בדין ודברים שבין צד א'
לבין צד ב'
לאחר חתימה
על שטר בוררות ושמיעת טענות ומענות הצדדים להלן החלטת ביה"ד:
צד א' נתן
את רכבו לצד ב' לצורך העברת דירה, וצד ב' נתן את רכבו לצד א' עד שיסיים להשתמש
ברכב ויחזירו לנתיבות, צד ב' הרגיש בתחילת הנסיעה שיש בעיה עם ההגה, ולאחר מכן
הרכב לא הניע, רק ע"י דרדור, הדבר חזר על עצמו מס' פעמים, והוא דיווח לבעל
הרכב (צד א') על התקלה, והלה אישר שיש תקלה ברצועה שנופלת, ואפשר להמשיך כך רק יש
להיזהר להגיע לפני השקיעה במקרה שלא יהיה חשמל ברכב. עוד טען "לאחר מכן תדלקנו
שוב ואחד הפועלים שהוא הביא לי, סגר את מכסה המנוע ולמפרע התברר שהוא סגר על הברזל
המחזיק את המכסה וכתוצאה מכך נשבר מיכל העיבוי, לאחר נסיעה נוספת הרכב הפסיק
לעבוד, הוא הגיע וראה את הרכב שככל הנראה ניזוק מכך".
לטענת צד ב'
הנזק אירע בשגגה ע"י הבחור, וכמו כן נסע ללא חשמל ולכן לא יכל לראות אזהרה על
חום מנוע, ואם היה יודע שהרכב עם בעיה ברצועה לא היה לוקח אותו מראש.
צד א' תובע
את דמי הנזק (החלפת מנוע) לאחר שמיכל העיבוי נחצה והמנוע ניזוק לגמרי, היתה באמת
בעיה בחגורה אבל אין קשר לנזק במנוע, ובפרט שהוא לא ציין את המקרה הזה של המכה, רק
שיש בעיה בחשמל, לכן הסכמתי לו להמשיך, גם היה ריח חריף שמראה על תקלה במנוע ולא
כפי שהוא הציג.
תיקון המנוע
עולה כ-5000 ₪, הרכב עצמו עבר השקעה לאחרונה של 3800 ₪, למכירה הוא שווה בערך 4500
₪, אחיו שילם בהתחלה, אך הוא רצה להתדיין איתי ולכן החזרתי לאחיו את הכסף.
א. מאחר ועל צד ב' מוטלת אחריות ושמירה על הרכב,
וקלקול זה נעשה בזמן שהרכב היה אצלו, ובפרט שפעולת הנזק העיקרי למנוע היתה במעשיו
ובידו של צד ב', והגם שהדבר נעשה בשגגה, מ"מ אדם חייב על נזק אף בשוגג, ולכן
צד ב' מחויב בתיקון הנזק.
ב. לכן על צד ב' לשלם סך 4500 ₪ ויקח את הרכב המקולקל לעצמו. או לחילופין
לשלם סך 4000 ₪ והטיפול ברכב המקולקל יהיה על צד א'.