חיוב שוכר בארנונה כשלא נחתם חוזה

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים חלק ג' תיק מס׳ 272־נד עמ' קמא-קמב

בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב״ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא.

פס"ד בתביעת משכיר משוכר להחזר דמי ארנונה וקנס

נושא הדיון

התובע השכיר בעבר דירה לנתבע עפ״י חוזה שערכו ביניהם ושבו התחייב השוכר לשלם את דמי הארנונה והמים של הדירה. הנתבע לא שילם את הארנונה והמים וכנגד המשכיר הוגשה תביעה משפטית מטעם העיריה, והוא נאלץ לשלם את כל החוב כולל הוצאות משפטיות.

התובע דורש מהנתבע להחזיר את מה ששילם, והנתבע משיב שלא שילם משום שהיה זכאי להנחה של 80% מהארנונה זאת אילו היה מגיש חוזה שכירות בר תוקף והיה רושם את חשבון הארנונה על שמו, ואמנם בזמנו - כשהגיע חשבון הארנונה לראשונה כמה חדשים אחרי שנכנסו לגור, משום שמדובר בשכונה חדשה - ביקש מהתובע להמציא לו חוזה בר תוקף והתובע דחה אותו מיום ליום, ולבסוף המציא לו חוזה כזה רק כעבור כמה חדשים מאז שעזב את הדירה ואז כבר לא היתה העיריה מוכנה להתחשב בו ולא נתנה לו את ההנחה. לפיכך לדעתו אינו חייב לשלם לתובע את כל הסכום מכיון שהדבר נגרם מרשלנותו של התובע עצמו, אם כי הוא מודה בחיוב של 20% של חוב הארנונה.

בענין חוב המים טוען הנתבע שזכור לו שקיבל חשבון מסויים מהקבלן, ואותו הוא מוכן לפרוע, אבל החשבון שרשום בעיריה הוא בלתי סביר ויתכן שכולל חשבונו של הקבלן, ויש לברר זאת בעיריה.

פס״ד

כפשרה, חייב הנתבע לשלם לתובע סכום מסויים.

השאלה לדיון

מזיק ע״י גרמי שלא באשמתו, האם חייב בתשלומי הנזק.

תשובה

בברייתא בגמ׳ ב״ק ק א וב שנינו:

"מחיצת הכרם שנפרצה אומר לו גדור, נפרצה אומר לו גדור".

וכתבו תוס׳ בתירוץ אחד שדוקא כשמתרה בו גדור חייב משום גרמי, אבל אם לא התרה בו לגדור אינו חייב באחריותו משום גרמי, ועי׳ רמב״ן בדיני דגרמי ועוד ראשונים שם, ותירוץ אחר בראשונים סובר שחייב מדין גרמי גם בלי התראה, לפי שאין פטור אונס ושוגג בגרמי.

ובנידון דידן שאם יש סיבה לחייב את הנתבע בארנונה ששילם התובע הוא רק מדין גרמי, שהרי לא היה כאן נזק ישיר מצידו, אך מכיון שהסיבה היתה בהתרשלות של התובע עצמו למסור לו חוזה בר תוקף, אינו גרוע מאונס ושוגג שלדעת כמה ראשונים אינו חייב, ע״כ נראה לפשר בין הצדדים ולחייבו בסכום מסויים.