בס"ד


מס. סידורי:12962

תביעת שותף בטענה שפספס טיסה מחמתו

שם בית דין:שדרות
דיינים:
הרב בר-אלי אריאל
הרב טוויל דרור
הרב פנדל דוד
תקציר:
הנתבע רכש כרטיסי טיסה לצורך טיול לעצמו ולתובע. בחזור הם פיספסו את הטיסה. התובע טוען שהנתבע הוא זה שגרם לעיכוב ולכן אחרו לטיסה. והביא ראיה לכך מהודעה ששלח הנתבע בה הוא לוקח אחריות ומסכים לקנות לו כרטיס חדש. לכן לטענתו הוא לא חייב לשלם על כרטיס הטיסה אותו שילם התובע.
פסק הדין:
התובע חייב לפרוע לנתבע את תשלום החוב.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך:

 סיון תשע"ט                                                                                          

העובדות המוסכמות:

התובע והנתבע יצאו לטיול משותף לחו"ל לברצלונה מיום שני עד חמישי בתאריך 27-31/11/19 למניינם. ההסכם ביניהם היה שהתובע ישלם על ההוצאות המשותפות: טיסה הלוך חזור, מלון, משחק כדורגל, ולאחר מכן הנתבע יפרע לו מחצית מהסכום. העלות הכוללת לכ"א מהם היא 2208 ש"ח. עלות כרטיס טיסה חזור היא בסך 404 ש"ח לכל אחד.

ביום חמישי 31/11 היום האחרון של הטיול הטיסה בחזור היתה אמורה להיות בשעה 15.35. למעשה הם איחרו לטיסה, וכתוצאה מכך הכרטיס לטיסה חזור שהיה ברשותם הופסד, וכל אחד מהם קנה כרטיס חדש לעצמו לטיסה בחזור.

 לפני בית הדין הוגשה הקלטה של הודעה שמסר התובע לנתבע, ההודעה בלשונה תובא להלן בטענת הנתבע.

טענת התובע:

הסיבה שבגינה הפסדנו את הטיסה בחזור היא ההתנהלות של הנתבע. אני סמכתי על דבריו ביחס לרכבת לשדה התעופה לטיסה בחזור, והוא טעה ועלינו על רכבת לא מתאימה, וכתוצאה מכך התעכבנו ואחרנו את הטיסה. הוא אשם באיחור שלנו לכן אני תובע ממנו את כל הסכום שהיה צריך לשלם לי כולל הטיסה בחזור, סך כל התביעה ממנו היא 1731 ש"ח.

טענת הנתבע:

טענתי היא שהגורם לאיחור הטיסה היא ההתנהלות של התובע באותו יום. כיון שיש לי נסיון בטיסות לחו"ל, ידעתי שאנחנו צריכים להיות בשדה התעופה מוקדם כדי להספיק לטיסה חזור. לכן סיכמתי עימו להפגש בדירה בשעה מוקדמת יחסית. הוא התעכב לצורך קניות ואמרתי לו שאנו צריכים לצאת לכל המאוחר בשעה 12:40 כדי להגיע בזמן. למעשה הוא התעכב והגיע ב13:30.  אני לא התייאשתי וניסיתי לדבר עם הנוגעים בדבר שיאפשרו לנו בכל אופן להגיע לטיסה. ההתערבות שלו בשלב זה הזיקה ולבסוף לא אפשרו לנו להכנס. כתוצאה מכך נאלצתי לרכוש כרטיס טיסה חזור בעלות של 1770 ש"ח (440 יורו).

מיד לאחר מכן קבלתי הודעה מוקלטת בלשון זו: "זה אשמתי מה שקרה היום ופשוט אני משלם עליך אם לא סגרת משהו אחר. על אף ... אין לי בעיה עם זה אל תרגיש לא בנוח עם זה, מקסימום אח"כ נתקזז בהחזרה. אל תחזיר לי אני אשלם וזהו. זהו אחי זה 100000 אחוז אשמתי ולא פעלתי בחוכמה כל ה... והרבה פעמים בטיול הזה במיוחד עכשיו, ועל טעויות משלמים. במיוחד שזה הטעות שלי אז אם אתה רוצה תגיד לי עכשיו כי אני סוגר כרטיס אחד בטוח. אתה רוצה תגיד לי אני אקנה לך כרטיס." 

לסכום טענת הנתבע, ההשתהות בהתחלה היא בגלל התובע, וכך גם האפשרות בכל אופן לטוס בטלה מחמת התערבותו. לכן איני רואה חובה לעצמי לשלם לו עבור הטיסה בחזור. מלבד זאת באותה הודעה הוא אמר במפורש שהוא אשם והוא לוקח על עצמו לשלם על הפסד הטיסה בחזור. מחמת כך אני דורש לקזז מהחוב 1770 ש"ח שזה מחיר עלות הכרטיס טיסה ששלמתי.

תגובת התובע:

ביחס לטענה בענין האיחור שהוא באשמתי הכל היה בתאום איתו, גם לא מנעתי ממנו ללכת לבד, הוא יכל ללכת לבדו כמו שלבסוף עשה לאחר שאיחרנו את הטיסה.

ביחס להקלטה הדברים מצידי נאמרו מתוך לחץ וחוסר אונים, הדבר ניכר בקולי בזמן שאמרתי את הדברים. ואחר ההודעה ששלחתי לו הוא כתב שלא צריך הסתדרתי לבד.

בירור הדין

סוכם בין הצדדים על כך שהתובע ישלם מכיסו והנתבע יתחייב לשלם לו, ואכן התובע רכש כרטיס טיסה הלוך חזור ושילם גם עבור דברים נוספים בסך כולל של 2208 ש"ח לכ"א מהצדדים. כיון שעובדות אלו מוסכמות יש כאן סיבת חיוב היוצרת חוב של הנתבע כלפי התובע בסך של 2208 ש"ח.

טענת הנתבע שאינו חייב לשלם כיון שהתובע גרם לאיחור אינה מתקבלת כי אין זה גרמי אלא אולי גרמא בעלמא כי מבחינת המציאות אין כאן התנהלות שיש בה פשיעה ובודאי לא ניתן לראות זאת כאדם המזיק בכדי שיחוייב התובע לשלם על הפסד הטיסה.

טענת הנתבע שהתובע לקח על עצמו אחריות לשלם על כרטיס הטיסה חזור, גם אם היתה נאמרת בלב שלם אין בה כדי לצור שעבוד מצידו, שהרי אין התחייבות בלא מעשה קנין או לכל הפחות אמירה בפני עדים (חו"מ מ א' ובנו"כ שם), אך אם אכן נאמרה בלב שלם ייתכן לראות בה כמחילה מהחוב בערך הטיסה חזור, ומחילה אינה צריכה קנין (חו"מ רמא ב).  

אמנם נראה מלשון ההודעה שאין בה מחוייבות חד משמעית, שכן בתחילה התובע מסייג את דבריו: "אני משלם עליך אם לא סגרת משהו אחר", וגם לאחר מכן: "מקסימום אח"כ נתקזז בהחזרה ... אם אתה רוצה תגיד לי עכשיו וכו'". נוסף על כך הדעת נוטה לקבל את דברי התובע שדברים אלו נאמרו מתוך לחץ נפשי שמסתבר מאוד שהיה קיים אצלו בנסיבות אלו.

למעשה אין אנו רואים בדברי התובע מחילה על החוב.  

פסק דין

על הנתבע לשלם לתובע את כל חלקו בחבילת הטיול כפי שסוכם לא יאוחר משלושים יום ממתן פסק הדין.

האמת והשלום אהבו.

הרב דרור טוויל                                       הרב אריאל בראלי (אב"ד)                                                   הרב דוד פנדל

תגיות

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il