תיק מספר : 105-10
רכבו של התובע חנה בצד
הכביש במקום המיועד לחנייה. הנתבע, נסע כשלפתע הגיע רכב חרום שהפעיל צופר. הנתבע
רצה לפנות מקום וזז לצד הכביש ובכך פגע ברכבו של התובע ושבר את המראה השמאלית.
יצוין, כי המראה
השמאלית היתה כבר שבורה במקצת וכדי שלא תתנדנד היא חוזקה ע"י ברגים בחלקה
העליון. כתוצאה מהמכה של הנתבע, המראה נשברה לגמרי ממקום חיבורה.
זאת ועוד. הנתבע ראה
שהמראה תלויה באוויר וכדי לאפשר לתובע לנסוע ברכבו, הוא נטל מספריים וחתך את
החוטים המחברים את המראה החשמלית.
בכדי לאפשר לתובע
לנסוע ברכבו, התובע חיבר את המראה ע"י ברגים [בחלקה העליון, כפי שהיה בעבר,
וגם בחלקה התחתון כתוצאה מהנזק] לאחר זמן הרכב נמכר ולטענת התובע הוא הוריד על
מכלול דברים סכום ניכר מערך הרכב ולבטח גם מחמת המראה.
החלטת
בית הדין בנידון שלפנינו לפשר בין הצדדים. על הנתבע לשלם סך 280 ₪.
היות והרכב איננו נמצא
לפנינו וקשה לאמוד בדיוק את אומדן הנזק, אין לנו אלא לדון על פי ההתרשמות מדבריהם
של בעלי הדין.
כפי העולה מדברי הצדדים, המראה לא היתה חדשה והיא אף היתה שבורה בחלקה, אשר על כן בודאי אין לחייב
את הנתבע בהוצאות מראה חדשה. גם מחירה של מראה מ"חלקי פירוק" איננו מחיר
הנזק בנדון שלפנינו, שכן לא די בכך שהמראה היתה ישנה, אלא היא כבר היתה שבורה
בחלקה.
אומדן מחיר נזק ברכוש משומש, כתבו רבותינו האחרונים וכך המנהג בבתי הדינים השונים, לאמוד כמה היה מוכן
הניזק לשלם לו היו מציעים לפניו לקנות מראה משומשת [מ"חלקי פירוק"] בכדי
לשדרג את המראה שהיתה לו ולקבל מראה שאיננה שבורה. את המחיר שהיה הנתבע מוכן לשלם
בעד השדרוג יש להוריד ממחיר המראה המשומשת.
לאחר בירור אצל בעלי מקצוע העוסקים בתחום ואומדן הדעת בשומת הנזק, נראה כי כפשרה,
היות ואי אפשר לעמוד על דיוקם של שקלים, על
הנתבע לשלם לתובע סך 280 ₪.