ועד בית התובע חובותיו מדייר

בית הדין הרבני האזורי רחובות

פסק דין

דייר בבנין משותף לא שילם מסי ועד בית שוטפים מס' חודשים (120 ₪ לחודש) וכן לא שילם את חלקו בתקון צנרת בבנין (340 ₪). ועד הבית תובע ממנו לשלם בסך הכל על העבר 1660 ש"ח.

הדירה הנדונה היא בבעלות הדייר, ואשתו של הדייר גרה עמו בדירה שבבעלותו.

ועד הבית טוען שהם פנו לאשת הבעלים והיא אמרה שיפנו לבעלה שהוא הבעלים.

הדייר טוען שאין לו כסף לשלם ואם יקח הלוואה זה יעלה לו ריבית. לדבריו יש לאשתו כספים שניתן מהם לשלם את מסי ועד הבית והוא מוסיף שיש לו זכויות הלכתיות בכספי אשתו (מדין מעש"י, נכסי מלוג וכיוצ"ב). לפיכך טענתו שועד הבית צריך לגבות את מסי ועד הבית מאשתו ושיש גם שיעבודא דרבי נתן. הצדדים חתמו בפני ביה"ד על שטר בוררות.

תחילה היינו צריכים לדון באדם שהשכיר דירה בבנין משותף, מי הוא זה שחייב לשלם את תשלומי ועד הבית, שיש לומר שחוב זה מוטל על המשכיר, אולם אם השוכר התחייב לשלם תשלומים אלו, הרי שהוא ערב לתשלומי המשכיר. ויש לומר שעל השוכר מוטל לשלם את תשלומי ועד הבית כיון שהוא נהנה מהשרותים שועד הבית נותן לו, אולם אם אינו משלם הרי המשכיר שהוא בעל הדירה הינו ערב לתשלומי השוכר.

ברם נראה שבמקרה שלנו אין צורך להכריע בשאלה דלעיל, כיון שלא הוצג בפנינו חוזה שכירות שהאשה שכרה מהבעל חלק מהדירה. במקרה שלנו הנתבע הוא שהכניס לביתו את אשתו ובני ביתו, ובמקרה זה ודאי שאין כאן שוכר שועד הבית צריך לפנות אליו שישלם מיסי ועד הבית.

ובענין טענת הנתבע שעל ועד הבית לפנות לאשתו מדין שעבודא דרבי נתן שתשלם את תשלומי ועד הבית מחמת שחייבת לו כספים, כבר האריך בדבר אחד הדיינים לדחות טענה זו והם כתובים בנימוקים המצורפים.

נוסיף על כך שועד הבית מנוע מלפנות לאשה שתשלם מדין שעבודא דרבי נתן, כיון שאין בירור שאמנם היא חייבת כספים לבעלה, וכל עוד אין פס"ד המחייבה לשלם פשוט הדבר בהלכה שאי אפשר לחייבה משעבודא דרבי נתן.

לאחר העיון נראה לביה"ד שהדייר חייב לשלם את מיסי ועד הבית, הן השוטפים והן תשלומים מיוחדים כתקון צנרת, ואין הוא יכול לומר לועד הבית שיביא הכספים מאשתו. הנימוקים המלאים נכתבו בנפרד.

לאור כל הנ"ל פוסק ביה"ד:

בעל הדירה פלוני, חייב לשלם לועד הבית ברח' [...] בעיר [...] סך של -1660 ₪ בגין חובות העבר לועד הבית. כמו כן, חייב הוא לשלם לועד הבית מכאן ואילך את כל תשלומי ועד הבית המוטלים על הדירה שבבעלותו.

נימוקים לפסק הדין

לפי המקובל כיום כאשר בדירה גר שוכר הוא משלם את מיסי ועד הבית השוטפים והבעלים משלם את התשלומים המיוחדים, כגון תקון צנרת וכדומה. ברם, מבחינת ועד הבית גם החיובים השוטפים חלים על בעל הדירה אלא שבפועל משלם אותם השוכר כי כך הוא התחייב לבעל הדירה. אם השוכר אינו משלם לועד הבית יכול ועד הבית לתבוע את הבעלים לשלמם.

יש אולי מקום לדון האם המשכיר יכול לומר לועד בית שלא יתבעהו לפני שיתבעו השוכרים. ובמקרה שלנו: לפני שיתבעו את הבעל שהוא בעל הדירה, שיתבעו גם את אשתו שהיא גם גרה בדירה. אך אין צורך להכריע בשאלה זו.

הסיבה לכך, כי גם אם נניח שהוא יכול לומר זאת, י"ל דכל זה בשוכרים ולא באשה שהבעל לא משכיר לה הדירה אלא מאפשר לה לגור בה דאז פשיטא שאם הוא הבעלים שפונים ישירות אליו. (גם אם היינו מקבלים טענה זו התוצאה היתה שיכולים לתבוע גם את אשתו אך זה לא פוטר אותו מהחיוב שלו לפחות במחצית ויש אף לדון אם כ"א מהם חייב חצי או שכ"א מהם חייב הכל ואכמ"ל).

נשאר לדון האם רשאי החייב לומר לבעל החוב: במקום לתבוע אותי תתבע את מי שחייב לי. במקרה שלנו טוען הבעל שהאשה חייבת לו כספים מדין נכסי מלוג וכיוצ"ב. הבסיס לטענה זו הוא מדין שעבודא דר' נתן שאם האשה חייבת לבעל והבעל חייב לוועד הבית אזי האשה חייבת לועד הבית והבעלים אומר לועד הבית: תגבו חובי ממי שחייב לי מדין שעדר"נ.

ונראה שאין ממש בטענה זו.

אך ראשית עלינו להדגיש שאנו לא דנים כלל אם האשה חייבת לבעל או לא. אין בפנינו תביעות ממוניות שבין הבעל ואשתו.

כל עוד ביה"ד לא הכריע שהאשה חייבת לבעל, יש לבעל באופן תיאורטי לכל היותר חוב מסופק והיה אולי מקום לבחון האם יש שעדר"נ (כשראובן נושה בשמעון ושמעון נושה בלוי) כשחובו של לוי לשמעון מסופק.

אך נראה שאין כלל בסיס לטענת הבעלים לועד הבית מדין שעדר"נ. גם אם האשה והבעל היו מתדיינים בפנינו והיינו מכריעים שהאשה חייבת לבעל אין מקום לטענת הבעל שהוא יכול לחייב את ועד הבית לגבות מהאשה מה שהוא חייב להם במקום שהוא ישלם להם.

הטעם לכך הוא ששעבודא דר' נתן מחדש שאם ראובן נושה בשמעון ושמעון נושה בלוי, שיכול ראובן לגבות את חובו גם מלוי, לפי הכללים שנקבעו בדיני שעדר"נ [היסוד לדין שעדר"נ מדין אפוכי מטרתא, או שראובן נחשב מלווה של לוי, או מדין שעבוד נכסים, או שלוי הוא כמו ערב לחובו של שמעון לראובן (נתיבות סימן פ"ו סק"ג), והאריכו בזה האחרונים ואכמ"ל]. אך אין שעדר"נ מחדש שראובן אינו יכול לגבות את חובו משמעון.

לדעת בעה"ת שער נ"א ח"א, הטור והשו"ע (חו"מ פ"ו, ב'), בשעדר"נ נזקקים להוציא מלוי כשאין לשמעון נכסים במדינה זו, אבל כשיש לו, אין ביה"ד נזקקים לכך. ובסמ"ע שם סק"ה מבאר דאין גביה ממשועבדים כשיש בני חורין אף כשהגיע זמן הפרעון. ובש"ך שם סק"ה וסק"ז האריך מאד בענין זה ומסקנתו שאם הגיע הזמ"פ, מוציאין מלוי (ובחזו"א ב"ק סי' ט"ו רסק"ט ורסקל"ה נראה כהסמ"ע).

אמנם י"ל שגם אליבא דהש"ך, כל זה שייך כשראובן רוצה לגבות מלוי ולא משמעון כשהגיע הזמ"פ ויש לשמעון נכסים. לפי הסמ"ע א"י לגבות מלוי ולפי הש"ך יכול. אך כשראובן רוצה לגבות משמעון י"ל שפשיטא שהוא יכול לגבות משמעון.

יתר על כן, לדעת בעה"ת (שם), הטור והשו"ע (פ"ו, ג') אין שמעון חייב לתבוע את לוי כדי שיהיה לו לשלם לראובן (וראה גם בגר"א שם סקי"ג). הש"ך עצמו בסק"ח מסיק דאם שמעון לפנינו ואין לו כסף, צריך הוא לעשות כל טצדקי שאפשר כדי לתבוע את לוי כדי שיוכל שמעון לשלם לראובן, ואם אינו עושה כן הוא בגדר "לוה רשע ולא ישלם", אע"פ שגם ראובן יכול לתבוע ישירות את לוי.

ובדעת הש"ך בסק"ח נראה פשוט, שאם כאשר אין לשמעון במה לפרוע, חייב הוא לתבוע את לוי כדי שיוכל לפרוע לראובן, כ"ש שכאשר יש לשמעון מה לפרוע אין הוא יכול לומר לראובן שיתבע את לוי ולא את שמעון.

וגם לשיטת בעה"ת והטור ששמעון אינו חייב לתבוע את לוי כדי שראובן יוכל לגבות ממנו חובו, י"ל שכל זה אמור לענין ששמעון לא חייב לתבוע את לוי, אך פשיטא שאם יש לשמעון לפרוע, שיכול ראובן לגבות משמעון.ואדרבא הרי לבעה"ת והטור לשיטתם דלעיל, כשיש לשמעון, א"א כלל לגבות מלוי (וכ"פ השו"ע והסמ"ע סק"ה). [יש לציין שהחזו"א ט"ו רסקל"ב חולק על הש"ך סק"ח וסובר כדעת בעה"ת והטור והשו"ע (פ"ו ,ג'), אך מאידך הבאנו לעיל שנראה שהחזו"א סובר כבעה"ת, הטור והשו"ע פ"ו, ב' וכהסמ"ע סק"ה ודלא כהש"ך סק"ז ואכמ"ל].

בנד"ד אמנם לא בדקנו אם יש לשמעון כסף בשעור החוב לועד הבית, אך ודאי שיש לו דירה ששוה הרבה יותר מהחוב לועד בית. ואם אין לשמעון כסף, יוכל הוא למכור דירתו ולפרוע חובות לועד הבית (וביתרת הכסף יוכל לשכור דירה וכד' וישאר לו כסף רב).

 יש להעיר ששער המשפט (סי' פ"ו ססק"ג) מחדש אף יותר וכותב שכאשר יש לשמעון רק מעט רכוש שנכלל בגדר ה-"מסדרין" שמשאירין לו, אם שמעון אינו יכול לגבות עכשיו חובו (כגון כשלא הגיע הזמ"פ), אזי ראובן לא יגבה משמעון רכוש זה כי "מסדרין" לבע"ח. אך אם שמעון יכול לגבות עכשיו חובו מלוי, יכול ראובן לגבות את מעט הרכוש שיש לשמעון ולהשאירו חסר כל ולא יעשו לשמעון "מסדרין" כי יאמרו לו: אתה יכול לגבות חובך מלוי.

בנד"ד אין צורך לדון בחידושו של שער המשפט כי יש לשמעון דירה שיכול למוכרה (מלבד כספים שלא בדקנו אם יש לו) ולכן ודאי שאין צורך לעשות "מסדרין".

לאור כל הנ"ל נראה שיש לפסוק כנכתב לעיל:

בעל הדירה פלוני, חייב לשלם לועד הבית ברח' [...] בעיר [...] סך של -1660 ₪ בגין חובות העבר לועד הבית. כמו כן, חייב הוא לשלם לועד הבית מכאן ואילך את כל תשלומי ועד הבית המוטלים על הדירה שבבעלותו.

ניתן ביום כ"ג במרחשון התשע"א
(31/10/2010)