בבית הדין הרבני האזורי בירושלים[1]
לפנינו תביעה
להקטנת מזונות של האב. הצדדים התגרשו בתאריך ו 'כסלו תשמ"ו עפ"י הסכם הגירושין, שנחתם ע"י הצדדים וקיבל תוקף פס"ד בתאריך
הנ"ל, ובאותו יום סודר ג"כ הג"פ. לצדדים שתי בנות: בת אחת ילידת
כ"ח אלול תשמ"ה, ובת שנייה, ילידת כ"ט תשרי תשמ"ד.
לפי סעיף 4ב' שבהסכם הגירושין, התחייב האב לשלם
למזונות הבנות סך 000,580 שקלים דאז, צמודים למדד
המחירים לצרכן, וכיום מגיע סכום זה ל-אלף ומאתיים שקל לחודש. הצדדים קיבלו בקניין על
ההסכם, כמפורט בפרוטוקול מיום מתן הג"פ.
טענות האב
להפחתת מזונות הם: כי בינתיים הוא נשא אישה שנייה ונולד לו בן ממנה, ועליו לפרנסם
וכן את עצמי. ומשכורתו כיום ירדה ברמתה מאז שהתחייב לשלם המזונות, וכיום משתכר הוא
סך של 6901 שקל לחודש. נמצא שנותר לו
לכלכל את עצמו, אשתו, ובנו, סך של 064
שקל בלבד.
טענתו היא להפחית המזונות לסך של 054 שקל לחודש, והסיבות הן: א) בהיות ושכרו ירד מאז שהתחייב במזונות. ב) בינתיים הוא נשא אישה שנייה ונולד לו בן. ג) כי צרכיהן של הבנות אינו מגיע לסך 1,200 ₪ שהוא משלם כיום, ומה עוד שחייב הוא ג"כ לפרנס עצמו ומשפחתו השנייה.
מאידך, טוענת
הנתבעת ע"י ב"כ: כי הנ"ל התחייב בקניין בשעת ההסכם ,והרי זה כחוב,
והחוב קיי"ל קודם למזונות, ולכן אין לנכות המזונות כלל .
וכן
טוענת האישה כי הכנסתו של האב היא 2,380 ₪ לחודש. ולא 1690 כפי שטוען האב.
והנה, בנוגע לטענת האב כי בשעתו הרוויח יותר ועתה פחתה הכנסתו ,נראה דאין מקום לטענה זו, כי ההכנסה שלו עלולה להשתנות, ובייחוד שהנ"ל סוכן ביטוח, תפקיד שהוא נע ונד בהכנסה, כי זה תלוי במצב של בני אדם, אם ברצונם לבטח או לא, ואין זו משכורת קבועה. וכן עניין נישואין השניים ולידת הבן, ג"כ הדבר צפוי, שכל המתגרש יבנה שנית משפחה לאחר גירושין ויוליד בנים.
ואמנם טוען הוא, כי יש לו אישה ובן ופרנסת עצמו עליו. הנה בשו"ע חושן משפט סימן צ"ז סעיף כ"ג:
"כשיגיע
זמן הפירעון, ובא לגבות חובו, מסדרין לבעל חוב .כיצד: אומרים ללווה, הבא כל
המטלטלין שיש לך ולא תניח אפילו מחט אחת ונותנים לו מהכול מזון ל' יום, וכסות שנים
עשר חודש וכו' ואין נותנים כלום באלו לאשתו ובניו אע"פ שהם קטנים שהוא חייב במזונותיהם".
וכן מבואר בסעיף כ"ד שם:
"אין
צריך לומר, שלא תיטול אשתו מזונותיה להבא וכו 'שאין לאישה מזונות, לא מקרקעי ולא
ממטלטלי, עד שיפרע המלווה."
וטעם כל זה, דקיי"ל חוב קודם למזונות. והטעם, דאי אמרינן מזונות דרבנן, ודאי חוב קודם דהוי דאורייתא, ואף אי אמרינן שמזונות האישה דאורייתא, מ"מ התורה חייבתו לשלם מזונות כשיש לו, וזה שאין לו פטור. ומה שנותנים ללווה ל' יום מזונות ,הוא משל המלווה מדין מסדרין לבעל- חוב, אבל לא ציותה תורה לסדר לאשתו ובניו. והנה בנדון דידן נראה, כיון שהסכום של המזונות הוא חוב גמור, שהרי קיבל עליו בקגו"ש, הוא קודם למזונות האישה והבן.
ורק
נשאר כאן דין של מסדרין לבע"ח ל' יום
מזונות. ויעויין בשו"ע בסימן צ"ז, שהזכרנו לעיל, ב"מאירת
עיניים" שם, שמאריך בנימוקים והחילוקים בדין זה, כפי שהבאנו לעיל.
ובהיות והבעל כיום, לגירסתו, משתכר סך 1690 ₪ לחודש ,ומשלם מזונות סך 1200 ₪ לחודש, נשאר לנו לדון
כאן דין של מסדרין לבע"ח. ובסעיף כ"ג שהבאנו, מבואר, שמסדרין לבע"ח
מזון ל' יום כאדם בינוני. וכתב הרמ"א, אף שהיה עני קודם .וב"מאירת
עינים" שם ס"ק מ"ח כתב, שאף אם היה אוכל תחילה כעשיר, ממעטין עכשיו ממה שרגיל בו.
לכן,
אף אם רמתו של האב גבוהה היתה, הרי עתה שהוא בעל- חוב יש להחשיבה כפי רמה בינונית
של אדם בינוני. ולכן נראה, שיש לקבוע לאב לפחות מזונות בינוניים במאכל ובמשתה
ובגדים הראויים לאדם בינוני.
לכן נראה, שיש לפסוק להעמיד המזונות של הבנות ע"ס אלף שקל בחודש בלבד, אילו 690 שקל מסדרין לו לאב שהוא בעל חוב. ואילו יתרת הסכום בין 1200 ל- 1000 שקל, שהוא 200 ש' כל חודש, יישאר האב חייב בו, אלא שיוקפא עד שיוכח בפנינו שהאב יכול לשלמו לאחר שיסדרו לו כבעל חוב.
אחרי שמוע טו"מ הצדדים וב"כ והעיון בחומר שבתיק, פוסקים:
לדעת
הרוב, אם כי התובע התחייב במזונות בהסכם הגירושין, אמנם מדין מסדרין לבעל חוב
פוסקים, שעל התובע א.א לשלם לאישה הנתבעת ג.א, סך אלף (1000) ₪ לחודש בלבד החל מהיום, צמוד למדד יוקר המחיה, בהתאם להסכם
הגירושין. יתרת החוב תוקפא עד שיתברר שהכנסתו גדלה .
לדעת
המיעוט, אין להוריד מסכום המזונות אחרי שהבעל התחייב כך בהסכם הגירושין.
ניתן היום, כ"ו חשון
תשמ"ט
[1] פורסם בספר שרים ושופטי ארץ