רבי חיים די לה רוזה

רבי חיים די לה רוזה
מצבתו המחודשת בהר הזיתים
תאריך לידה	לאחר שנת תק"ה
תאריך פטירה	ו' בתמוז תקמ"ו
מקום פעילות	ירושלים
השתייכות	מקובלי בית אל
נושאים שבהם עסק	קבלה
רבותיו	רבי גדליה חיון; רבי שלום שרעבי
חיבוריו	"תורת חכם".

רבי חיים די לה רוזה היה מגדולי המקובלים בירושלים, תלמידו וחברו של הרש"ש. מחבר ספר תורת חכם.

תולדות חייו

נולד בירושלים מעט לאחר שנת תנ"ה, כבן למשפחת די לה רוזה שמוצאה ממגורשי קורדובה שבספרד. בצעירותו החל ללמוד בישיבת המקובלים בית אל, אצל רבי גדליה חיון. לאחר פטירתו הרב חיון בשנת תקי"א, התמנה תחתיו רבי שלום שרעבי (הרש"ש). היה מבני החבורה הקרובה של הרש"ש, ויחד עם רבי יעקב ישראל אלגאזי, רבי יום טוב אלגאזי, רבי רפאל גאליקו ועוד, חתמו על "שטר התקשרות" עם הרש"ש בשנת תקי"ד (בשנת תקי"ח נוספו להתקשרות הזו החיד"א ועוד). בתקופת הרעב בירושלים נסע לסלוניקי למשך כשנתיים. כמו כן, ביקר מספר פעמים בחאלב, וישב שם בבית הדין. בשבתו בירושלים חי חיים צער^[1]. נודע כבעל מופת, ובירושלים רחשו לו כבוד ויראו מפניו. מקובלי ירושלים התייחסו אליו בהערצה גדולה, ואמרו אודותיו: "הממנו יפלא כל דבר וכל רז לא אניס ליה, וכך המבקר את ספרו הקדוש יודע כי לא קם כמוהו בדומים מי שהעמיק והרחיב להבין עומק דעתו של מורנו הרב [הרש"ש]"^[2], "הצניף הקודש, עטרה בראש כל אדם, דין גלי רזיא, מפי זקנים שמענו את כבודו ואת גדלו ועזו בשחקים... האדם הגדול בענקים, מים עמוקים, מגלה עמוקות דמטמרן ליה גלין... נהירים שבילין דשמיא כשבילי דנהר דעה..."^[3] ועוד^[4] בשנת תקי"ג, התכנס עם הרש"ש והחיד"א במטרה להביא את הגאולה בחזקה, אולם מן השמים עכבו אותם לכך^[5]. הרבה במנהגי סיגוף, נהג לצום במשך שלושה ימים רצופים ולערוך "גלגולי שלג".

נפטר בו' בתמוז תקמ"ו, ונקבר בחלקת הספרדים בהר המנוחות, בסמוך לקברי הרש"ש והראשון לציון רבי אברהם אשכנזי. על פי המסופר, ביקש בצוואתו לערוך לו "ארבע מיתות בית דין", אך מפאת כבודו סרבו לבקשתו, כאשר במהלך מסע הלוייתו התנפלו ערבים על המיטה, והתלמידים מצאו את גופתו שרופה, מושלכת ומבותרת, כצוואתו^[6].

על שמו ייסד הרב יצחק מאיר מורגנשטרן את בית המדרש "תורת חכם" בירושלים, שבו נוהגים על פי דרכו של רבי חיים די לה רוזה.

ספר תורת חכם

שער הספר בדפוס סלוניקי תר"ח

ספרו "תורת חכם" הינו אחד הספרים היסודיים והחשובים בביאור קבלת הרש"ש. שיטתו בהבנת דברי הרש"ש והסברתם הינה מקורית ומיוחדת, ופעמים שאמר שאע"פ שהרש"ש אמר בפירוש דבר מסוים, "מבין ריסי עיניו" ראה שכוונתו היתה להיפך^[7]. דרכו היתה להסביר עניינים שונים ומחלוקות כ"ערכים" שונים^{[דרושה הבהרה]}. גדולי המקובלים התייחסו בהערכה גדולה מאד לספר זה.

על ספר "תורת חכם" חיבר ר' אהרן רפאל פירירו את הספר "אפר יצחק", הכולל הערות, מקורות והגהות על הספר. כמו כן, כתב רבי יצחק קלמרו (מחכמי ישיבת בית אל) הגהות על הספר, וכן רבה של חברון הרב אליהו מני הקדיש פרק מיוחד בספרו "מעיל אליהו" פרק שלם המכיל הערות ומראי מקומות על ספר "תורת חכם".

ספר זה לא נכתב בצורה מסודרת כספר, אלא נכתב על גליונות נייר מפורדים שלאחר פטירתו קובצו והודפסו כספר, אי לכך, פעמים שישנם בו אי סדרים המקשים על הבנת הדברים^[8].

הספר הודפס לראשונה בסלוניקי בשנת תר"ח, ובשנית במהדורה מתוקנת בירושלים בשנת תשס"ה.

לקריאה נוספת

• אריה מורגנשטרן, "נסיונם הנואש של הרש"ש, החיד"א ורבי חיים די לה רוזה לקרב את הגאולה בראשית שנת תקי"ג (השחר)", פרק שלישי מתוך "מיסטיקה ומשיחיות - מעליית הרמח"ל ועד הגאון מוילנא", הוצאת מאור, ירושלים תשנ"ט.

קישורים חיצוניים

• תורת חכם, דפוס סלוניקי תר"ח, אתר HebrewBooks.

הערות שוליים