כל מה שרציתם לדעת על חנוכה תשפ"ה (2024) חנוכה באתר ישיבה

זמני שקיעה וצאת הכוכבים באזור ירושלים:
הדלקת נר ראשון של חנוכה:
🌄שקיעה:16:46
🌠צאת הכוכבים:17:05.

הדלקת נר שני של חנוכה:
🌄שקיעה:16:47
🌠צאת הכוכבים:17:06.

הדלקת נר שלישי של חנוכה:ערב שבת פרשת מקץ שבת חנוכה
הדלקת נרות חנוכה לפני כניסת השבת: 16:08

הדלקת נר רביעי של חנוכה:
הדלקת נרות לאחר צאת השבת: 17:24

הדלקת נר חמישי של חנוכה:
🌄שקיעה:16:49
🌠צאת הכוכבים:17:08

הדלקת נר שישי של חנוכה:
🌄שקיעה:16:50
🌠צאת הכוכבים:17:09

הדלקת נר שביעי של חנוכה:
🌄שקיעה:16:50
🌠צאת הכוכבים:17:09

הדלקת נר שמיני של חנוכה:
🌄שקיעה:16:51
🌠צאת הכוכבים:17:10

לשאר זמני היום ומיקומים אחרים
לחץ כאן

שיעורים קצרים עם תוכן גדול:
סוד המנורה וסוד החנוכייה| נקודה למחשבה עם הרב ינון גרוסברג:

חנוכה הכשרת כלי הזוגיות | קצרים למועדים - הרב משה ברלינר

שאלות מרכזיות לעיון והעמקה משאל את הרב:

מה יעשה מי שמתארח בשבת חנוכה? הרב שמואל אריאל מסביר בקצרה כיצד להתנהל

האם צריך להדליק נרות חנוכה בשני פתחים? הרב יצחק בן יוסף

האם הדליקו נרות חנוכה בבית שני? הרב עזריה אריאל

האם אדם יכול להדליק נרות חנוכה בשעה מאוחרת? הרב יעקב אריאל בתשובה בנושא 

הלכות זמן ומקום הדלקת נרות לחנוכה מהספר "פניני הלכה":
א - תקנת חכמים במקום ההדלקה
אמרו חכמים: "נר חנוכה מצווה להניחו על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעלייה (קומה שנייה) מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים. ובשעת הסכנה מניחו על שולחנו ודיו" (שבת כא, ב).
בעבר רוב האנשים חיו בבתים בני קומה אחת, ופתחם היה פתוח לרחוב או לחצר שהיתה מוקפת חומה ובה שער שדרכו יצאו לרחוב. ותקנו חכמים להדליק את הנר בפתח שבו יוצאים לרחוב, כדי לפרסם את הנס. ואמרו להדליק את הנר בצד שמאל של הפתח, כדי שהעובר בפתח יהיה מוקף במצוות, המזוזה בצד ימין והנר בצד שמאל (שבת כב, א).
עוד אמרו חכמים שלכתחילה מצווה להניח את החנוכיה באופן שהלהבה תהיה בגובה שבין שלושה טפחים לעשרה (בין כ-23 ס"מ ל-76 ס"מ). כי אם יניח את הנרות במקום גבוה יותר, יחשבו הרואים שהנר הודלק כדי להאיר את הכניסה לבית, שכשהיו צריכים להאיר את הבית, היו מדליקים נרות ומניחים אותם מעל גובה של עשרה טפחים. ואם יניח את הנרות על הקרקע או סמוך מאוד לקרקע, יֵראה כאילו הנרות הונחו שם לרגע ובכוונת המדליק לקחתם למקום אחר כדי להאיר. אבל אם יניחום בגובה שבין שלושה לעשרה טפחים - יהיה ברור לכל הרואים כי הודלקו לשם מצווה ויתפרסם הנס. ומכל מקום בדיעבד אם הדליק את הנר מתחת לגובה של שלושה טפחים או למעלה מגובה של עשרה טפחים - יצא. ואם הדליק את הנר בפתח ביתו בגובה עצום של עשרים אמה (כתשעה מטר) מעל קרקע ביתו - לא יצא, כי הדליק אותו למעלה מהגובה שבני אדם רגילים להסתכל בו (שבת כא, ב, שו"ע או"ח תרעא, ו).
והיו אנשים שגרו בקומה שנייה, והיציאה שלהם היתה דרך הדירה שבקומה הראשונה, נמצא שלא היה פתח מיוחד לביתם, ואם היו מדליקים בפתח הבית שבקומה הראשונה, לא היה ניכר שהנר שלהם, לפיכך הורו חכמים שידליקו בחלון הפונה לרשות הרבים.
בשעת הסכנה, כאשר חששו מפני הגויים, אמרו חכמים שידליק אדם את הנר בתוך ביתו על שולחנו, ופרסום הנס יהיה לעצמו ולבני ביתו בלבד.

ב - מקום הדלקת נרות למי שגר בבית פרטי
מתקנת חכמים משמע שבעבר לא היה חשש שהרוח תכבה את נרות החנוכה שהדליקו בפתח הבתים. שכן הבתים היו בנויים בצפיפות, רבות מהערים והחצרות היו מוקפות חומה, ולא נשבו רוחות חזקות בין הבתים, ולכן ניתן היה להדליק את נרות החנוכה מחוץ לפתחי הבתים והחצרות בלא חשש שיכבו. אולם כיום, אם ידליקו נרות מחוץ לפתח הבית, הרוח תכבה אותם. הדרך היחידה להגן על הנרות - להדליקם בתוך תא זכוכית.
אלא שלא מצינו שחכמים חייבו לקנות תא זכוכית כדי לקיים את מצוות נרות חנוכה, לפיכך מי שאינו רוצה לקנות תא זכוכית ידליק את נרותיו בתוך הבית. ואם ידליק את נרותיו בחלון הפונה לרשות הרבים, יהדר בפרסום הנס כמו המדליק בפתח הבית, אלא שלא יזכה בהידור נוסף שאמרו חכמים להדליק בצד שמאל של הפתח, כדי שיהיה הנכנס לבית מוקף במצוות, מזוזה בימין ונרות משמאל. והרוצים להדר בכל ההידורים, יקנו תא זכוכית וידליקו בעזרתו את נרותיהם מחוץ לפתח הבית בצד שמאל. כאשר כמה מבני המשפחה מדליקים כמנהג אשכנז (לעיל יב, ג-ד), ישימו לב שכל חנוכיה תראה לעצמה, כדי שמספר הנרות של כל יום יהיה ניכר. וכן אפשר שבני הבית הנוספים ידליקו את נרותיהם בחלונות הבית.
בעבר אנשים רבים התגוררו בבתים שהיתה להם חצר שמוקפת חומה, ובחומה היה שער שדרכו יצאו לרחוב, ואזי החצר היתה נחשבת כהמשך של הבית ומקום ההדלקה היה בשער החצר מבחוץ. אולם כיום החצרות אינן מוקפות חומה, ולכן הפתח שבו צריך להדליק את הנרות הוא פתח הבית.
כאשר פתח הבית נמצא במקום שאין רואים אותו כל כך מהרחוב, ולעומת זאת אם ידליקו את הנרות בחלון יראו אותם יותר מהרחוב. יש אומרים שעדיף להדליק בפתח הבית, מפני שכך תקנו חכמים בתחילה, כדי שיהיה הנכנס לבית מוקף במצוות. ויש אומרים שעדיף להדליק בחלון, מפני שעיקר התקנה כדי לפרסם את הנס, ומהחלון יותר אנשים יראו את הנרות. ונראה למעשה שיותר מהודר להדליק בחלון, אולם גם למדליק בפתח יש מעלה.

ג - מקום הדלקת נרות לגרים בקומות
רוב האנשים גרים כיום בבנייני קומות, ואזי המקום הטוב להדלקת נרות הוא בחלון הפונה לרחוב או במרפסת הפונה לרחוב, שבאופן זה יתפרסם הנס ביותר. והמדליקים בחלון צריכים להקפיד שגם בני הבית וגם העוברים ברחוב יוכלו לראות את הנרות. לפיכך, אין לקחת חנוכיה שיש לה גב, מפני שהוא מסתיר את הנרות מצד אחד.
גם כשהחלון הפונה לרשות הרבים גבוה מעשרה טפחים (כ-76 ס"מ), ידליק בחלון, כי יותר חשוב לפרסם את הנס לעוברים ברחוב מאשר לדקדק בהנחת החנוכיה מתחת לגובה של עשרה טפחים.
ואמנם יש סוברים שעדיף להדליק על פתח הדירה הפונה לחדר המדרגות, שאז הנכנס לבית מוקף במצוות, מזוזה בימין ונר חנוכה משמאל. ואף שבוודאי יוצאים בזה ידי המצווה, מכל מקום טוב יותר להדליק בחלון הפונה לרחוב כדי לפרסם את הנס.
גם כאשר הדירה בקומה גבוהה, ומקום החלון מעל גובה עשרים אמות מהרחוב (כתשעה מטר), אם העוברים ברחוב יכולים לראות את הנרות מבעד לחלון, נראה שעדיף שידליקו את הנרות על החלון, כדי לפרסם את הנס. ומכל מקום אם ירצה - ידליק בפתח ביתו הפתוח לחדר המדרגות, שגם שם יש קצת פרסום נס. וגם אם ידליק בתוך ביתו - יצא ידי חובה.

ד - זמן ומשך ההדלקה
קבעו חכמים להדליק את הנרות בזמן שבו יתפרסם הנס ביותר. בעבר, לא היתה תאורת רחוב בלילה, ובני האדם היו מתכנסים לביתם לפנות ערב, ואז היו הרחובות מלאים אנשים שחזרו לביתם. לפיכך אמרו חכמים שזמנה של הדלקת הנרות: "משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק" (שבת כא, ב). אלא שנחלקו הראשונים בשאלה, האם התכוונו חכמים לתחילת השקיעה, היינו כשהשמש נעלמת מן העין, או לסוף השקיעה שאז גם האור שוקע ונראים הכוכבים. מצד אחד בעת שהחמה שוקעת היו יותר אנשים ברחוב, ומנגד כיוון שעדיין יש אור רב יחסית, הנרות אינם נראים היטב, ולכן מוטב להמתין בהדלקה עד צאת הכוכבים. למעשה, המנהג הרווח להדליק בצאת הכוכבים, כעשרים דקות אחר שקיעת החמה.
אלא שהגברים חייבים בתפילת ערבית, ורבים נוהגים להתפלל ערבית מיד בצאת הכוכבים, ואם כן עליהם להקדים את תפילת ערבית להדלקת הנרות, שכן תפילת ערבית תדירה יותר, ומקיימים בה גם מצווה מהתורה של קריאת שמע של ערבית. ואחר התפילה יזדרזו לחזור לביתם כדי ששעת ההדלקה תהיה סמוכה עד כמה שאפשר לצאת הכוכבים. והרגילים להתפלל ערבית בשעה מאוחרת יותר, ידליקו נרות בצאת הכוכבים, ואח"כ יתפללו ערבית בזמן שהם רגילים.
אף שבנר בשיעור של חצי שעה יוצאים ידי חובה, כאשר הנרות נראים לעוברים ושבים ברחוב, טוב להדר בזמנינו להתקין נרות שידלקו שעתיים ואף יותר, מפני שכיום אנשים רגילים להתהלך ברחוב זמן רב אחר צאת הכוכבים, וטוב שיראו את הנרות ויתפרסם הנס.

ה - זמן הדלקת הנרות בערב שבת ובמוצאי שבת
בערב שבת ברור שלא ניתן להדליק נרות אחר השקיעה, מפני שבשקיעת החמה השבת נכנסת ואסור להדליק אש. גם סמוך לשקיעה אין להדליק נרות, כי מצווה להוסיף מהחול על הקודש ולקבל את השבת לפני שקיעת החמה. בפועל, נוהגים ברוב הקהילות לקבל את השבת כעשרים דקות לפני השקיעה, וזה זמן הדלקת נרות שבת המודפס בלוחות. ובשבת חנוכה צריך להדליק נרות חנוכה לפני הדלקת נרות שבת.
אף שמדליקים נרות חנוכה לפני השקיעה, מכל מקום עיקר פרסום הנס יעשה בלילה, ולכן צריכים להקפיד שיהיה מספיק שמן בנרות, כדי שידלקו עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים.
טוב להתפלל מנחה בציבור לפני הדלקת נרות חנוכה, מפני שתפילת המנחה שייכת ליום הקודם ואילו הדלקת הנרות שייכת ללילה העומד לבוא. אבל אין להתפלל לשם כך תפילת מנחה ביחיד (שו"ע תרעט, א, מ"ב ב; כה"ח תרעא, עט).
במוצאי שבת, מתפללים ערבית תחילה, ואח"כ מדליקים נרות חנוכה. רבים נוהגים להקדים את ההבדלה להדלקת הנרות, מפני שההבדלה מסיימת את השבת ונרות החנוכה כבר שייכים ליום הבא (ט"ז תרפא, א, ערוה"ש ב, בא"ח וישב כא). ויש נוהגים להדליק נר חנוכה תחילה, כדי להסמיך עד כמה שאפשר את הדלקת הנר לצאת הכוכבים, ועוד, שכמה שאפשר לאחר את ההבדלה עדיף, כדי להמשיך בכך במידה מסוימת את קדושת השבת. אמנם כדי שיהיה מותר להדליק נרות לפני ההבדלה, צריך לומר לפני כן 'אתה חוננתנו' או: 'ברוך המבדיל בין קודש לחול' (שו"ע רמ"א תרפא, א). למעשה, לשני המנהגים יש מקום בהלכה (באו"ה שם), וכל אדם רשאי לבחור בזה את מנהגו.

ו - בשעת הצורך מותר לאחר את זמן ההדלקה
כפי שלמדנו, בזמן חז"ל היו האנשים רגילים לחזור לביתם עם חשכה, ולכן אמרו חכמים שמצוות הדלקת הנר "משתשקע חמה ועד שתכלה רגל מהשוק". והכוונה, עד שהעניים שהיו מלקטים דברים שנותרו בשוק היו חוזרים לבתיהם (שבת כא, ב). וזה היה כחצי שעה אחר זמן ההדלקה (רי"ף).
גם בזמנינו, שיש תאורת חשמל, ורוב האנשים ממשיכים לעבוד כמה שעות אחר החשכה, הזמן המובחר להדלקת הנרות הוא בזמן שקבעו חכמים - מצאת הכוכבים עד חצי שעה לאחריו.
אבל מי שקשה לו לחזור לביתו בצאת הכוכבים, רשאי להדליק מאוחר יותר, וישתדל להקדים את חזרתו עד כמה שאפשר, כדי להדליק קרוב יותר לזמן שתקנו חכמים. וישתדל שלא לאחר את ההדלקה מעבר לשעה תשע, שעד אז עוד מקובל בימינו לחזור מהעבודה, ואפשר לומר שהוא בכלל מה שאמרו חכמים: "עד שתכלה רגל מהשוק" (ועי' בהערה 13). ויזהר שלא לאכול אכילת קבע, שהוא שיעור כביצה של פת או מזונות, עד שידליק נרות (מ"ב תרעב, י; תלא, ו; לעיל יב, יג).
במקום שמתקיים שיעור תורה קבוע אחר תפילת ערבית, ואם ילכו להדליק נרות אחר תפילת ערבית הלימוד יתבטל, עדיף שיקיימו את השיעור ואח"כ יזכירו לכולם להדליק נרות, שמצוות לימוד התורה עדיפה על הדלקת נרות בזמן המהודר (ועי' בהערה 13).

ז - האם להמתין לבן משפחה שמאחר לחזור
במשפחות רבות מתעוררת שאלה, כיצד ראוי לנהוג כאשר הבעל אינו יכול לחזור מהעבודה בצאת הכוכבים, האם עדיף שאשתו תדליק נרות בצאת הכוכבים, או שתמתין לו עד שיחזור?
על פי שורת ההלכה, אין חובה ששני בני הזוג יהיו נוכחים בשעת הדלקת הנרות, וכאשר האשה או הבעל מדליקים נרות בביתם, גם בן הזוג השני יוצא ידי חובתו, לפיכך עדיף לכאורה שהאשה תדליק נרות בצאת הכוכבים. אולם בפועל, ברוב המקרים עדיף להמתין עד לחזרת בן הזוג. ככלל, ישנם שלושה שיקולים עיקריים לדחיית הדלקת הנרות עד לחזרת בן הזוג.
הראשון, כאשר הבעל לא יוכל לשמוע את הברכות של הדלקת הנרות בבית הכנסת או במקום אחר. וזאת משום שיש אומרים שאמנם בהדלקת אשתו הוא יוצא ידי חובת ההדלקה, אבל כל זמן שלא ישמע את ברכת 'שעשה נסים' לא יצא ידי חובת ההודאה, ולכן אם אין לו מקום לשמוע את הברכות, עדיף להמתין לו (וכן הדין כאשר האשה אינה בבית בצאת הכוכבים).
השני, כאשר עלול להיגרם עלבון או צער לבעל אם ידליקו את הנרות בלעדיו. וכן להיפך, כאשר האשה מתאחרת ועלול להיגרם לה צער או עלבון אם לא ימתין לה.
השלישי, כאשר יש חשש שאם לא ימתינו לבן הזוג, הקשר שלו למצווה ייפגע. שיקול זה קיים כאשר בן הזוג מאחר לחזור מעבודתו באופן קבוע, שאם בכל הימים או ברובם לא יהיה נוכח בעת הדלקת הנרות, הקשר שלו למצווה עלול להיפגע.
השיקול השלישי משמעותי מאוד למנהג רוב הספרדים (לעיל יב, ג), לפיו רק אחד מבני המשפחה מדליק נרות. וכאשר יש חשש שאם לא ימתינו לשובם של הבנים והבנות, הקשר שלהם למצווה ייחלש, מוטב להמתין להם.
נמצא אם כן, שרק כאשר המאחר יכול לשמוע את ברכות הדלקת הנרות במקום אחר, והאיחור הוא חד פעמי, כך שאין חשש להפרת שלום הבית או לפגיעה ביחס למצווה, עדיף להדליק נרות בזמן המהודר שהוא צאת הכוכבים. אולם בשאר המצבים, מוטב להמתין עד לחזרת בן הזוג, ולמנהג ספרדים - לחזרת שאר בני הבית. ומכל מקום גם אז אין לאחר את הדלקת הנרות מעבר לשעה תשע. ועל בני המשפחה להימנע מאכילת קבע מחצי שעה לפני צאת הכוכבים ועד לאחר קיום המצווה (כמבואר לעיל יב, י). על פי מנהג אשכנז, יש פתרון נוסף, שהאשה תדליק בברכה בצאת הכוכבים, והאיש ידליק שוב בברכה בעת שיחזור (לעיל יב, ד, 2).

ח - הדלקה בשעת הדחק לפני השקיעה ומאוחר בלילה
מי שלא הספיק להדליק נרות חנוכה עד סביבות השעה תשע, ידליק כל הלילה עד עמוד השחר, ויברך על ההדלקה רק אם יש סבירות גבוהה שיעבור אדם ברחוב ויראה את נרותיו, או שיש בביתו אדם נוסף, כגון אשתו או אחד מבני ביתו, שיראה את נרותיו. אבל אם כל בני ביתו הלכו לישון, ויצטערו אם יעירם, וגם ברחוב סביר שלא יהיה אדם שיראה את נרותיו, ידליק בלא ברכה.
מי שלא הדליק נרות כל הלילה, הפסיד את המצווה של אותו יום, אבל למחרת ידליק נרות כמו שאר בני אדם (רמ"א תרעב, ב).
אף שלמדנו שבערב שבת מדליקים נרות חנוכה לפני השקיעה, ביום רגיל אין להדליק את הנרות לפני השקיעה. ורק בלית ברירה אפשר להדליק נרות אחר פלג המנחה. כגון מי שמוכרח לצאת מביתו לפני השקיעה, ויחזור לביתו מאוחר מאוד בלילה, בזמן שכבר לא יהיה אדם שיראה את נרותיו. וגם אין אחד מבני הבית שיכול להדליק נרות בבית בזמן הראוי. כיוון שאין לו ברירה אחרת, ידליק את הנרות מפלג המנחה, היינו ארבעים דקות לפני שקיעת החמה, ואף יברך על הדלקתו, כדעת רוב הפוסקים, ויקפיד שהנר ימשיך לדלוק עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים. ואם יצטרך לצאת מביתו עוד לפני כן, יוכל בשעת הדחק להקדים את הדלקת הנרות עד כשעה לפני השקיעה אבל ידליק בלי ברכה.

ט - משפחה שמתארחת בחנוכה
בני משפחה שהלכו לבקר ידידים או קרובים, ובשעת הדלקת הנרות הם עדיין בבית מארחיהם. למרות שהם אוכלים שם ארוחת ערב, אין בית מארחיהם נחשב כביתם, ולכן הם אינם יכולים לקיים שם את מצוות הדלקת נרות. לפיכך, אם אפשר, טוב שאחד מבני המשפחה ילך לביתם להדליק נרות בשעת צאת הכוכבים, ובזה יצאו כולם ידי חובת הדלקה. בנוסף לכך, בני המשפחה האחרים יקפידו לשמוע את הברכות ולראות את הנרות בבית המארחים, כדי להשתתף בהודאה על הנס. ואם הם במקום רחוק ואין מי שיכול ללכת לביתם להדליק נרות, אזי כשיחזרו לביתם ידליקו נרות בברכה, ואם ירצו לאכול לפני כן, יסכמו ביניהם שכאשר יחזרו לביתם יזכירו זה לזה להדליק נרות.
אבל אם הם מתכוונים לאכול ארוחת ערב ולישון בבית מארחיהם, אזי בית המארח נחשב ביתם באותו יום, ובהדלקת המארח הם יכולים לצאת ידי חובה. ויקפידו לקנות שותפות בנר בשווה פרוטה, או שבעל הבית יקנה להם במתנה חלק מהנר, ויקנו את חלקם על ידי הגבהת הנר.
ולמנהג אשכנז, נוהגים שכל אחד מבני הבית מדליק נרות בברכה, ולכן גם האורחים ידליקו שם נרות בברכה.
ואם נתנו להם דירה נפרדת, לכל המנהגים נכון שידליקו נרות חנוכה בברכה בדירת האירוח, וישתדלו להדליק במקום שהעוברים ברחוב יוכלו לראות את הנרות ויתפרסם הנס יותר.

י - משפחה שמתארחת בשבת
וכן הדין במשפחה שמתארחת כל השבת, שביתם באותה שבת הוא בית המארח, ויתנו לו פרוטה בערב שבת כדי שיהיו שותפים בנרות, ויצאו ידי חובתם בהדלקתו. ולמנהג אשכנז, עדיף שהאורחים ידליקו נרות בברכה. ואם נתנו להם דירה נפרדת, לכל המנהגים נכון שידליקו נרות בברכה בדירת האירוח.
במוצאי שבת, אם הם מתכוונים לחזור במהרה לביתם, מוטב שידליקו נרות בביתם. ואם הם מתכוונים לחזור מאוחר, בשעה שכבר לא ילכו אנשים ברחוב, עדיף שיצאו ידי חובת המצווה בבית מארחיהם, כפי שיצאו בערב שבת. ואם הם אינם חוזרים במהירות אבל גם לא מאוחר, הרי הם רשאים להחליט היכן להדליק את נרותיהם, כי מצד היום הקודם מקומם עדיין בבית מארחיהם, ומצד היום הבא מקומם בביתם, לפיכך מותר להם לבחור את מקום הדלקתם.

יא - נשוי שאינו בביתו
נשוי שנסע בחנוכה לבדו מביתו, והוא מתארח לשינה אצל ידידים או בני משפחה, אשתו שנשארה בביתם צריכה להדליק נרות, ובהדלקתה היא פוטרת אותו. ואע"פ שידי חובת מצוות הדלקת נרות הוא יוצא בהדלקת אשתו, יש אומרים שידי מצוות פרסום הנס וראיית הנרות אינו יוצא, לפיכך עליו לשמוע את הברכות ולראות את הנרות בבית מארחיו או בבית הכנסת, כדי להשתתף בהודאה על הנס (כמבואר לעיל יב, ו, 5).
ואם זה שנסע ירצה להדליק נרות - לפי מנהג אשכנז הוא רשאי להדליק בברכה, וישתדל להקדים להדליק לפני הזמן שאשתו תדליק בביתם. ולמנהג ספרד לא ידליק.
ואם הוא מתארח בדירה ריקה או בבית מלון, למרות שאשתו מדליקה בביתו, ידליק שם נרות. למנהג אשכנז ידליק בברכה, ולמנהג ספרד אם הוא בארץ ידליק בלא ברכה, ואם הוא בחוץ לארץ ידליק בברכה.
וכן חייל נשוי שיצא למילואים, אינו צריך להדליק נרות מפני שאשתו מדליקה עבור שניהם בביתם, וישמע את הברכות מחייל אחר שידליק נרות. ואם אין שם מי שידליק נרות, ידליק נרות בברכה בחדר האוכל, כי גם אם הוא נוהג כמנהג ספרד, מצווה להדליק נרות עבור שאר החיילים הרווקים. ואם כולם שם דתיים ונשואים ומדליקים עליהם בביתם, אם הם עשרה, ידליקו נרות בברכה בבית הכנסת.
ומה שלמדנו שהנשוי יוצא בהדלקת אשתו, זה בתנאי שהיא נשארה בביתם, אבל אם נסעה להתארח במקום אחר, כגון בבית הוריה, חזר החיוב לבעלה, ולכל המנהגים חובה עליו להדליק נרות במקום שהוא נמצא, וידליק בברכה.
וכן דין אשה שנסעה מביתה, שאם בעלה מדליק נרות בביתם, היא יוצאת ידי חובתה בהדלקתו. ותשתדל להיות נוכחת בעת הדלקת נרות בבית מארחיה. ואם היא לבדה במלון, תדליק נרות בעצמה - למנהג אשכנז תברך, ולמנהג ספרד לא תברך.

יב - רווקים עצמאיים
ככלל, דין רווקים עצמאיים כדין משפחה (לעיל ט). לפיכך, בחורים או בחורות, שיש להם בית משלהם, קנוי או שכור, צריכים להדליק נרות בדירתם. וגם אם יתארחו אצל חברים בשעת הדלקת הנרות, כיוון שהם ישנים בביתם, אינם יכולים לצאת בהדלקת נרות בבית המארחים, אלא עליהם לחזור לביתם להדליק נרות (ועי' לעיל ו-ח מתי הוא זמן הדלקת נרות לכתחילה ובדיעבד).
ואם הם מתארחים גם ללילה, אם הם ישנים בדירת המארחים, ישלמו פרוטה לבעל הבית או שבעל הבית יקנה להם חלק מהנר, ויצאו ידי חובתם בהדלקתו. ולפי מנהג אשכנז, טוב שידליקו נרות לעצמם בברכה להיות 'מהדרין מן המהדרין'. ואם נתנו להם דירה נפרדת, לכל המנהגים ידליקו שם נרות בברכה.

יג - בחורי ישיבה, חיילים וסטודנטים
בחורי ישיבה הלנים בחדרם ואוכלים בחדר האוכל, צריכים להדליק את נרות החנוכה בחדרם, מפני שהם רגילים לשהות בו זמן רב והוא מיוחד להם. ואם יש בחדרם חלון הפונה לרשות הרבים, ידליקו לידו כדי לפרסם את הנס. ואם אין שם חלון הפונה לרשות הרבים, ידליקו בתוך חדרם, וטוב שידליקו בצד שמאל של הדלת, כדי שתהיה המזוזה מימין ונר חנוכה משמאל.
לגבי מנהג הספרדים התעורר ספק, שכן למנהג הספרדים ההידור הוא שגדול הבית ידליק עבור כל בני ביתו, ואם כן לדעת הרבה פוסקים, בחור הישיבה, אף שהוא מתגורר בישיבה, ביתו הוא בית הוריו, שהרי לשם הוא חוזר תמיד, וגם בהיותו חולה הוא חוזר לבית הוריו, לכן בהדלקת אביו הוא יוצא ידי חובה.
אולם מנגד, יש אומרים, שהואיל ורוב השנה הבחור מתגורר בישיבה, הרי הוא נחשב כאדם עצמאי שיש לו בית בפני עצמו ועליו להדליק נרות בברכה, אלא שלפי מנהג ספרדים אחד מבני החדר ידליק עבור כולם, וצריך ששאר החברים יהיו שותפים בנרות על ידי קניין או תשלום פרוטה.
כדין בחורי ישיבה כך דין חיילים ותלמידי אוניברסיטה, שלפי מנהג אשכנז וחלק מהספרדים, עליהם להדליק נרות חנוכה בחדרם בברכה. ולמנהג רבים מהספרדים, יסמכו על הדלקת הוריהם, ואם אין שם מי שמדליק נרות, ידליקו נרות בלא ברכה.
וכן דין בנות שלומדות במכללה או באוניברסיטה ומתגוררות בפנימייה או בדירה שכורה. שלפי מנהג אשכנז וחלק מהספרדים ידליקו נרות בברכה. ולפי מנהג רבים מהספרדים, יסמכו על הדלקת הוריהן, ואם אין שם מי שמדליק נרות, ידליקו נרות בלא ברכה.

יד - בית מלון
המתארחים בבית מלון צריכים להדליק נרות. ונחזור בקצרה על מה שכבר נתבאר בהלכות הקודמות: אם הם משפחה או רווק עצמאי, ידליקו בברכה. ואם יש להם בן זוג שמדליק בביתם, או שהם סמוכים על שולחן הוריהם שמדליקים בביתם, למנהג ספרד ידליקו בלא ברכה, ולמנהג אשכנז ידליקו בברכה.
והנכון שידליקו את הנרות בחדרם, מפני שהוא מיוחד להם לעומת חדר האוכל שהוא מקום ציבורי. אם יש בחדר חלון הפונה לרשות הרבים, ידליקו ליד החלון. ויישארו בחדר לכל הפחות חצי שעה, וכשיצאו יכבו את הנרות, כדי שלא תפרוץ שם שריפה. ואם בעלי המלון אינם מסכימים שידליקו נרות בחדרים, בלית ברירה ידליקו בחדר האוכל או בלובי.

טו - חולים בבית חולים
חולים המאושפזים בבית חולים חייבים בהדלקת נרות. אלא שאם הם נשואים, הם יוצאים ידי חובה בהדלקת בן זוגם בביתם. וכן אם הם צעירים וסמוכים על שולחן הוריהם, הם יוצאים ידי חובתם בהדלקת הוריהם בביתם.
ולמנהג אשכנז, למרות שהם נפטרים בהדלקת בני משפחתם בביתם, אם ירצו להדר יוכלו להדליק נרות בברכה, כמבואר לעיל (הלכה יא). ולמנהג רוב הספרדים, לא ידליקו נרות (לעיל 19, 22; יב, ג).
והמדליקים נרות בבית חולים, עדיף שידליקו בחדרם שהוא המיוחד להם. ואם הדליקו בחדר האוכל, יצאו ידי חובתם, שאף הוא נחשב קצת כביתם בזמן שהותם בבית חולים.
חולים שפטורים מהדלקת נרות, מפני שמדליקים עליהם בביתם, צריכים להשתדל לראות את נרות החנוכה ולשמוע את הברכות על הדלקתם. מפני שיש אומרים, כי אף שהם יוצאים ידי מצוות הדלקת הנרות בהדלקה שהדליקו בביתם, מכל מקום ידי מצוות ההודאה על הנס לא יצאו (לעיל יב, ו, 4). לפיכך, עליהם לחפש מי שצריך לברך ולהדליק, או אשכנזי שנוהג להדליק בברכה, ולשמוע את ברכותיו, ולכוון לצאת ידי חובת ברכת 'על הנסים', וביום הראשון יכוונו לצאת גם ידי ברכת 'שהחיינו'.

טז - שדה וכלי תחבורה
נחלקו הפוסקים בשאלה, האם חיוב הדלקת נרות חנוכה קשור לבית. יש אומרים שתקנת חכמים היא שמי שיש לו בית ידליק נרות, אבל מי שמתגורר ברחוב, אינו יכול לקיים את המצווה. וכן מי שיצא לטיול והוא ישן בשדה, או חייל שנמצא באוהל קטן שאין בו שיעור בית (כשני מטר על שני מטר), אינו יכול לקיים את המצווה. ויש אומרים שגם מי שאין לו בית חייב להדליק נרות במקום שבו הוא נמצא.
וכיוון שיש בזה ספק, מי שאין לו בית ידליק נרות בלא ברכה. למשל, היוצא לטיול בחנוכה וישן בשדות ובדרכים, ידליק נרות בלא ברכה. וכן חייל שישן בשוחות או באוהל קטן, ידליק בלא ברכה. אבל מטייל או חייל שישן בתוך אוהל גדול, האוהל נחשב כבית, וידליק בברכה בפתח האוהל.
הנוסעים במשך כל הלילה ברכבת או מטוס או ספינה שיש בה חדרים, אף שהם בנסיעה, ידליקו שם נרות בברכה, כיוון שחלל הקרון או המטוס או החדר שבספינה נחשב כבית לעניין מצוות הדלקת נרות חנוכה. אמנם פעמים שמסיבות בטיחותיות לא ירשו להדליק שם נרות. ואם יסכימו שאחד מהנוסעים ידליק נר אחד עבור כולם, יוכלו לצאת בו ידי חובתם.