא כתב רחמנא "בארץ כנען" הוה אמינא "ונאחזו בתוככם" בארץ גלעד, אבל ארץ כנען כלל לא.
עתה מביאה הגמרא כמה פרשיות בתורה 7 שיש בהם תנאי כפול, מקשה על רבי חנינא הסובר: אף תנאי שאינו כפול תנאי גמור הוא, ומיישבת אותם:
7. לפי סדר הכתובים, ראה להלן בהערה 15.
א. בשלמא לרבי מאיר הסובר: תנאי שאינו כפול אינו תנאי, היינו דכתיב לענין עונשו של קין (בראשית ד ז): "הלוא אם תיטיב (מעשיך) שאת (תקבל שכר), 8 ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ" (הפורענות על החטא מזומנת לפתחך ומוכנה לבא) אלא לרבי חנינא, למה לי (למה הוצרך הכתוב) לכפול את התנאי!? הלא "מכלל הן אתה שומע לאו", ודי היה לו לומר אם תיטיב שאת, וממילא יובן אם לא תיטיב - פורענות!? 9
8. רש"י. ובתרגום אונקלוס פירש: "הלא אם תיטיב עובדך ישתביק לך". כלומר, ימחל לך החטא. וכתב רש"י בפירושו על התורה: כתרגומו פירושו. אך בביאור הסוגיא כאן נטה רש"י מפירושו על התורה, כי בפירוש אמרו להלן: אם תיטיב - אגרא. וכתב ה"מקנה" שאונקלוס סבר כרבי מאיר ואליבא דרבי מאיר שייך לפרש לשון סליחה ומחילה, אבל רבי חנינא בן גמליאל אינו יכול לסבור כך, דפשיטא דאם לא ישוב לא ימחל לו ויקבל פורענות, ועל כרחך לפרש לשון משאת שכר. וב"מרומי שדה" להנצי"ב הקשה: לפי שיטת הגמרא כאן ש"שאת" פירושו שכר, אם כן אפילו לרבי מאיר אין צורך לכפול את התנאי, כי ה"שכר" אינו כסתם מתנה, אלא לפי הטבת המעשים, ובזה פשיטא שאם לא ייטיב את מעשיו לא יקבל שכר! ? ועוד, לפי דברי הרמב"ן (ביצה כ א במלחמות ה') שבמתנה לאחר זמן אין צריך לכפול תנאו, אם כן לענין שכר המצוות אין צורך לכפול את התנאי אפילו לדעת רבי מאיר! ? (ראה שם שפירש "שאת" לשון בכורה, ותירץ קושיותיו על פי דרכו.) ולדברי ה"מקנה" אתי שפיר, כי עיקר הקושיא כאן היתה על רבי חנינא, כי לדברי רבי מאיר אפשר לפרש "שאת" לשון מחילת עון. 9. צריך תלמוד, אם לא היה כופל את דבריו מהיכי תיתי לומר שקין יקבל פורענות אם לא ייטיב את מעשיו, שמא לא אגרא ולא דינא, כמו שאכן מתרצת הגמרא! ? ויש שתירץ: סלקא דעתין דאם לא ייטיב את מעשיו, פשיטא שיקבל עונש על חטאו, ולא בא הקדוש ברוך הוא אלא להבטיחו שכר אם יחזור בתשובה. (ראה ב"מקנה" שפירש ב"תשובה מאהבה" שזדונות נעשות לו כזכויות.) לפיכך, מקשינן למה הוצרך לכפול את תנאו, לדעת רבי חנינא! ? ומשנינן דאחרי שהבטיחו לקבל שכר אם ישוב, צריך הדבר לאומרו שיקבל עונש אם לא ישוב, ולא נימא לא אגרא ולא דינא.
ומשנינן: צריך הדבר לאומרו, כי סלקא דעתך אמינא: אם תיטיב אגרא (שכר) ; אם לא תיטיב לא אגרא ולא דינא (עונש).
קא משמע לן: "ואם לא תיטיב - לפתח חטאת רובץ", עונש ופורענות יבא לו, אם לא ייטיב את מעשיו.
נאמר בתורה: "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו, שים נא ידך תחת ירכי, ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו".
"כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך, ולקחת אשה לבני ליצחק" "ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבועתי זאת, רק את בני אל תשב שמה".
(אחר כך סיפר העבד ללבן ובתואל את שבועתו לאברהם):
"וישביעני אדוני לאמר, לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בארצו. אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי ולקחת אשה לבני"
"אז תנקה מאלתי כי תבוא אל משפחתי ואם לא יתנו לך והיית נקי מאלתי". (בראשית כד)
ב. בשלמא לרבי מאיר אף על פי שהשביעו אברהם: "אם לא אל בית אבי תלך" תחול עליך שבועה, אין לומר: משמע, אם תלך אל בית אבי לא תחול עליך שבועה, אף אם תקח לו אשה מבנות כנען 10 , כי מכלל לאו אי אתה שומע הן, אם כן, היינו (אתי שפיר) דכתיב "אז תנקה מאלתי כי תבא אל משפחתי" 11 , כי אם לא שהיה אברהם מפרש דבר זה, היינו אומרים אף אם היה הולך אל בית אביו לא היה נקי מהשבועה, אם היה לוקח לו אשה מבנות כנען.
10. א. רש"י. וכן כתב רש"י בפירושו על התורה (בראשית כד ח, לז) שאם לא ימצא אליעזר אשה מבית אביו שתסכים לבא לארץ ישראל יוכל להשיאו אשה מבנות כנען, כי אברהם הקפיד שלא ישוב יצחק אל ארץ מולדתו יותר מאשר על כך שישא אשה מבנות כנען. ובתוספות חלקו על רש"י וכתבו שבודאי לא היה אליעזר יכול להשיא אשה כנענית ליצחק. וכן כתב הרמב"ן בפירושו על התורה, וראה ב"פני יהושע" שיש בזה מחלוקת במדרשים. ב. תוספות פירשו שהסוגיא מדברת על מה שהשביע אברהם את אליעזר לקחת אשה ממשפחתו. וביאור קושיית הגמרא הוא כך: בשלמא לרבי מאיר הסובר שאף אם ממשמעות לשונו נשמע הלאו מכלל ההן, בכל זאת צריך לומר בפירוש את הלאו, אם כן הוא הדין כאן הוצרך לפרש דבריו ולומר שאם לא יסכימו לתת לו יהיה נקי משבועתו, אף שזה דבר מובן מאליו שלא היתה כוונתו להשביעו על דבר שאינו בידו. אבל לרבי חנינא בן גמליאל, קשה מדוע הוצרך לפרש שאף אם לא יתנו לו את האשה לא יפטר מעונש על השבועה, הרי דבר המובן מאליו אינו צריך להאמר - "בירורי השיטות" בביאור דברי התוספות. וראה עוד במהרי"ט ובמה שהובא בהערה לעיל עמוד א בשם ה"קובץ שיעורים". 11. הגמרא הקשתה מן התנאי שהזכיר אליעזר בסיפורו ללבן ובתואל ולא מלשון התנאי כפי שאמר אותו אברהם ("ואם לא תאבה האשה" וגו') ראה בזה במהרש"א, ב"פני יהושע" וב"מרומי שדה".
אלא לרבי חנינא בן גמליאל, למה לי לכפול את תנאו!?
ומשנינן: איצטריך (היה צריך) אברהם לכפול את דבריו.
כי אם לא כן, סלקא דעתך אמינא, היכא דניחא לה לדידה ולא ניחא ליה לדידהו (אם האשה תהיה מוכנה לבא וקרוביה יתנגדו) אימא: מייתי לה בעל כרחייהו, היות והאשה מסכימה.
קא משמע לן: "ואם לא יתנו לך (מרצונם) והיית נקי מאלתי".
ושאלינן: 12 והא דכתיב (לעיל מינה): "ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבועתי זאת" למה לי למיכתב!?
12. בין לרבי מאיר בין לרבי חנינא קא בעי לה - "שיטה לא נודע למי".
ומפרשינן: אף מקרא זה איצטריך לאומרו.
כי, סלקא דעתך אמינא היכא דניחא להו לדידהו (לקרוביה) ולא ניחא לה לדידה (לנערה עצמה) אימא דנייתי בעל כרחה. 13 קא משמע לן: אם לא תרצה האשה לבא פטור אתה משבועתי.
13. יש לעיין במי היו הקידושין תלויים, כי אם האשה ברשות עצמה, ובה הקידושין תלויים, אם כן איך יתכן להביאה בעל כרחה, ואם הקידושין תלויים בקרוביה, איך יתכן להביאה בעל כרחם, ומאי קא סלקא דעתין לעיל דמייתי לה בעל כרחייהו! ? וצריך לומר שאברהם היה מסופק אם האשה שירצה אליעזר לקדש תהיה קטנה (או נערה) שהיא ברשות אביה, או שתהיה בוגרת העומדת ברשות עצמה, לפיכך הוצרך לכפול את הדברים, כדי שלא ירצה אליעזר להביאה באופן שמי שהקידושין תלויים בו מסכים והשני מתנגד - ה"מקנה" ו"מרומי שדה".
ג. בשלמא לרבי מאיר, היינו דכתיב בפרשת בחוקותי (ויקרא כו ג): "אם בחקותי תלכו ... ונתתי גשמיכם בעיתם" וגו' וכתיב (שם טו): ואם בחקותי תמאסו ... ונתתי את שמיכם כברזל" כי בלא הכפילות, לא היה כאן תנאי, והברכה היתה מתקיימת בכל אופן. 14
14. הקשה ב"מרומי שדה" דגם אליבא דרבי מאיר אין צורך לכפול את התנאי היות ולא שייך "שכר" בלא מצות! ? ועוד הקשה הרי בהתחייבות על העתיד אין צורך בכפילות! ? (וכפי שהקשה אודות "אם תיטיב שאת" לעיל הערה 8). ותירץ: בברכות נאמר בין השאר "ונתתי גשמיכם בעיתם" שהיא ברכה כמעט טבעית, שהרי לכל אומות העולם נותן גשמים דבר בעתו, ורק בישראל עיני ה' בארץ לתת לפי המעשה, לפיכך הוצרך הכתוב לכפול בשביל שינוי הטבע לרעה חלילה, אבל לענין העדר ברכות של למעלה מהטבע כגון "ורדפו אחד אלף", לא הוצרך לכפול. אבל לרבי חנינא גם לדברים של טבע לא הוצרך לכפול. כי מכלל הן אתה שומע לאו.
אלא לרבי חנינא בן גמליאל, הסובר: "מכלל הן אתה שומע לאו", למה לי לכפול את הדברים, הרי מכלל הברכה נשמע את הקללה!? 15 ומשנינן: איצטריך לכפול את התנאי.
15. הקשה ב"פני יהושע": הרי יש הרבה קללות שאין לשמען מכלל הברכה, ומאי מקשה לרבי חנינא! ? ותירץ שהגמרא התכוונה לשאול על אותן קללות שכבר הוזכר בברכות את הפכן, מדוע הוצרך הכתוב לחזור ולהזכירן אליבא דרבי חנינא. ותירצה הגמרא שאף באותן ברכות שייך מצב של לא ברכה ולא קללה, כגון: "ונתתי גשמיכם בעיתם", עיקר הברכה שיבואו בעיתם, וסלקא דעתין דאם לא ילכו בחוקות ה' לא יהיו בעיתם אבל מכל מקום לא יעצרו הגשמים לגמרי משום הכי איצטריך למיכפל שלא יהיו לגמרי.
כי אם לא היה הכתוב חוזר ואומר, מה פורענות תבא עליהם, אם ימאסו בחוקים, סלקא דעתך אמינא: אכן, "אם בחקותי תלכו" תבא ברכה, אבל אם בחקותי תמאסו לא תבא ברכה ולא קללה, כי מכלל הן אתה שומע את שלילת הברכה, ואינך שומע קללה.
קא משמע לן, ש"אם בחוקותי תמאסו" תבא קללה, חס ושלום. 16 ד. בשלמא לרבי מאיר היינו דכתיב בתוכחה דישעיהו (א יט כ): "אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו" וכתיב נמי "ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו".
16. אף על פי שהקושיא והתירוץ אודות "אם בחוקותי תלכו" דומים למה שהקשו ותירצו לעיל אודות "אם תיטיב שאת", בכל זאת הפסיקה הגמרא ביניהם בענין שבועת אליעזר ואברהם, היות והיה עדיף לבעל הגמרא ללכת לפי סדר המקראות. (וראה ב"עצמות יוסף" שפירש טעם מדוע הגמרא חזרה כמה פעמים על אותה קושיא ואותו תירוץ).
אלא לרבי חנינא בן גמליאל הסובר: מכלל הן אתה שומע לאו, למה לי כפילא דקרא?!
ומשנינן: אצטריך לאמרו!
כי סלקא דעתך אמינא: אם תאבו - טובה תבוא, ואם תמאנו לא טובה ולא רעה.
קא משמע לן אם ימאנו לשמוע בקול ה', רעה תבא אליהם.