עבירה לשמה

הגרי"ס מוכיח מהגמרא בנזיר כג עמוד ב שעברה לשמה נחשבת למצוה רק אם העבירה נעשתה אך ורק לשם מצוה (לפי הגדרים שמותר לעשותה, כגון לשם הצלת כלל ישראל) אולם אם מעורבת בה הנאה כלשהי, הרי זה פוגם בכוונה לשמה ולא נחשבת כעושה מצוה (וראה דברי הרב אליהו דסלר בזה בספר מכתב מאליהו חלק ג עמוד 149).