בדין
ודברים שבין: התובעים
לבין: הנתבע
לאחר חתימה על שטר בוררות ושמיעת טענות הצדדים, להלן
החלטת ביה"ד:
התובעים השכירו לנתבע רכב לפני מס' חודשים, ומנוע
הרכב דמם בזמן הנסיעה כתוצאה מקלקול בראש המנוע (כניסת מים), עלות התיקון 7000 ₪,
והם תובעים השתתפות בחצי מהסכום מאחר ולא ברורה להם סיבת הנזק, ואין להם כל ראיה על
התנהלות הנתבע.
הנתבע מצהיר כי קבל את הרכב לאחר שאחרים נסעו בו ולא
נבדק כדין ע"י התובעים, וכעבור יום עשה בדיקת מים ושמן לרכב, ולאחר כשעה וחצי
באמצע כביש ראשי הרכב הפסיק לפעול ללא כל סימן או התראה מראש, הנתבע מתחייב שנהג
כשורה, והקלקול הוא בלאי מצטבר במנוע, וכך אמר הטכנאי דרך הביטוח שהגיע למקום,
ולפלא שתבעו אותו כעת לאחר שלפני יום כיפור הורו לו שיעשה כפי ראות עיניו בכל
הנוגע לתשלום הנזק.
כ"כ הביא מכונאי רכב שטען שברכבים שבהם יש
שילוב של גז (כמו ברכב שבנידון) קיימת סבירות גבוהה לבלאי ונזק בראש המנוע כתוצאה
מהתכת ראש המנוע מהגז - דבר המהווה גורם לנזק.
לשאלת ביה"ד אמר התובע שהוא מאמין לדבריו של הנתבע, אך עדיין תובע השתתפות
בנזק.
א. הואיל
וטענת התובעים היא מחמת הספק, ואין לתובעים ראיה או בסיס כל שהוא לטענת רשלנות
ופשיעה מצד הנתבע, ואף אינם מטילים ספק בנאמנותו, כטענתו הברורה שמקרה הנזק היה
כתוצאה מבלאי מצטבר, וקלקול זה נידון כ"מתה מחמת מלאכה" שהשוכר פטור.
ב. ומאחר וחובת ההוכחה מוטלת על התובעים, לכן מכל האמור אין מקום להוציא ממון מהנתבע, והנתבע פטור מתשלום כל שהוא.