בס"ד


מאמרים ועיונים
מס. סידורי:12745

דיני הסעה (א)

תאריך:
מחבר המאמר:
הרב דסקל יצחק בירך

ובו יבואר:  א. האם אפשר לבטל הסעה לאחר שהזמין. ב. ביטל הסעה מפני שהנהג איחר. ג. ביטל הסעה שלנהג לא היה הסעה. ד. ביטל הסעה שלנהג היה הסעה אחרת. ה. כמה הוא פועל בטל.

האם מותר לבטל הסעה, והאם חייב לשלם

הזמנתי הסעה לחתונה לירושלים. סיכמנו מחיר ושעה. שעה לפני הזמן, החלטתי כי אני לא נוסע לחתונה מסיבה אישית. התקשרתי לנהג ואמרתי לו כי הנני מבטל את הנסיעה. להפתעתי הנהג תבע ממני את כל דמי הנסיעה. האם הוא צודק, והאם נהגתי שלא כראוי.

תשובה

בחושן משפט סימן של"ג א-ב, מבואר, שאם הזמין פועל וביטלו לפני שהתחיל במלאכה, ולא נגרם לפועל הפסד ממון מביטול הזמנה זו, כגון שבלאו הכי אין לו עבודה, או שמוצא עבודה אחרת אין חייב לשלם לו, אבל יש לפועל על בעל הבית תרעומת. ומבואר בש"ך (סק"א) שהטעם שיש לפועל תרעומת, כיון שטורח לפועל למצוא עבודה אחרת, אבל אם מוצא עבודה אחרת ללא טורח, אפילו תרעומת אין לו. ואף על פי שבסימן של"ג מדובר בפועל והזמנת נהג לנסיעה הוא כקבלן, שהרי אינו מקבל תשלום לפי שעות עבודה אלא לפי הספק עבודה, מכל מקום כתב בפתחי חושן (שכירות, פרק י הערה ט) שבדין זה, אין חילוק בין פועל לקבלן.

והנה בחושן משפט סימן ר"ד, יא מובא מחלוקת הראשונים, האם החוזר בו מהמקח באופן שלא עשה קנין רק נתן כסף, האם יש בזה משום מחוסר אמנה, ומבואר שם שאם חוזר ללא סיבה יש בזה משום מחוסר אמנה, ואם חוזר מחמת סיבה שנשתנה השער, נחלקו הראשונים אם יש בזה משום מחוסר אמנה, ולפי זה כתב הסמ"ע שגם בדין חזרת בעל הבית יהיה הדין כן, שאם חוזר ללא סיבה יש בו משום מחוסר אמנה, ואם חוזר בו מחמת שיש סיבה ותועלת גדולה יש מחלוקת, הנראה לעיל, אם יש בו משום מחוסר אמנה.

ובערוך השולחן (סימן של"ג, א) ירד לחדש, שאפילו לראשונים שיש בו משום מחוסר אמנה, היינו דוקא כשחוזר מחמת שנשתנה השער, כי הוא הדבר המצוי במסחר, והיה לו לאסוקי אדעתיה שהשער יכול להשתנות, אבל אם התחדש בעסק דבר חדש ולא הוצרך בעל הבית לפועל, הכל מודים שאין בזה משום מחוסר אמנה.

ולפי זה בנידון דידן יש לחקור היטב מה היא הסיבה לביטול ההסעה. אם מפני שמצאת ידיד שיסיע אותך בחנם, זה דבר השכיח והוי כשינוי השער שנחלקו הראשונים אם יש בזה משום מחוסר אמנה, ואם מפני שקרה דבר לא צפוי ואינך יכול לנסוע לחתונה, לכולי עלמא אין משום מחוסר אמנה.

וכן לגבי דין תרעומת, אם הנהג מוצא בקלות הסעה אחרת, אין לו תרעומת, ואם מוצא בטורח יש לו תרעומת, ואינו יכול לתבוע כסף. אבל אם מחמת ההזמנה הפסיד הזמנה אחרת, ועכשיו אינו מוצא הסעה אחרת, מבואר בשולחן ערוך (שם) שחייב לשלם לו דמי פועל בטל. ואע"פ שאין זה אלא גרמא, מכל מקום מבאר בנתיבות המשפט (שם ס"ק א) שהוא תקנת חכמים שתיקנו לחייב בזה, או משום אומדן דעת שרצון האנשים להתחייב זה לזה בדברים כאלו.

כמה הוא דמי פועל בטל

"ביטלתי את ההסעה, והנהג הפסיד נסיעה אחרת, ופסקתם לי שעלי לשלם דמי פועל בטל. כמה הוא דמי פועל בטל"

תשובה

הטורי זהב בסימן של"ג סעיף א פסק שדמי פועל בטל הוא חצי השכר, והביא כן בשם רש"י, ובשם האור זרוע שכתב כן בשם רבינו חננאל. ולדבריו צריך לחשב כמה פחת יש לנהג בנסיעה, דהיינו דלק ושאר הוצאות, ולפי זה נדע כמה שכרו הנטו, ועל שכר זה יש לשלם חצי השכר - זו היא שיטת הטורי זהב.

אבל הרשב"א בתשובה (סימן תתקפ"ז) כתב ששכר פועל בטל הוא להפחית לו קצת משכרו השלם, ומבאר שם שיש לדון בכל בעל מלאכה לפי מלאכתו שהיה יכול להרויח, שאם שכר פועל ששכרו רב מאוד יש להפחית קצת משכרו השלם, ולא לשלם כשומר קישואים. וכן כתב במיוחסות לרמב"ן סימן ע.

והנה הטעם שנותנים כפועל בטל פרש"י (בבא מציעא עו, ב)

"אומדין את הפועלין כמה אדם רוצה ליטול שכרו פחות, ולישב בטל מלעדור כל היום וליטול כך וכך". עכ"ל

והיינו, שכיון שהפועל בעצמו היה מסכים לקבל פחות ולישב בטל, בודאי אין בעל הבית צריך לשלם יותר ממה שהיה בעצמו מסכים לישב בטל ולהרויח פחות.

לפיכך נראה שהכל תלוי באומדן דעת הדיינים בכל נידון ונידון לגופו של עניין. וכך פסק בשו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן (סימן ע)

"הכל לפי שכר העבודה ורבוי השכר. יש טרחא קלה ושכרה רב, ויש חלוף".

וכשאין ידוע איך לשער, יש להפחית שליש משכרו, על דרך פשרה בין מחצה למעט.

טוען הנהג שלא מצא נסיעה אחרת, ובעל הבית טוען שמצא נסיעה אחרת

"ביטלתי את ההסעה שהזמנתי לחתונה, והנהג תובע ממני דמי פועל בטל בטענה שלולי ההזמנה היה מוצא עבודה אחרת, ולא מצא עבודה אחרת. ולדעתי אם היה מחפש, היה מוצא עבודה אחרת, האם אני חייב לשלם לו"

תשובה

בדין פועלים שחזרו בהם בדבר האבד מובא בברייתא ששוכר עליהם פועלים אחרים אפילו ביוקר רב עד ארבעים וחמישים זוז, אלא אם כן יש פועלים אחרים לשכור. ולשון הברייתא (בבא מציעא עו, ב)

"במה דברים אמורים בזמן שאין שם פועלים לשכור, אבל יש שם פועלים לשכור ואמר צא ושכור מאלו, אין לו עליהן אלא תרעומת". ע"כ.

ומדקדק הריטב"א מלשון זה, שעל הפועלים להוכיח לבעל הבית שיש פועלים אחרים לשכור, ואם יש הכחשה ביניהם יד בעל הבית על העליונה אע"פ שהוא מוציא ממון, שז"ל הריטב"א:

"אומרין לו צא ושכור מאלו. ומדנקט האי לישנא משמע שעליהם להראות ולברר דאיכא פועלים לשכור, ואי איכא טענה וכפירה בזה בין בעה"ב לפועלים על הפועלים להביא ראיה". עכ"ל

והטעם בזה נראה, שחיוב התשלום חל עליהם בודאות, אלא שיכולים לפטור עצמם אם יש פועלים אחרים תחתם, לכן חובת הבירור הוא עליהם.

אבל בדין דידן כתב בערוך השולחן (חושן משפט הלכות שכירות פועלים סימן שלג סעיף ב)

"ואם בשעה ששכרן לא היה להם מקום אחר להשכיר את עצמם פטור בכל ענין. ואם הפועלים אומרים שהיה להם מקום אחר, והוא מכחיש אותם, על הפועלים להביא ראיה כדין מוציא מחבירו, ואם לא הביאו ראיה, נשבע הבעה"ב היסת ונפטר" עכ"ל.

הנה מבואר שחובת הראיה על הבא להוציא ממון. ולא על בעל הבית הבא להפטר. לפיכך נשבע בעל הבית היסת ונפטר. ובזמנינו שאין משביעים היסת חייב לשלם שליש.

ויש לדקדק מדוע אם בעל הבית חזר בו על הפועל להביא ראיה כדי להוציא ממון, ואם הפועל חזר בו על בעל הבית להביא ראיה להפטר, היה לנו לומר שחובת הראיה על הפועל הבא להוציא ממון. ונראה שיש חילוק גדול ביניהם, שבדין של הריטב"א מדובר שכבר התחילו במלאכתם ועשו קניין, ומעיקר הדין אינם יכולים לחזור בהם, לפיכך אם חזרו חייבים ממון לבעל הבית מעיקר הדין, לכן חובת הראיה עליהם שיש פועלים אחרים בפחות ממון, אבל ערוך השולחן מדבר באופן שלא התחילו במלאכה, ומעיקר הדין היה לפטור, כיון שרק גרמא הוא, אלא שתקנת חכמים לחייב בעל הבית שחזר בו, לפיכך רק אם יש לפועל ראיה שהפסיד ממון תיקנו לחייב את בעל הבית.

ובנידון דידן, אם הפועל טוען שהפסיד ממון על ידי ביטול ההזמנה, או שהיה לו עבודה אחרת, או שלא מצא עבודה אחרת, ובעל הבית אינו מכחישו בודאות, חייב בעל הבית לשלם, שרק אם מכחישו פטרו ערוך השולחן.  ובפתחי חושן (שכירות פרק י הערה ד) תמה מדוע בספק אין בעל הבית נפטר. ונראה בזה, דאין חובת ראיה ברורה על הפועל, כי לעולם אינו יכול להוכיח זאת בודאות, לפיכך כשתיקנו לחייב ממון את בעל הבית המבטל, תיקנו לחייב בכל אופן שאינו טוען בודאות אחרת, לפיכך רק אם בעל הבית טוען בודאות שלא הפסידו יכול להשבע היסת ולהפטר, אבל בספק אינו נפטר מלשלם, זה סברת הערוך השולחן, והיא סברא נכונה.

סיכום: אם בעל מכחישו בודאות שלא נפסד, נשבע בעל הבית היסת ונפטר. ובזמינו ישלם שליש כפשרה, ואם אינו יודע חייב לשלם.

ביטול הסעה שהגיע באיחור

הזמנו הסעה לחתונה בירושלים לשעה 4.30 אחרי הצהרים. בשעה 4.40 צלצלנו לנהג, ואמר לנו כי קרה לו תקלה... אבל הוא מגיע עוד כמה דקות.. הודענו לו כי הזמן מאוד מאוד דחוק לנו. למרות זאת המתנו עוד ועוד ושוב התקשרנו, ואמר שהוא בדרך... לאחר חצי שעה הזמנו הסעה אחרת. בדיוק כשהגיע ההסעה האחרת, הגיע הנהג הראשון. הוא טען כי הפסיד נסיעה בגללנו, וגם הדרך להגיע אלינו לוקחת זמן, ותבע כי ניסע איתו. מה עלינו לעשות, ומה הדין אם נסענו אם הראשון, או עם השני.

תשובה

כיון שהזמנתם אותו לחתונה, ואמרתם לו כי הזמן דחוק לכם, פשיטא שמתנאי השכירות הוא להגיע בזמן, וכיון שאיחר הרבה זמן בטלה השכירות, וכמו שכתבנו בבינת המשפט (סימן לא) בשם כסף הקדשים חושן משפט סי' שע"ה, לגבי אומן, והוא הדין כאן. וכן פסק בפתחי חושן (שכירות פרק י הערה ה ע"ש). ואין לכם כל חיוב כלפיו אפילו אם עשיתם קנין, קל וחומר כשהזמנם אותו רק בדיבור. והיה עליכם לנסוע רק עם הנהג השני, ואין לכם לשלם לנהג הראשון כלום. 

ואם נסעתם עם הנהג הראשון, יש לנהג הראשון דין של בעל הבית שחזר בו ללא כל סיבה, שדינו מבואר לעיל מתי יש תרעומת או מחוסר אמונה, או שאפילו חייב לשלם לו ממון.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il