עיכוב בהחזרת המושכר

תשע"ג/11

התובע: א', משכיר דירה.

הנתבע: ב', השוכר.

בנושא: תביעה לתשלום שכר דירה עקב אי פנויה בזמן.

טענות הצדדים:

התובע: אני השכרתי דירה לנתבע. הנתבע פינה אותה בזמן, אך הוא השאיר את הדירה במצב שאינו מאפשר את השכירות מחדש, וזאת מחמת נזקים (הוגשה רשימה לביה"ד) סיוד ועוד. על הנזקים יש הסכמה של הנתבע לשלם אותם. כמו כן אחרי שהדירה נמכרה, התברר שהגז והחשמל נותקו עקב חוב של הנתבע, כך שבעצם לולא ששילמתי את החובות ותיקנתי את הנזקים הדירה לא הייתה ראויה לשכירות, כחודשיים וחצי אחר זמן הפינוי.

לכן אני תובע חודשיים וחצי שכירות בסך 4500 ₪, כמו כן מבקש השתתפות הנתבע באגרת ביה"ד.

הנתבע: אני רציתי להמשיך לשכור את הדירה אבל מחמת לשלשת של היונים שעשתה אותי חולה נאלצתי לעזוב את הדירה. אני רציתי לשלם על הנזקים אבל לא היה לי כסף ולכן התובע שילם עבורי.

הצדדים האריכו בטענותיהם כמבואר בפרוטוקול ביה"ד. הצדדים חתמו על שטר בוררות כדין.

ברור הדין

תשלום הנזק

בקבלה שהגיש התובע לביה"ד מופיע שסה"כ ימי העבודה ע"מ להשמיש את הדירה למגורים היו 4 ימים. ביה"ד סבור שהניתוקים של החשמל והגז לא גרמו לנזק כלשהו לתובע אלא רק הוצאה כספית שהתובע הסתדר עם הנתבע בסופו של דבר. כך שמה שאולי נגרם נזק לתובע הוא מחמת אי פינוי בזמן, שהוא אולי הפסד של 4 ימים ותו לא. כמו כן יתכן שהתובע לא היה מוצא כלל שוכר או קונה לדירה גם אם הדירה הייתה במצב מושלם. וגם אם היה מוצא אין כאן אלא "מבטל כיסו של חברו"  שהנתבע פטור.

תשלום הקנס

אומנם אם התובע היה מבקש להפעיל את סעיף 13 לחוזה של קנס של 250 ₪ לכל יום עיכוב בפינוי, היה מקום לדון אם יש תוקף לסעיף זה היות וזו אסמכתא, ואסמכתא לא קניא. אומנם יש פוסקים שטוענים שהיות ובדינא דמלכותא אסמכתא קניא, גם אנו צריכים לחייב, עיין  ערוך השולחן חו"מ סי' ר"ז סעיף נ"א.

ולכן ביה"ד סבור שיש לחייב את הנתבע רק עבור 4 ימים של התיקונים ותו לא.

לסיכום: על הנתבע לשלם סך של 240 ₪ לתובע. התביעה להשתתפות באגרת ביה"ד נדחית.

בכבוד רב

הרב ישראל הירשנזון               הרב אהרן אליהו                   הרב שלום אילוז