מילון הראי"ה:שם

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הגרסה להדפסה אינה נתמכת עוד וייתכן שיש בה שגיאות תיצוג. נא לעדכן את הסימניות בדפדפן שלך ולהשתמש בפעולת ההדפסה הרגילה של הדפדפן במקום זה.

צורת הדבר העצמית, במה שיוגדר הויתו, שיהיה בו הוא מה שהוא <ועיקר צורת כל הדבר נקרא על שם תכליתו, כי תכלית מציאות כל דבר היא צורתו ומהותו העצמית אשר רק מצד זה ראוי הוא להקרא בשם> [מ"ש קי (מא"ה ב ה)]. התעודה [פנ' כג]. עיקר התכלית והמציאות, עצמות פעולתו (של בעל השם) [עפ"י ה' קעט, מא"ה א קו]. המהותיות, העצמיות הנשמתית [עפ"י ע"ר ב קנט]. פעולה [קבצ' ב כב]. פעולה על מה שחוץ לו, ביחש זולתו [עפ"י ע"א ג א סו].

השם מורה

על עיקר המציאות והתוכן [פנק' ג רעא-ערב]. התוכן המאגד את השפעה העליונה הרזית העומדת ממעל לכל הוראה אל התוכן של מדת ההוראה הקצובה של הלכתא גברתא [ר"מ קפו].

יסוד השם

היסוד של ההויה ותכונת החיים המייחד את העצמיות של הנקרא הכולל בקרבו את הצד היותר יסודי שבהויותו [עפ"י ע"א ד ו ק]. ◊ ענין ה שם הוא תמיד להורות בהוראתו התכלית הנולד ממנו [מא"ה ג רצח].

שם

שם של כל דבר - אמצעי הבירור, ההוכחה והסימון, לאיזה דבר אנחנו מכונים בדברנו, שעל ידו, על ידי אמצעי זה, יצויר למדברים אותו המושג שהדבור מכוון אליו [א"ל קיא]. ע"ע פסוק, הפסוק, האותיות של שמו (של האדם) שבתורה.