איך גוב האריות קשורים לפרשת נח?
א' חשוון תשפ"גכולם מדברים על גוב האריות אבל איך הם קשורים לפרשת נח? קטע מתוך שיעורו של הרב שמעון כהן מסביר כיצד האדם יכול להיות שליט על הטבע.
4 דק' קריאה
נאמר בפרשת נח "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם", האדם שייך למדרגת הקודש, לכן באופן טבעי כשחיית השדה רואה אדם היא בורחת ממנו. אחד מסיפורי המופת שמעלים על נס את עליונותו של האדם על פני בעלי החיים הוא סיפורו של דניאל איש חמודות, שנעשה לאחד מחשובי המלכות בחצר הפרסית, וכשהתמנה לראש השרים של דריווש המדי, גזרה המלכות להשליכו לגוב האריות בשל תפילתו לה', ולהפתעת הסובבים האריות נצרו את פיהם ולא נגעו בו לרעה.
בדורות הרבה יותר מאוחרים, מסופר על אור החיים הקדוש, שבתקופת מגוריו בסאלי התפרנס ממעשה ידיו ועסק בשזירת בגדים, ביחוד בגדים מפוארים השזורים בחוטי זהב וכסף. באותם הימים עמד השולטן - מושל סאלי - להשיא את בתו, וכששמע על מלאכת המחשבת המדויקת של אור החיים הקדוש, החליט למסור לו את הבגדים שהוכנו עבור בתו הכלה ודרש ממנו להשלים את השזירה במשך השבוע. אור החיים הקדוש אמנם התפרנס מיגיע כפיו, אולם כלל היה נקוט בידו, שברגע שירוויח כדי פרנסתו השבועית, ישוב למשנתו. פקידי השולטן שהביאו את בגדי הכלה, הופתעו מאוד כשנתקלו בסירובו. הם חזרו אליו שנית בפקודה ואיימו עליו בעונש מוות, כדין המסרב לפקודת השולטן, אולם אור החיים הקדוש עמד בסירובו.
השולטן הורה להשליכו לגוב האריות שבחצרו, ודאג להרעיב את האריות בטרם עת. שליחי השולטן כבלו את הרב בכבלים על מנת להובילו לגוב האריות. הרב לא התרגש, הוא צעד בצעדים בטוחים אל גוב האריות, ופקידי השולטן עמדו פעורי פה כשראו כיצד האריות המורעבים קיבלו את פני הרב כשהם מקשקשים בזנבותיהם וחולקים לו כבוד.
זכה גם אור החיים הקדוש ונתקיים בו "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ".
כוחן של ציצית ותפילין
יחס דומה אנו מוצאים בחז"ל ביחס לתפילין, "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" 53 . זה כוחן של תפילין וזה גם כוחה של הציצית. בספרים הפנימיים כתוב שהציצית היא 'אור מקיף' 54 , אור שמקיף את האדם מכל צדדיו. הציצית היא המשך של אותן 'כותנות אור' שכתובות בתורתו של רבי מאיר, ואלו גם בגדי הכהונה. האור הזה עובר מדור לדור ומגיע ליצחק, לכן כשרבקה רואה אותו ממרחק, היא נופלת מעל הגמל ומתכסה, היא רואה 'איש הדוּר', היא רואה אותו עטוף בציצית ומעוטר בתפילין. זה לא אדם, זו חתיכה של קדושה, זו מציאות של חיים שממשיכה את הארת בגדיו של אדם הראשון.
למה צריך להלביש אדם בן שישים ושלוש?
נסיים בדברים מופלאים של רבי שלמה הכהן מרדומסק , בעל ה"תפארת שלמה" . הדברים עמוקים מאוד וקשה להבין אותם, אבל לפחות נתבשם, ננסה להבין מעט מן המעט, וזו לשונו:
"'ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן'. יש לדייק, מה אשמעינן בזה שהיא בעצמה הלבישה את יעקב, הלא יעקב בעצמו היה יכול ללבוש הבגדים".
רבקה פעילה מאוד במאורע הזה. היא מלבישה את בנה הקטן, בן השישים ושלוש (!), בבגדי בנה הגדול. בדרך כלל בגיל שישים ושלוש בן אדם כבר מתלבש לבד, אז מדוע רבקה רואה צורך לעשות זאת?
"הנראה לי, לבאר ברמז הדברים הללו, גודל מעלת מצוות הנחת תפילין לפי המבואר בספר 'תקוני זוהר' תקוני שתין ותשע, וזו לשונו:
בתר דהרהר תשובה אדם לתתא הדרא לבושא לגבי מוחא דאיהי קרקפתא דתפילי ואתחבר מוחא דאיהי חכמה באימא. מיד 'ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, ואינון תפילין דאיהי מעור. בההוא זמנא קמת תשובה דאיהי אימא קרקפתא דתפילי עם אדם לאגנא עליה ולאכסיא עליה דהוה ערום, בגוונא דאיהי כסי על מוחא עלאה. וברי, כל מאן דאנח תפילין כאלו כסי על מוחא עלאה, ובגין דא שכינתא עלאה לא זזת מיניה. ורזא דמלה, 'אם עוונות תשמר י-ה ה' מי יעמוד', מ"י יעמוד וודאי, דאיהי אמא עלאה תשובה הא קמת באדם עלאה. ושכינתא דאיהי תפלה של יד באדם תתאה כו' . עיין שם".
כלומר כשאדם מהרהר תשובה למטה, התשובה שלו מתקנת את מהלך החיים והיא פועלת על המוח שלו שהוא ה'קרקפתא' של התפילין. כשאדם לא מניח תפילין הוא נקרא 'פושע ישראל בגופו' , וכשהוא מניח תפילין, הוא מ'קדושי ישראל'. מה עשה הקב"ה לאדם הראשון? עשה לו תפילין שעשויים מעור!
הלוא באותה שעה הכירו אדם וחוה כי עירומים הם, הם היו מעורטלים מן המצוות . הלבוש של האדם זה לא רק הבגד שהוא לובש, זה גם המצוות והמעשים הטובים שבהם הוא מלביש את עצמו, לכן כשאדם מתעטר בתפילין, אז שכינה לא זזה ממנו.
אישיות שכולה תיקון עולם
ממשיך האדמו"ר מרדומסק:
"...העולה מדברי קדשו הנ"ל כי מצוות הנחת תפילין הוא התיקון לפגם אדם הראשון וגם מצוות ציצית רמוזים בפסוק 'ויעשו להם חגורות'. וזה הרמז בפסוק הנ"ל 'ותקח רבקה', רמז לשכינה הקדושה, 'את בגדי עשו וגו' החמודות' וגו', רמז לדרכי התשובה שיקח האדם מאותן התאוות וחמדת עולם הזה שהם בגדי עשו, ובאותו חשק יהיה תשובת המשקל להפוך לטובה לעשות בהם המצוות, ואז השכינה הקדושה מלבשת את האדם וגם היא מתלבשת בתוך האדם...".
תפקידם של הבגדים הוא לרומם את האדם אל הקודש, כשאדם מתעטף בטלית ומתעטר בתפילין הוא בעצם מתלבש בהשראת שכינה, לכן כשרבקה נושאת את עיניה ורואה את יצחק עטוף בציצית, ואולי גם מעוטר בתפילין, היא לא יכולה שלא להתפעל, "וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל" , היא מבינה שמדובר באישיות שכולה תיקון עולם.
לסיום, מסופר על הגאון מוילנא, שברגעים האחרונים של חייו, אחז בציציותיו ובכה ואמר: כמה קשה להיפרד מעולם המעשה הזה, אשר במצוה קלה כזו (שעולה בפרוטות) אדם זוכה לקבל פני שכינה - ובעולם הבא, גם בכל כוחותיו לא יוכל להשיג זאת.
לשיעור המלא של הרב שמעון כהן היכנסו עכשיו