זכות קונה בפיצויים על נזקי טרמיטים

החלטת ביניים

בדין ודברים שבין צד א':

                  לבין צד ב':

תמצית פרוטוקול

צד א' מכר לצד ב' דירה, בית מעץ, בשכונת נטעים בעיר נתיבות בשנת 2013. החל משנת 96 ניהל הליך משפטי נגד משרד השיכון בעקבות נזקי הטרמיטים, לפני כשנה הגיעו להסכם פשרה על 24 אלף ₪ לאחר הפחתת שכר עו"ד, בכפוף לחתימת הקונים על ויתור תביעה עתידית.

טענות צד א':

צד ב' אינו מוכן לחתום בטענה שהכסף שייך לו, השקעתי בדירה ותיקנתי את הליקויים, והפיצוי לא מכסה עשירית מההשקעה, אם הוא יכול שיתבע.

הוצאתי 7000 ₪ על התביעה הראשונה, לא גילו דעתם שהכסף מענין אותם, כתוב שהדירה נמכרת כפי שהיא באותה העת, אין איזכור לטרמיטים. לגבי התביעה אין אדם מקנה לחברו דבר שלא בא לעולם.

שאלת ביה"ד: למה לא ציינת את זה בחוזה?

צד א': ברח לי מהראש.

שאלות לצד ב' ע"י העו"ד:

האם יש כיום נזקים בבית?

צד ב': יש עכשיו טרמיטים.

בקניה ידעת שיש טרמיטים?

יתכן שלא הייתי רוכש.

ידעת שיש תביעה?

צד ב': לא ידעתי.

יש לך הוכחה שיש טרמיטים?

צד ב': יש טרמיטים.

טענות צד ב':

ע"פ הסכם המכר הדירה נמכרת כולל הזכויות שלה, וזה גם זכות.

אם הוא לא היה תובע זה היה מגיע לנו, זה כמו מציאה בחצר.

שאלתי את הרב חשאי והוא אמר ש 90 אחוז מהמקרים שייך לקונה, וגם 3 עו"ד אמרו לי כך.

שאלת ביה"ד: האם אתה מתכוון לתבוע?

צד ב': לא יודע.

תגובת צד א': אין היום טרמיטים, וגם כל בעיה בבית שקשורה אלי אני מוכן לבדוק, וגם לבטל את המקח, אם יש ליקויים של טרמיטים היום אני מוותר על כל התביעה, אני החלפתי הכל.

טו"ר: גם על זכות חתימה לכל הפחות שיקח 10 אחוז כמו בדיני ירושת הבנות.

ביה"ד הציע לצדדים להגיע לפשרה:

צד א' מוכן לפנים משוה"ד לשלם 5000 ₪.

צד ב' דורש חצי מהסכום.

ביה"ד הורה לצד א' לבדוק בבית יחד עם צד ב' האם יש חשש כיום לטרמיטים, ולהודיע לביה"ד.

ולצד ב' הורה להודיע תוך שבוע לביה"ד האם הוא מתכוון לתבוע את משרד השיכון.

צד א' הגיב לביה"ד שאין ממשות כיום של טרמיטים.

צד ב' הגיב לביה"ד "שישאר כך עד שיבוא אליהו".

החלטת בית הדין:

לאחר חתימה על שטר בוררות ושמיעת טענות ומענות הצדדים וקריאת המסמכים הרלוונטיים להלן החלטת ביה"ד:

א.      לאחר שצד א' תבע מעצמו בעבר את נזקי הטרמיטים בעוד שהיה הבעלים של הדירה, ואילו צד ב' לא גילה דעתו או הוכיח שיש לו תביעה עתידית וממשית נגד משרד השיכון, ובהתבסס על התביעה של בעלי הדירות בנטעים בה צוין ע"י עו"ד התובעים הסתייגויות רבות על כללות התביעה שגרמה לתובעים להגיע להסכם פשרה קטן יחסית לנזקים שעברו.

ב.        והיות ופעולת תביעה פרטית אינה דבר ממשי הנמכר עם זכויות הנכס, מאחר ותביעה זו הינה אישית על הגברא שסבל, ותלויה בו, וכך היחס של ביהמ"ש מופנה אל התובע (צד א') מתוך הסתייגות למניעת תביעה עתידית של הקונה (צד ב') לכן תביעה זו לא "נמכרה" לקונה כחלק ממכלול זכויות הבית.

ג.          ובפרט שצד א' הצהיר שהינו מקבל אחריות על הבית, ואף הציע לבטל את המקח ולהחזיר את דמיו, לכן לאו כל כמיניה של צד ב' למנוע ממנו מלקבל את המגיע לו ע"י הימנעות מחתימה על דבר שלא שלו ויש בדבר איסור "לא תוכל להתעלם" וחיוב "השבת אבידה", (עיין ביבי"א ח"ט ס"ח, מנח"י ח"ב סצ"ה, צי"א ח"כ סס"ט - בענין ירושת הבנות, דון מיניה ואוקי באתרין) והמונע עצמו בטענת "שישאר כך עד שיבוא אליהו" (לא לי ולא לך) הרי זו מידת סדום.

ד.          צד ב' חייב לחתום לצד א' על מנת שיוכל לקבל את זכויותיו בתביעה.

ה.          במידה וצד ב' יחתום תוך 14 יום מיום קבלת החלטה זו הרי שיהיה זכאי לקבל 5,000 ש"ח מדין פשרה כפי שהוסכם על ידי צד א'.

ו.           באם יעברו 14 יום וצד ב' לא יחתום הרי שאיבד כל זכות והינו חייב לחתום ללא כל תמורה.

ז.           מצ"ב פרוטוקול.

באנו על החתום

(-) הרב רון אל אהרון, אב"ד            (-) הרב ערן אבירם, דיין                              (-) הרב אסף נתן, דיין