האם מותר להפריש 'מעשר כספים' לשכר לימוד של הילדים?

המקרה:
בין בני-זוג התפתח וויכוח. האישה הביעה משאלה ליתן את מעשר הכספים שלהם לישיבה ולארגון חסד המסייע לרבים, ובעלה השיב לה שהוא משקיע את כל כספי המעשרות שלהם בהוצאות הרבות של הילדים שנמצאים במסגרות חינוכיות יקרות, וללא מימון השכר לימוד מכספי המעשר, אזי הם היו בדוחק כלכלי גדול. בני-הזוג ביקשו לברר האם ניתן לנהוג כן ולממן את לימודי ילדיהם מכספי המעשר.
טענת הבעל: כיון שחובת כלכלת הילדים הינה מדין צדקה, מותר לנו לממן את שכר הלימוד של ילדינו מכספי המעשר.
טענת האישה: הכיצד ניטול לעצמינו את כספי המעשר כספים, ולא ניתן אותם לצדקה כנדרש.

תשובה
מעשר כספים מיועד לצדקה. את המעשרות אפשר לתת לכל מטרת צדקה שחפץ. המטרה העדיפה והמעולה היא, לתת לת"ח דחוקים כלכלית, ולמוסדות תורה כך שיהנו מהצדקה לומדי תורה.
אין ליטול מהמעשר פרעון היטלים וחיובי ממון שמחוייב בהם. לכן לא יוכל לממן במעשרותיו כלכלת ביתו וחובות אישיים.
ישנה מחלוקת אם מותר לממן קניית מצוות במעשר הכספים שאינו חייב בהן , כגון לקנות עליה לתורה או כתר ועיטור לספר תורה, או לקנות אתרוג מהודר, ולעשות מנוי לשיעור תורה או לקהילה מסויימת. הב"ח והש"ך התירו, והט"ז והחת"ס אסרו.
אומנם גם לשיטת לט"ז, יהא מותר למי שהוא דחוק לממן מצוות בהתקיים התנאים הבאים:
א. כשמפריש מעשרות, יגדיר מראש שהמעשרות מיועדים גם למטרה מעין זו.
ב. מותר לממן הידור מצוה. כלומר, מותר לשלם מהמעשרות את המחיר שנאלץ להוציא מעבר לעלות הבסיסית שהיה מחוייב בה. לדוגמא: לא יוכל לשלם על נדרו שעלה לתורה ולא לקנות נר שבת וחנוכה ותפילין ממעשרותיו, אך יוכל ליקח מהמעשרות בכדי לזכות במצווה מהודרת יותר, ולהתנדב ולקנות עליה לתורה.
ג. שכר לימוד. את השכר הבסיסי שמחוייב לא יוכל לשלם מהמעשר. אך אם מבקש לשלוח למוסד תורני יקר, יוכל לשלם על כל לימודי הילדים והפעילות, פרט לתשלומי המלמד חומש, שהאב מחוייב לשכור מלמד ללמדו חומש.
ד. משפחה דחוקה, יכולה להחשיב את כלכלת ילדיהם שמעל גיל 6, כחלק מהמעשרות, שכן הם ניזונין מדיני צדקה.
ה. אין לייעד את כל המעשרות למטרת צדקה משפחתית, אלא רק חצי או שני שליש מהמעשרות שבידם יקצו לצדקה במשפחה, אם מצבם הכלכלי מאפשר זאת (כל מקרה לגופו, אין הגיון לתרום לארגוני חסד בשעה שנכדיו זקוקים לסיוע כלכלי משמעותי).
ו. מותר למשפחה הדחוקה כלכלית לאגור את מעשרותיה (עדיף לא יותר מחצי או שני שליש) בכדי שיוכלו להשיא את בני ביתם ובני משפחתם (שבט הלוי ח"ט סי' רא, לצורכי החתונה והזוג הבסיסיים), ויאמרו ויגדירו מראש שלמען כן מפרישים את הצדקה והמעשרות. אולם עדיף שיפקידו את הכסף בגמ"ח כספים, ולא ישמרו אותם בחשבונם האישי.
יש לציין, שלפי הבנת הציץ אליעזר את דעת הט"ז (וכן פשט דברי המהרי"ל והרמ"א) לא יוכל לממן שום מצוה והידור ממעשרותיו, אא"כ יגיע הכסף לצדקה ולעניים. כלומר, אם קונה עליה לתורה או משלם למוסד תורני יקר אזי הכסף יגיע לצדקה. אך התוספת שמוסיף עבור אתרוג ותפילין מהודרות יגיע לבעל מלאכה, ולא יוכל לשלם זאת מהמעשרות.
באהבת חסד פי"ח כתב: 'טוב שיתנה בתחלת קבלתו את המצוה שהוא בלי נדר, כדי שלא יכשל חס ושלום בעון נדרים'

לשיעור המלא ולכל המקורות היכנסו עכשיו