דמי תיווך עבור מידע שעבר מלקוח לאדם אחר

על פסק זה הוגש ערעור, לערעור לחץ כאן.

תיק מס': 131-07

פסק דין

בדין ודברים בין הצדדים: מר א', ובין מר ב'.

בענין תשלום דמי תיווך.

תאור העובדות

הצדדים קיבלו קנין וחתמו על שטר בוררות.

הנתבע פנה לתובע שהינו מתווך, למצוא עבורו נכס מתאים לצורך הקמת מרפאת עיניים. התובע מצא לנתבע מקום מתאים (להלן ה"מושכר"), אך הנתבע לא לקח לעצמו את המקום משיקולים כלכליים.

יצויין כי בין הצדדים לא נחתם הסכם כלשהו בנוגע לעמלות או כיוצ"ב.

הנתבע הציע את הנכס לאופטיקאי אחר, שאכן הנכס מצא חן בעיניו והוא סגר ישירות מול בעל הנכס ללא עמלת תיווך לתובע.

הנתבע טוען כי אמר למשכיר כי יש כאן מתווך, אך המשכיר ענה, כי אין לו כל עסק עם התובע.

כיום הנתבע עובד במתחם המושכר מטעם המשכיר האחרון, ועל שלט המושכר מופיע כי המקום בהנהלת הנתבע.

התובע תובע דמי תיווך כמקובל.

הצדדים סרבו להגיע לפשרה.

החלטה:

1. היות ולא הוכח בראיה ברורה שבין ד"ר ב' ובין מנהל המקום קיים חוזה שותפות בכתב או בעל פה, אין לחייבו בדמי התיווך למר א'.

2. יחד עם זאת במידה ויערך בין ד"ר ב' ובין מנהל המקום חוזה בכתב או בעל פה שעניינו שותפות בהחזקת המקום דהיינו קבלת אחוזי רווח מתפעול המקום – תמורת השתתפות בהוצאות השכירות, אזי נחשב הדבר שד"ר ב' שותף ברכישת הנכס ואז יתחייב מן הדין לשלם למר א' כפי שמקובל לשלם על עסקת תיווך למציאת עסק.

3. שאר התביעות נדחו.

הרב יצחק חיים שרבאני שליט"א     הרב אייל גיאת שליט"א      הרב רחמים פרשה שליט"א

אב"ד                                          דיין                                        דיין

נמוקים:

1.      הדבר ברור שכאשר מתווך מתחיל לפעול במציאת נכס עבור הקליינט שלו – שבכך מתחייב אותו קליינט בתשלום על עבודתו של המתווך. וכן מבואר בשו"ע בהל' פועלים שתחילת המלאכה של הפועל מחייבת את המעסיק לשלם לו את שכרו במידה ואכן יעבוד לשביעות רצונו.

2.      במה דברים אמורים, כאשר אכן המתווך מצא ללקוח שלו נכס אשר מתאים לו. בנידון שלפנינו הנכס היה יקר מבחינה כספית ללקוח ולא היה באפשרותו לרוכשו. ממילא אין לו שום חיוב ממוני למתווך אשר הפנה אותו לאותו נכס.

3.      המידע שהתקבל מן המתווך אינו חסוי שכן המידע אינו "רכושו" של המתווך לאחר שמסר אותו ללקוח. (במאמר מוסגר יודגש שישנם אופנים מסויימים בהם ניתן למנוע את העברת המידע, ואכמ"ל) ולכן הלקוח שיידע את חבירו על אותו מקום נהג כשורה ומעשים בכל יום שמידע שהתקבל על ידי מתווך נשמע לאנשים נוספים על ידי לקוחותיהם.

4.      ד"ר ב' אינו נחשב "בעלים על המקום" אף לא בתורת "שותפות" כל זמן שאינו משתתף בהוצאות השכירות שכן אם היה דבר זה כך היה מתחייב לשלם למר א' את מלא הסכום שסוכם ביניהם או לחילופין במידה ויש הכחשות אודות הסכום, את המחיר המקובל לשלם באותה עיסקה. מתוך כך אין לחייבו בתשלום דמי התיווך אלא במידה ויחתם חוזה שותפות המבטא בעלות עסקית משותפת לו ולמנהל המקום אז יתחייב לשלם למר א' את מלא הסכום. (כפי שנאמר בדיון שאף אם ישכור ד"ר ב' את המקום בשותפות עם גורם נוסף יתחייב הוא לשלם באופן ישיר את עמלת התיווך למר א').

5.      נכון להיום המעמד של ד"ר ב' הוא כ"שכיר" באותו מקום הנהנה משכירות בחינם עבור עצם המצאותו במקום אשר אמורה למשוך את הקהל הרחב. על אופי עבודה כזה אין לחייבו בתשלום למר א' וכדנתב'.

על פסק זה הוגש ערעור, לערעור לחץ כאן.