האם בית הדין של המועצה הדתית הוא נוגע ביחס למועצה הדתית?

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים תיק מס׳ 248־נד כרך ג' עמ' קצט-ר

בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב״ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא.

פס״ד בתביעת פיצויי פיטורים והחזר הורדה מהמשכורת

נושא הדיון

התובע עבד כממונה על הפרשת תרו״מ במועה״ד, ולטענתו פוטר מעבודתו בגלל יחסים מעורערים עם עמיתו באותה מחלקה, והוא תובע פיצויי פיטורים.

נציג המועה״ד הממונה על המחלקה משיב שלא ידוע לו שהתובע פוטר מעבודתו, אלא שעפ״י בקשת הרב הממונה הישיר עליו במחלקה עבר לעבוד באותה משרה במערכת כשרות אחרת שגם עליה ממונה אותו רב. עוד הוא אומר שבזמן שעזב את עבודתו השאיר לעצמו אפשרות לחזור לעבודה במועה״ד, וזו הוכחה שלא היו אלו פיטורים.

התובע משיב שאמנם בתחילה השאיר לעצמו פתח לחזור, וזה עפ״י עצת הגדול שהורה לו כן, אך לבסוף החליט שלא לחזור וע״כ דינו כמפוטר.

עוד טוען התובע שהנתבע קיצץ ממשכורתו בחודש מסויים סך 1000 ש״ח ללא כל הסבר. משיב הנתבע שיתכן שמדובר בגלל גבייה מיותרת של דמי נסיעה במוניות, ועכ״פ הבטיח לבדוק את הנושא.

כבר בראשית הדיון בקש אחד מחברי ביה״ד להסתלק מלדון בתיק זה מפני חשש נגיעה בדבר, מכיון שהנתבע הוא המועה״ד שביה״ד הוא אחד מהמחלקות שלה. הצדדים הסכימו לדון בהרכב חסר.

פס״ד מקדמי

על התובע להמציא מכתב פיטורים מאת הרב הממונה הישיר על אותה מחלקה, ועפ״י מכתב זה ידון ביה״ד בתביעת הפיצויים.

השאלה לדיון

דיינים של ביה״ד שע״י המועה״ד, האם נחשבים נוגעים בדבר כלפי הנהלת המועה״ד, ופסולים לדון אותה.

תשובה

א. נגיעה של דייני העיר לדון בענייני העיר

בשו״ת מהר״ם בר״ב דפוס פראג סי׳ תקמו נשאל מהר״ם על אחד שהזמינוהו גדולי העיר ופרנסיה לדין אשר כל כל דברי העיר נחתכים על פיהם, והנדון אומר איך אדון בעיר הזאת, והלא אימתכם מוטלת על הדיינים, וגם טענותי יסתתמו בפניכם, והשיב המהר״ם שטוב הדבר לדיינים ולנידונים ללכת במקום הסמוך, וכיו״ב ראיתי רבינו יצחק זקיני נ״ע שהתיר לנדיב ר׳ אליעזר שלא לבוא לבי״ד בטרויש עם הג׳ אברהם מפני שהיה ראש העיר וכולם נשענים עליו, ועיי״ש שכן הורו עוד פוסקים. והובאה תשובה זו בב״י חו״מ סי׳ יד. וכעי״ז פסק המהר״י וייל בהלכות ומנהגים סי׳ ב (נדפס בספר הזכרון להגר״ח שמואלביץ ירושלים תש״מ עמ׳ שיא), ושו״ת מהר״ם מינץ סי׳ קח, ועבודת הגרשוני סי׳ מז. וכתב בשו״ת נובי״ת חו״מ סי׳ ב עפ״י שו״ת מהרי״ק שורש א שאם הדבר נוגע רק לגדולי העיר יכול הנתבע לעכב שלא לדון בעירו, משום דמסתמא דבריהם של גדולי העיר נשמעים אצל דייני עירם, ואפי׳ אינם אלמים ולא אנשי זרוע, וכתב הנו״ב שכ״ש כשכל פרנסתו וחיותו של הרב הוא מבני העיר, ואין סתירה לזה מדברי הרמ״א בשו״ע חו״מ סי׳ יד סעי׳ א שכתב הלכה זו בנתבע שהוא עשיר ומוחזק לאלם בעירו, ומשמע לכאורה דוקא אלם, שאמנם בעשיר לולי שהוא אלם אין חשש שיישמעו דבריו יותר, אבל בגדול הדור או פרנס הדור אפי׳ אינו אלם חושב הבע״ד שכנגדו שהדיין מתיירא מפני גדלותו ונסתתמים טענותיו.

ב. במקרה שהתובע תבע בבית הדין של המועצה הדתית אין לדיינים לפסול את עצמם

ולפי״ז נראה שאם המועה״ד תובעת אחרים בבי״ד שע״י המועה״ד, רשאים הנתבעים לבקש לדון בבי״ד אחר, ולא משום שמנהליה הם אלמים ואנשי זרוע אלא משום שהבע״ד שכנגד חושש שהדיין מתירא מפני מנהליו ונסתתמים טענותיו. אמנם אם היתה המוע״ד נתבעת ע״י אחרים בבי״ד שע״י המועה״ד, אין כל חשש בכך, שהרי התובע יודע להיכן פנה ואעפ״כ אינו חושש מהטיית הדין, ע״כ גם לדיינים אין מה לחשוש, מה גם שבאופן כזה נחשב כקבלוהו עלייהו קרוב או פסול שדינם דין.