עיר הנדחת

עיר בארץ ישראל שרוב תושביה הודחו לעבוד עבודה זרה.

עיר שקמו מתוכה אנשים, והדיחו את רוב תושביה לעבוד עבודה זרה, הרי היא נעשית "עיר הנדחת".

דינה

אנשי עיר הנדחת שעבדו עבודה זרה, נהרגים בסייף. לאחר הריגת רשעי העיר, כונסים את כל רכוש העיר אל תוך שטח רחב (המשמש כמקום לקיבוץ תושבי העיר), ושורפים באש את העיר על כל רכושה, שנאמר (דברים יג, טז-יז): "הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב... ושרפת באש את העיר ואת כל שללה".

מצווה מחודשת במצוות עיר הנדחת:

הרמב"ם מחדש בספר מורה נבוכים - חלק ג פרק מא, שמצוות עיר הנדחת שייכת אף במצבים נוספים: "'עושה ביד רמה' הוא ה'מזיד' שיעז פניו ויעבור בפרהסיה, שזה אינו עובר לתאבון לבד ולא לעשות מה שמנעה התורה לעשותו לרוע מידותיו לבד, אבל לחלוק על התורה ולעמוד כנגדה - ומפני זה אמר בו, "את יי הוא מגדף", והוא יהרג בלא ספק. ולא יעשה זה אלא מי שעלה בלבו דעת אחר לחלוק בו על התורה - ומפני זה בא הפרוש המקובל, "בעבודה זרה הכתוב מדבר", מפני שהוא חולק על פינות התורה, כי לא עבד אדם כוכב כלל אלא מי שהאמין בו הקדמות - כמו שבארנו בחיבורינו פעמים. וכן הוא הדין אצלי בכל עבירה שיראה ממנה סתירת התורה או המחלוקת כנגדה. ואפילו אכל אדם מ'ישראל' 'בשר בחלב' או 'לבש שעטנז' או הקיף 'פאת ראש' לבזיון התורה, מפני דעת שיתבאר ממנו שאינו מאמין שזאת התורה אמת, הוא אצלי הנאמר עליו, 'את יי הוא מגדף', ויהרג מיתת כפירה, לא מיתת עונש - כ'אנשי עיר הנידחת', שיהרגו מיתת כופרים, לא מיתת עונש, ולזה ממונם בשריפה ואינו ליורשיהם כ'שאר הרוגי בין דין'. וכן אני אומר בעדה מ'ישראל' שזדו לעבור על אי זו 'מצוה' שתהיה ו'עשו ביד רמה' - יהרגו כולם; וראיה לדבר - ענין 'בני ראובן ובני גד' שבא בהם, "ויאמרו כל העדה לעלות עליהם לצבא"; ואחר כן בואר להם בשעת ה'התראה' שהם כבר כפרו בהסכימם על ה'עברה' ההיא וכפרו בתורה כולה - והוא אמרם להם, "לשוב היום מאחרי יי", והשיבו הם גם כן, "אם במרד וגו'". - והעלה בידך אלו העיקרים גם כן בענשים:".