קבלן שהתחייב לשלם שכר דירה אם לא יסיים עבודתו בזמן

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים כרך ג' עמ' קעז-קעח

בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ׳׳ל), אב״ד; הרב אליהו קצנלבוגן שליט״א; הרב חיים הרצברג שליט״א.

פס"ד בקבלן שיפוצים שהתחייב לשלם שכ"ד לבעה"ב אם לא יגמור עבודתו בזמן

נושא הדיון

בחוזה שעשה הקונה עם הקבלן כתוב שאם לא ישלים את עבודת השפוצים עד יום מסויים ישלם הקבלן סך 250$ לכל חודש פגור עבור שכר דירה. הקבלן פיגר בעבודה, והקונה תובע את דמי הפיגורים מהקבלן, והקבלן טוען שאינו חייב אלא אם יביא בעה״ב קבלות שאמנם שכר דירה, אבל אם לא שכר דירה, או שקבל דירה אצל מכרים בחנם, אינו זכאי לפיצויים עפ״י החוזה.

המקורות לדיון

א. חלות התחייבות קבלן לשלם שכר דירה

בב׳׳ב ק״מ א׳ בת אשתו וכו׳, ופירשב״ם מי שקבל עליו בשעת נשואין לזון בת אשתו מאיש אחר חמש שנים ומת, ומוטל על היורשין לזונה, מהו שתמעט בנכסים, מי אמרי׳ כיון דכי מנסבא נמי אית לה וממעטה, או דלמא כיון דאלו מתה לית לה ולא ממעטה. הרי מפורש בקבל עליו לזון אותה חמש שנים אף אם נשאת ובעלה זן אותה, מ״מ היורשין חייבין לתת לה דמים אף אם לא צריכה מזונות, וכן פסק בשו״ע אהע״ז סי׳ קי״ד ושם בסעיף ו׳:

"נשאת הבת תוך הזמן הבעל חייב במזונותי׳, והשנים כל אחד ואחד נותן לה דמי מזונות, ושם בסעיף ז׳ הוא הדין למי שמתחייב בפרנסת אדם אחר (ועי׳ באלו הדינים בחוה״מ סי׳ ס׳).

לכן לפי זה גם בהתחייבות של דירה אף אם יש לו לבעה״ב דירה או שעשה חוזה עם קבלן לשפץ לו דירה אחרת, והתחייב הקבלן בסכום ידוע כשיפגר בהשלמת השפוצים שניהם יצטרכו לשלם דמי שכר דירה.

ב. באיזה מקרה ההתחייבות היא על שכר דירה, ובאיזה מקרה ההתחייבו תהיא לתשלום כסף?

והנה בחו״מ סי׳ ס׳ ברמ״א סעיף ג׳:

"וי״א דהמקבל עליו לזון חבירו סתם, כל ימי חייו או כל זמן שצריך משמע",

ובסמ״ע שם ס״ק ט״ו:

"מדלא קצר וכתב משמע כל זמן שצריך, אפשר לומר דה״ק אם נדר לו כן בשעה שצריך סתמא דעתו היה כל זמן שצריך, ואם נדר לו בשעה שאינו צריך אז דעתו היה אכל ימי חייו וצ״ע" עכ״ל.

ובט״ז:

"צ״ע מ״ש ממי שקבל עליו לזון את בת אשתו דאמרי׳ פרק הנושא דאע״פ שיש לה מזונות אח״כ צריך לתת לה דמי מזונות".

ובהגהות חכם צבי:

"א״ה, לענ״ד אין כאן קושיא, דשאני התם שקצב חמש שנים, לאפוקי הכא מיירי במחייב עצמו סתם כמבואר וכו׳, העיקר כמ״ש לחלק בין קוצב למתחייב סתם, והיא גופה איצטריך לאשמעינן דאע״פ שהתחייב סתם אי אפשר לו להפטר בשנה אחת וכיוצא בה אלא מחייב לזונו כל זמן שיצטרך למזונותיו, אבל בקוצב כל כך שנים לית דין ולית דיין וזה ברור" ע״כ.

ומבואר דדוקא בפוסק לזמן קצוב אפילו אינה צריכה למזונות בכלל זוהי התחייבות והשיעבוד חל מעכשיו, כמבואר בתשובות הרשב״א הביאו ב״י בטור חו״מ סי׳ ק״ד ט׳ וז״ל: 

"שאלת שנים שהלוו לעכו״ם בזה אחר זה ואין בנכסי עכו״ם כדי לזה ולזה, וכשבא ראובן המוקדם לגבות שטרו קרן ורבית, טען שמעון קרן זה ורבית שהרוחת קודם אתה נוטל, ומן המותר אגבה קרן חובי, לפי שלא חל חוב הרבית מזמן השטר אלא בכל יום ויום הוא מתרבה, והוא יכול לפורעו בכל עת ולסלק שיעבודו. אין בדברי שמעון כלום, לפי שמשעת זמן השטר חייב עצמו בכל הרבית שיעשו מעותיו, ובהדיא שנינו כתובות ק״א ב׳ גבי פוסק לזון את בת אשתו שנזונת מנכסים משועבדים אע״פ שהמזונות דבר יום ביומו נתחייב בהם, אלא שהשיעבוד חל עליו משעה שקבל עליו המזונות וכו׳" עכ״ל.

ובש״ך חו״מ סי׳ ע״ב ס״ק קס״ב כתב בפירוש דרק בקצב זמן יש לו זכות על הרבית עד זמן הפרעון שכתוב בשטר, משא״כ בלא קצב, זמן החיוב והשיעבוד הוא מדי יום ביומו.

ואשר לפי זה בלא קצב זמן התחייבות היא לכל יום ויום, לכן אם אינה צריכה אין צריך לזונו. ובהפלאה שם ס״ק ו׳ כתב לחלק:

"מתני׳ דר״פ הנושא מיירי בענין שהיה לה מזונות מיורשי בעלה הראשון שצריכים ליתן לה המזונות אצל אמה, כדדייק הש״ס שם על משנה זו ובין שלא היתה צריכה, אפ״ה התחייב, ממילא אפילו ניסת צריך ליתן לה מזונות, אבל אם בשעה שהתחייב היתה צריכה למזונות, יש לומר דאומדנא היא שלא התחייב אלא כל זמן שצריכה".

ואשר לפי זה בנידון דידן בין לחכם צבי דאימתי חייב אף שאינה צריכה דוקא בקצב זמן דשיעבד עצמו מעכשיו, אבל בסתם התחייב עצמו מדי יום ביומו, לכן אם אין לו לבעה״ב קבלות או שמחמת טעם משלו לא שכר דירה, אין לו שום דבר, וכן לפי ההפלאה אם ההתחייבות בחוזה היתה בשעה שהיה צריך לדיור, יש לנו אומדנא שלא התחייב אלא כל זמן שצריך לדיור לשכור דירה ואין זו התחייבות סתם כסף, אלא דירה. ועי׳ באב״מ שם בסימן קי״ד.

הרב ברוך יצחק לוין.