ספר תורה שנמסר ולא ברור זיהויו

תשס"ב/5

התובע: מר א', מסר ספר תורה למר ב'.

הנתבע: מר ב', מקבל ספר התורה.

בנושא: ספר תורה ותביעת חוב של א' מב'.

טענות הצדדים:

התובע: אני מסרתי ס"ת למר ב' בהיותו תושב היישוב ג', לצורך ג', הספר היה בהשאלה והיישוב היה אמור לתקנו, הוא היה בלי עץ חיים רק קלף מבראשית עד לעיני כל ישראל. את הספר הבאתי מהונגריה בשנת 1998, ביצעתי עיקול על דירת ב', והסכמתי לביטולו בתנאי שיחזיר לי את הספר. לאחר מכן התברר שהספר שהחזיר לי היה גנוב ולא שלי כלל, והשקעתי בטעות בתיקונו. הוא הביא לאחר מכן ספר של קלף ומסרתי אותו לבדיקה ואמרו שאינו שווה כלום. (בינתיים התנהל דיון בבית משפט בינינו בנושאים אחרים, והשופט קבע שהספר תורה שצריך להחזיר הוא כערך הספר הגנוב), אני תובע שיחזיר לי את הס"ת שלי.

שישלם לי הוצאות משפט בסך 12,000 ש"ח,

                 תיקון הס"ת שקבלתי בראשונה 1500 דולר,

                  סך הכל 63,000 ש"ח,

כי ההסכם היה מקשה אחת, והוא הפר אותו שלא מסר את הס"ת שלי ולכן אני תובע את הסכומים הנ"ל.

הנתבע: הוא לא מכיר את הס"ת שלו שאם מכיר למה לא השווה תכף כשנתנו לו בראשונה, כל סופר יש לו כתב שלו.

העניין לא יגמר איתו, כשזה יגמר הוא ימצא תואנות חדשות יש לו עניין להתנכל למשפחה.

את הספר שקיבלתי נתתי לסופר ביישוב ה', והוא אמר שאינו שווה תיקון והוא שכב כמה שנים ביישוב ג'. אם הספר היה חשוב לו מפני מה לא דרש אותו אז? הוא תיקן את הספר שהתברר לאחר מכן ששייך למר ד' ולמה השקיע בספר שלא ידע על בטוח שזה שלו?

אני יכול להוכיח שהוא לא עמד בהסכם הפשרה, ואם ככה אזי נפתח את הענין הממוני מחדש.

שיחזיר 22,000 דולר ששולם. לפי כל ההסכם אני לא חייב לו כלום.

אני מוכן לתת לו ס"ת, יש ביישוב ג' כמה ספרים יקח מה שרוצה.

ע"כ עיקר הטענות, הצדדים הרחיבו בביאור הטענות וכן חתמו על שטר בוררות.

בירור הדין

עומדות בפנינו שלוש תביעות של התובע מר א'.

א.    שיחזירו לו את הס"ת שלו.

ב.     הוצאות משפט בסך 12,000 שקל.

ג.       הפרש חוב בגין אי קיום הסכם 4,000 דולר, הפרשי מע"מ לפי ההסכם 9690 דולר, וכן שאר החובות סך הכל 82,362 ש"ח.

זיהוי הפקדון ע"י השומר

א.    הנה ביחס לתביעה הראשונה, אנו מוצאים ברמב"ם שאלה-ופקדון פ"ו ה"ה, ובשו"ע חו"מ סי' רצ"ד סע' ד' באם יש חילוק דעות בין המפקיד לשומר ביחס לזיהוי חפץ שהופקד, אם כל אחד טוען טענת ברי השומר נאמן. בנדון שלפנינו הנפקד אינו יודע, אולם גם המפקיד טענתו אינה טענת ברי, לפי ההסברים האלה:

1.      אם הוא מכיר בודאות מה הוא הספר שנתן, איך לא ידע בפעם הראשונה כשהחזירו לו ס"ת והוא מסרו לתיקון.

2.      היות והוא סוחר בספרים אין מדובר בס"ת שהוא שלו בירושה, שניתן לומר שמכירו, קשה לקבל את הטענה שסוחר מכיר את כתב היד של הספרים שעוברים תחת ידו.

בנוסף לזה אין הוא יודע את ערכו ואינו תובע סכום מסויים ומי יודע מה באמת השווי האמיתי, מכל זה בית הדין בא לכלל מסקנה, שאין כאן טענת ברי ולכן הנפקד יחזיר ס"ת של קלף ובזה יצא ידי חובתו.

ב.     ביחס להוצאות משפט, לפי ההלכה היהודית אין אדם חייב לשאת בהוצאות משפט של התובע, אלא אם כן הוא סרב להתדיין והלה נאלץ להוציא הוצאות כדי לאכוף אותו עי' שו"ע חו"מ סי' י"ד סע' ה', כאן לא שמענו שהיה סרוב מצד הנתבע.

ג.       התובע אומר שהסכם שהיה ביניהם הופר לפי טענתו, ולכן הוא חוזר ותובע את הסכומים כפי שפורטו בתביעה, בית הדין אינו רואה עילה לביטול ההסכם. הנתבע החזיר ס"ת וגם כעת הוא מוכן להחזיר, ומה שהתובע אינו מעונין לקבלו אין זו סיבה לחייב את הנתבע ולכן בית הדין אינו רואה עילה לביטול ההסכם.

ד.     מה שהתובע דורש הוצאות עבור תיקון ספר הראשון שהתברר לאחר מכן ששייך למר ד' מהיישוב ק', זה פשוט שאין לחייב את הנתבע. התובע השקיע את הכסף שלא על פי צוויו, ואין שום סיבה מבחינת הדין לחייב מישהו עבור הוצאות שעושה אדם מרצונו החופשי, ללא ציווי של השני. התובע יכול היה להפנות את התביעה למי שהנכס שלו הושבח ולא למישהו אחר.

לסיכום:

בית הדין אינו רואה שום חיוב שיש לנתבע לשלם, פרט שיחזיר ס"ת של קלף מהיישוב ג', ואם התובע אינו מוכן לקבלו הוא פטור.

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב 

    הרב דוב ליאור                    הרב אהרון אליהו                          הרב שלום אילוז