חיוב פיצויים מחמת ביטול חוזה שותפות

התובעים: מר י. וגב' ע.   

הנתבע: מר ס. 

רקע:

לנתבע חברה בצרפת העוסקת מזה כ15 שנה בשיווק תוכנה המיועדת לחנויות לממכר משקפיים לשם הזמנת עדשות ורכיבי משקפיים בהתאם להזמנת הלקוחות. התובעת עסקה בעברה במספר חנויות לממכר משקפיים ומשנוצרה היכרות ביניהם בהכירה את השפה הצרפתית, ובראותה את פוטנציאל שיווק התוכנה לאופטיקות בישראל, התקשרו הצדדים בהסכם לפיו התובעים יערכו סקר שוק לצרכי חנויות האופטיקה בישראל, ענייני המיסוי הנהוגים בארץ, ותרגום התוכנה לישראל. הנתבע אמור היה לפעול להתאים את התוכנה לפי ההוראות שיתנו לו התובעים, והם יעסקו בשיווק תוכנה זו ללקוחות בישראל. בתמורה לפעולות אלו, סיכמו הצדדים על חלוקת הרווחים משיווק התוכנה 60 אחוז לתובעים ו40 לנתבע. עקרונות אלו באו לידי ביטוי בהסכם שנחתם בין הצדדים בשתי מהדורות, ההסכם הראשון נחתם בתאריך 22.2.18 בצרפתית, וביום 11.8.18 לאחר שההסכם תורגם לעברית חתמו הצדדים שוב על המקור ועל התרגום, וכתבו כי הם קראו ומאשרים את האמור בו.

בהסכם המפורט שנחתם בין הצדדים נקבעו הוראות רבות, להלן יובאו סעיפים מההסכם הרלוונטיים לפס"ד זה. 

בסעיף 2 נקבע כי ההסכם נכנס לתוקפו במועד חתימתו ע"י שני הצדדים, ההתקשרות הינה לתקופה של 5 שנים מיום תחילת השיווק (שהמוצר מוכן ומעודכן למכירה), מוסכם בין הצדדים להשיג יעדים, התובעים התחייבו לשווק במשך שלשת השנים הראשונות לכה"פ 90 רשיונות או הרכבת תוכנות.

בסעיף 4 נקבע כי לתובעים תהיה זכות בלעדיות לשווק את המוצר במדינת ישראל.

בסעיף 5 נקבע כי הנתבע ידריך את התובעים הדרכה מלאה ומפורטת במוצר, ולאחר מכן התובעים ימסרו לנתבע רשימה של חוסרים בתוכנה על מנת להתאים את התוכנה לשיווק בארץ. הנתבע התחייב תוך עשרה ימים לבדוק את הרשימה ולמסור לתובעים תאריך יעד בו יהיה המוצר מוכן לשיווק. עוד נקבעו בסעיף זה דרכים לטיפול בתקלות של לקוחות באופן הדרגתי לפי רמת הדחיפות. 

עוד נכתב כי "על המפיץ (התובעים) לשלם את מחיר המוצרים והשירותים שבכוונתו להפיץ". וכי על התובעים לפעול לשיווק המוצר על חשבונם ע"י פרסומים, אתרי אינטרנט ועוד.

בסעיף 6 נקבעו התנאים הכספיים בין הצדדים, כאשר התובעים יקבלו ממכירת התוכנה  60% והנתבע 40%, ואילו ממתן שירותי תמיכה ומתשלומים בגין התקנות התוכנה יקבל הנתבע 80% והתובעים 20%. בגין הדרכת לקוחות יקבלו התובעים 80 אחוז והנתבע 20 אחוז.

בסעיף 7 נקבע כי התובעים יכולים לקבוע את מחיר התוכנה, ומחיר מכירה חוזרת עבור התוכנה יהיה בסך של 399 ₪ לחודש ובכל מקרה המחיר לא יפחת מסך 250 ₪ פלוס מע"מ.

בסעיף 13 נכתב כי כל צד מתחייב לשמור על סודיות כל מידע שיימסר לו ע"י הצד השני, ושלא לנצל מידע זה או חלקו לצורך צד שלישי.

בסעיף 15 נקבעו הדרכים לסיום ההתקשרות בין הצדדים, באם התובעים ימנעו מהנתבע להמשיך את פעילותו באופן קבוע, הוא יהיה זכאי לבטל את ההסכם אך יהיה עליו לשלם את הפיצויים האמורים בסעיף 18, ובמקרה שהנתבע לא יעמוד בהתחייבויותיו וימנע מהתובעים להמשיך את פעילותם באופן קבוע ובמקרה זה באם מספר המנויים במועד זה יהיה נמוך מ90, ישלם הנתבע לתובעים סך השווה לחלקם בגין 90 מנויים מינימום. 

בסעיף 18 נכתב כי הנתבע ישלם לתובעים פיצויים בשוה ערך לפדיון לקוחות, והוא חלקם של התובעים ב12 החודשים האחרונים ממועד סיום החוזה, וכן תוספות שונות בגין מעל 90 לקוחות. הספק התחייב לשלם את הפיצויים בתשלומים 50 אחוז תוך 30 יום מסיום ההתקשרות, 25% לאחר 60 יום מסיום ההתקשרות, והיתרה תוך 90 יום מסיום ההתקשרות.

בסעיף 22 נקבע כי במקרה של מחלוקת או תביעה הצדדים מסכימים לנסות לפני כל פניה וכתנאי לפניה לבית המשפט להביא את הסכסוך לפתרון במו"מ ביניהם ולעשות את כל המאמצים הנדרשים לצורך מציאת פתרון. בשל כך כל צד המבקש ליזום את הליך יישוב הסכסוכים ישלח הודעה לצדדים הנוגעים בדבר, שיציינו את מהות המחלוקת ויכללו כל מסמך רלוונטי. במקרה של מחלוקת ימונה תחילה מגשר המקובל על הצדדים, במקרה של כשל המגשר, ימונה בורר המקובל והחלטתו תחייב את הצדדים לכל דבר ועניין. אם הסכסוך לא יושב בתוך שלושים ימים ע"י הבורר, הצדדים רשאים להגיש תביעה לרשויות המוסמכות כאשר המסכות המקומית והעניינית הינה בארץ ישראל בהתאם לדינים ולחוקים של ארץ ישראל.

התובעים הגישו כתב תביעה מפורט על סך כולל של 542,971 ₪ המורכב מהפיצויים האמורים בחוזה, מההוצאות שהוציאו ומהפסד שעות עבודה שהיה להם.

טענות התובעים:

עיקרי טענות התובעים הם כי הנתבע לא עמד בכל היעדים שהבטיח מפעם לפעם לפיתוח התוכנה בהתאמה לא"י, וכי עשה שימוש במידע שהביאו לו על מנת לשווק את התוכנה בקנדה ובמדינות אחרות. כמו כן לטענתם משהשתתף הנתבע בפגישה עם חברת "שמיר" ונוכח לדעת כי דרכם ניתן יהיה להגיע למספר רב של לקוחות בזמן קצר, החליט כי אינו מעוניין להתחלק עמם באחוזים וכי הוא יוכל לעשות זאת לבד. לטענתם מחמת התחייבויות הנתבע הם השקיעו זמן וכסף רב בהכנות לשיווק המוצר וכי הנזק שנגרם להם מחמת אי עמידת הנתבע בהתחייבותו הוא הן בהפסד שכר עבודה בתקופה של מעל שנה בה התמסרו להקמת החברה, הכנת פרסומים, תרגום ובדיקת התוכנה ופגישות עם אנשי מקצוע בתחום. והן בפגיעה באימון כלפי חברות שונות.

התובעים מבקשים לחייב את הנתבע במלוא הפיצוי האמור בסעיפים 15 ו18 לחוזה, מאחר והנתבע לא עמד בהתחייבויותיו וגרם להם להפסיק את הפעילות באופן קבוע. סך הפיצוי לפי התחשיב שהגישו התובעים עומד על 355,662 ₪ פלוס מע"מ.

טענת הנתבע:

הנתבע העלה טענה יסודית עוד טרם חתם על שטר הבוררות, לפיה עפ"י האמור בהסכם בין הצדדים מספר פעמים, עם פרוץ סכסוך בין הצדדים יש לבצע מספר פעולות וניסיונות גישור לפני קיום הליך בוררות. למרות טענותיו חתם הנתבע על שטר הבוררות והסמיך את ביה"ד לדון בעניין. ביה"ד הפנה את הצדדים לאחר הדיון הראשון לנסות להגיע לגישור, ביה"ד אף הציע מספר מתווים לגישור זה, אך הצדדים לא הגיעו לידי כך ושבו לביה"ד למתן הכרעה סופית בעניינם.

לגופה של תביעה, טען הנתבע, כי העיכובים שהיו מצידו בלוח הזמנים להגשת התוכנה היו סבירים ומקובלים לתחום זה, וכי העבודה שעשו התובעים לא היתה מושלמת. עפ"י ההסכם על התובעים היה מוטל להתאים את התוכנה מבחינת רשויות החוק, ובמקום לבצע בדיקה מקיפה, הביאו התובעים מידע מאתרי אינטרנט שאינו תואם את הצרכים של התוכנה המסוימת הזו.

עוד טען כי אינו מתכוון כלל להמשיך את הפעילות בארץ ישראל בלי התובעים ובמידה ואם ירצו הוא מוכן גם היום להמשיך את הפעילות עפ"י ההסכם.

למרות כל הצעות ביה"ד, התובעים הבהירו כי אינם מעוניינים בהמשך הפעילות מכיון שבכדי לשווק תוכנה יש ליתן מענה ותיקונים בזמן קצר, לאור חוסר העמידה בזמנים של הנתבע עד כה, חוששים הם לשווק לאחרים את המוצר מבלי שיוכלו להתחייב על עמידה בלו"ז סביר לסיוע בהפעלתה.

לטענת הנתבע, מאחר ובהסכם (סעיף 2) נכתב כי ההתקשרות הינה לתקופה של 5 שנים מיום תחילת השיווק (שהמוצר מוכן ומעודכן למכירה), הרי שעדיין לא חל עליו חיוב הקנסות האמורים בהסכם, זאת מלבד כך שהקנסות האמורים בהסכם הינן בגדר "אסמכתא".

דיון והכרעה:

א. לאור המצב הסבוך, וחיוב הפיצויים הגבוה שהתחייב הנתבע לשלם בהסכם, התאמץ ביה"ד במהלך הדיונים לנסות להשיב את הצדדים לעבוד יחד ולהפיק תועלת לשני הצדדים מפרוייקט זה. לאחר שכשלו כל הניסיונות והצדדים לא הצליחו להגיע לידי הסכמה להמשך עבודה משותפת, לא נותר לביה"ד מנוס מלהכריע לגופה של תביעה בדבר תשלום הפיצויים.

ב. בדבר טענתו המקדמית של הנתבע על התחייבות הצדדים לפעול לגישור בכמה דרכים לפני הגעתם לבוררות, ניתן לקבוע כי אכן ניסיונות הגישור שעשו הצדדים טרם הגעתם לבוררות לא מיצו את הדרך האמורה בהסכם, אך מאחר ובסופו של יום הגיעו הצדדים לבוררות ואף חתמו על שטר בירורין, משהגיע בית הדין למסקנא שלא ניתן עוד להגיע לידי גישור ולהביא את הצדדים להמשך הפעלת המיזם, על ביה"ד להכריע לגופה של תביעה.

ג. בדבר טענת הנתבע שההסכם נכנס לתוקפו רק בתחילת השיווק עפ"י האמור בסעיף 2 לחוזה, סבור ביה"ד כי מאחר ונכתב בתחילת סעיף זה מפורשות שההסכם נכנס לתוקפו מיד עם חתימתו, הרי שההתחייבות לתשלום פיצויים חלה עם חתימת ההסכם. האמור בהמשך הסעיף כי ההתקשרות הינה לתקופה של 5 שנים מיום תחילת השיווק, נוגע למועד סיום ההתקשרות בלבד.  

ד. מדקדוק הלשון בסעיפים 15 ו18 בהסכם שנחתם בין הצדדים, עולה, כי ישנם כמה מצבים באופן סיום ההתקשרות בין הצדדים: א. אם התובעים יפסיקו את ההתקשרות עם הנתבע ללא סיבה, לא יחוייב הנתבע בתשלום פיצויים כלל. ב. אם הנתבע יפסיק את ההתקשרות עם התובעים מחמת חוסר עמידתם בתנאי ההסכם, ישלם הוא להם פיצויים כפי מספר הלקוחות שהיו בפועל ב12 החודשים שלפני סיום ההתקשרות. ג. אם התובעים יפסיקו את ההתקשרות עם הנתבע בגלל שלא יעמוד בהתחייבויות מוקדמות, יהיה הוא חייב בתשלום פיצויים בכל זמן שהוא בערך מינימלי של חלק התובעים ב90 לקוחות למשך שנה. 

ה. לעמדת התובעים מקרה דנן מתייחס לאפשרות ג' לפיה סיום ההתקשרות על ידם נבע מחמת חוסר עמידה בלוח הזמנים כפי שהתחייב הנתבע בהסכם ועל כן מגיעים להם פיצויים בגובה מינימלי של 90 לקוחות המגיע לסך של כ350,000 ₪. לעמדת הנתבע סיום ההתקשרות היה ללא סיבה מוצדקת  וכאפשרות א' ועל כן אינו חייב כלל בתשלום פיצויים לתובעים.

ו. מבדיקת הנתונים והמועדים שעולים מכל ההתכתבויות וההקלטות שהוצגו בפני ביה"ד, עולה, כי אכן הנתבע לא עמד בלוח הזמנים כפי שהתחייב בהסכם, אמנם העיכובים לא היו קיצוניים ומופרזים באופן משמעותי מהמקובל בתחום זה, אך היה די בהם ובעוד הפרות שהיו במשך הזמן בכדי ליצור חוסר אימון וביטחון של התובעים בשיווק המוצר תוך התחייבות למועדים התלויים בנתבע וניתן להגדיר מצב זה כפי הנוסח האמור בהסכם "במקרה של אי עמידה חוזרת בהתחייבויות של הספק שמונע מהמפיץ להמשיך את פעילותו באופן קבוע". 

ז. אמנם את סכום הפיצויים שעולה לחלקם של התובעים ל90 לקוחות במשך שנה, קובע ביה"ד באופן שונה מקביעת התובעים, שכן בשקלול כל המרכיבים האמורים בהסכם עולה כי עבור מכירת התוכנה חלקם המינימלי של התובעים (עפ"י הכלל הידוע שיד בעל השטר על התחתונה ניתן לחייב רק בערך של 250 ₪ ללקוח) הוא בסך 162,000 ₪. עבור התקנה חלקם הוא 7,182 ₪. 

ח. אולם טענת התובעים לקבל 71,982 ₪ בגין מתן הדרכה ושחזור הנתונים, נדחית, זאת מאחר ואין בהסכם סעיף המחייב לגבות תשלום בפועל לכל לקוח בגין הדרכה, ומשכך אין מקום לחייב את הנתבע בקביעה ברורה כי אכן היו אותם 90 לקוחות משלמים עבור ההדרכה.

טענת התובעים לקבל מלבד הפיצויים גם תשלום בגין הפסדים וכו', נדחית, זאת בין היתר מאחר וחלק מהתשלומים הנדרשים הינן בגדר "גרמא", וחלק האחר נכלל בכלל חיוב הפיצויים האמור. 

ט. טענת הנתבע כי ההתחייבויות לתשלום פיצויים האמורים בהסכם הינן בגדר אסמכתא ולא ניתן לחייב מכוחם את הנתבע בתשלום, נדחית מכל וכל הן עפ"י המנהג הרווח להתחייב בהסכמים, הן מכח ההפסדים שנגרמו לתובעים כמבואר בשו"ע סי' שכ"ח ס"ב ואכמ"ל.

בדבר מועדי התשלומים, מאחר ומועד סיום ההתקשרות היה כבר לפני זמן רב טרם התחלת הדיונים בבית הדין, יש לקבוע את מועדי התשלומים באופן סביר וכמקובל בתשלומים מעין אלו.

י. לאור כל הנ"ל מחליט ביה"ד כדלהלן: 

   החלטה

1. על הנתבע לשלם לתובעים סך 170,000 ₪ (מאה שבעים אלף שקלים) בתוספת מע"מ כחוק. תשלום זה יבוצע בחמשה תשלומים חודשיים שווים, כאשר התשלום הראשון ישולם תוך 30 יום ממועד מתן פס"ד זה.

2. בעלות הדיונים ישאו שני הצדדים בשווה.

        באעה"ח ביום ז' כסלו תש"פ (5-12-2019)

( - )  עובדיה יוסף טולדאנו – דיין             ( - ) אשר וייס – גאב"ד ( - ) הלל קצנלבוגן - דיין