בדין ודברים שבין : צד א'
לבין : צד ב'
צד א' מייצג
את אשתו שעבדה בחנותו של צד ב' כשלוש וחצי שנים, תובע פיצויי פיטורין וכן דמי
הבראה שלא שולמו, להודאתו אשתו 'מעדה' בתפקידה בתקופה האחרונה של העבודה שבעקבות
כך פוטרה, וכן גרמה נזקים ישירים ועקיפים בגלל התנהלותה הכוללת דווחים שאינם
נכונים, ולקיחת פריטים ללא תשלום ועוד, צד א' חקר את אשתו בכל ההתנהלות ועשה חישוב
כולל העולה כשיעור הפסדים ונזקים בסך של 2500 ₪. ולכן תובע את המגיע לו על פי דין
ומהסכום הכולל יופחת סך זה, כ"כ דורש את כל ההפרשות המגיעות לה, ואישור עבור
הביטוח לאומי.
צד ב' גולל
את כל המקרה והראיות הברורות והנסיבתיות לנזקים וההפסדים שגרמה כולל שעות רבות של
העדרויות בזמן שבו דיווחה שעבדה, ונטילת בגדים מהחנות ללא תשלום ועוד, לטענתו מאחר
וההפסדים והנזקים נאמדים על פי חישובו בסכום המשוער של כסף הפיצויים אותו חייב
ולכן אין לו יתרה לתשלום, ואף תובע 50,000 ₪ נזקים על פי הערכה, בהתאם לנסיבות
שהתגלו והובררו בתקופה קצרה.
הצדדים
הגיעו למסקנה על פי נתוני צד ב' שסך החוב עומד על כ-8592 ₪ מתוכם כ-2832 ₪ עבור
הבראה וחופשות ועוד כ 5759 ₪ פיצויים, לאחר שהופרשו לקרן פיצויים 937 ₪ ועוד 1868₪
עתידים, כ"כ צד א' תובע עוד 1692 ₪ דמי הבראה שלטענתו הוגשה תביעה
להנה"ח וחוב זה לא התיישן, כטענת צד ב'.
לאחר חתימה
על שטר בוררות ושמיעת טענות הצדדים, להלן החלטת ביה"ד:
א. מאחר וע"פ חוק הפיצויים, עובד שמעל
בתפקידו כבנידון דידן, רשאי המעביד שלא לשלם לו פיצויי פיטורין, לפי ראות
ביה"ד ע"פ נסיבות המקרה ואופי העבודה.
ב. ומאחר ואשת צד א' גרמה לצד ב' נזקים והפסדים
ממשיים בכוונה תחילה, מתוך מעילה גמורה בתפקידה, ואף יש מקום לנזקים אחרים מעבר
למה שהודה צד א'.
ג. ומאידך טענת צד ב' לנזקים גדולים יותר אינה
מוכחת והינה בגדר טענת ספק, הגם שיש בסיס נסיבתי לדבריו.
ד. לכן חיוב הפיצויים בטל, למעט הסך שהופקד בקרן
הפיצויים ע"פ החוק, וכן הסך העתיד להיות מופקד לקרן הפיצויים בסך כולל של
כ-2805 ₪, וצד ב' יתן לצד א' הרשאה להוציא סך זה.
ה. לענין שאר החוב של דמי ההבראה וחופשות העולה
בסך כולל של כ-4500 ₪, מתוכם יופחת 2500 ₪ שבהם הודה צד א'.
ו. סה"כ ישלם צד ב' 2000 ₪ ויתן הרשאה
לגביית קרן הפיצויים כאמור.