זכויות עובד בעמותה לפי דין תורה

בבית הדין הרבני האזורי בירושלים^[1] 

פסק דין 

לאחר שמיעת דברי הצדדים ובאי כחם והעדים שהופיעו בביה"ד נחלקו דעות הדיינים: 

לדעה אחת חייבת הנתבעת לשלם לתובע סך הכל ארבע מאות וחמישים ואחד אלף ושבע מאות ש"ח לכל תביעותיו. לדעה שניה הנתבעת תשלם סך השווה לשבעים וחמשה אלף $. לדעה שלישית הנתבעת תשלם סך מאה וששים וארבעה אלף ומאתים וחמישים ש"ח. 

לפיכך לסיכום לדעת הרוב על הנתבעת לשלם לתובע סך השווה לשבעים וחמשה אלף $, בשקלים לפי שער יציג ביום התשלום, לכל תביעותיו של התובע מהנתבעת, ועל הנתבעת לשלם תוך ארבעים וחמשה יום מהיום. 

1. נימוקים לדעת אחד מחברי ביה"ד: 

אין ספק כי יחסי העבודה שהיו נהוגים בעמותת חסד זו אינם רגילים.

העובדים השתדלו לעבוד למטרת חסד אע"פ שקיבלו משכורת נמוכה ביחס לתנאי שוק העבודה הרגיל, וזאת מתוך עשיית חסד, והדבר בא לידי ביטוי שחלק מהזמן היו עובדים שלא קיבלו שכר כלל.

גם התובע שטוען שעבד כשמונה עשרה שעות ביממה לא קיבל תשלום משכורת גבוה יותר מאחרים, שגם לדברי התובע עבדו פחות. כאשר העלה התובע לרב פלוני בקשה לתוספת תשלום, והוא דחה הבקשה שעדיין אין לעשות כך. התובע המשיך לעבוד לפי התנאים שהיו עד שביקש, כפי שאמר הוא עצמו בפרוטוקול מתאריך י"א שבט תש"ס.

כאשר המשפחות של העובדים גדלו היתה תוספת, או בכסף או במצרכים. חופשות לא נתנו וכן הבראה, רק במשך השנים. לפיכך תביעת התובע לפידיון ימי חופשה, שעות נוספות וחודש שלשה עשר, או הבראה ואפילו פיצויי פיטורין, אינם ראויים למי שעבד לפי הכללים שקבע הרב פלוני, ובודאי שאין לתבוע פיצויי פיטורין בשיעור של מאתים אחוז, שניתנים יותר מהנהוג בדרך כלל, ואילו עובדי הנתבעת לא באו לעבודה על דעת כך. 

אכן לפי מה שמתברר, היה זמן, כאשר התחילו לבנות את הדירות באשדוד, שדיברו שכל חבר ועד יקבל מחצית דירה (שאז נקבע מחירה כעשרים וחמישה אלף $), לכל ילד העומד להנשא, ואכן כמה חברים קיבלו במסגרת זו. נראה כי יש הגיון שעמותת חסד שעובדיה המרכזיים עובדים במסירות לשם עשיית חסד ומשכורתם מינימלית, שיעזרו לילדי עובדים אלה. 

במיוחד כאשר הרב פלוני הבטיח שה' יעזור ויוכלו לחתן את ילדיהם ,וכיון שכל הפעולות שנעשו בעמותה בדרך כלל היתה בהסכמת הרב, יש להניח שגם לזה הוא הסכים ולו בדיעבד. אלא כיון שמבצע בניית הדירות ע"י העמותה נכשל ולא היתה אפשרות לממש הבטחה זו, אדעתא דהכי לא היתה החלטה שהעמותה תממן מכספיה דירות, לטענת התובע, שתי דירות ועוד מחצית הדירה, בכסף מלא לפי מחיר השוק . 

אולם בודאי על העמותה לעזור בסכום סביר לילדי התובע שעמדו בפרק נישואין בעת שהתובע עבד בעמותה. מה עוד שגם הם בכלל הנזקקים שהעמותה רצתה לעזור להם. לפיכך כפשרה קרובה לדין נראה שהעמותה תשלם לתובע סך השווה לשבעים וחמישה אלף $ כפיצויים על תקופת עבודתו בעמותה, ולסילוק כל התביעות שבין הצדדים. 

בזה נדחות כל טענות הנתבעת שאין לפסוק שכר לעובד כאשר היה חבר ועד בעמותה ,כי: א. כבר כתבנו שהעמותה שילמה, כי הבינה שעובד ראוי לשכר, כאשר הוא משקיע מרצו ומיטב חייו בעבודה. ב. הדבר התאים למטרות העמותה לעזור למי שזקוק לעזרה, ואין העובדים פחותים מאחרים הזקוקים. ג. גם עו"ד פלוני שהופיע בביה"ד כעד מטעם הנתבעת אמר שהוא כעו"ד מנהל העמותות הממשלתי לא היה מתערב כאשר עובד באמת עבד וקיבל שכר, לתבוע ממנו להחזיר הכסף אע"פ שלפי ההוראות הרשמיות אין להעסיק חבר ועד עמותה, כעובד המקבל משכורת, ונראה מדבריו כי גם ביה"ד לעבודה היה מחייב את המעסיק לשלם שכר עבודה במקרה כזה. 

הרב מתתיהו שרים – אב"ד 

2. נימוקים לדעה שניה מחברי ביה"ד: 

בפנינו תביעה של עובד בנתבעת לפיצויים מהעמותה. התובע תבע פיצויים בגין העבודה כולל ימי חופשה וכו', וכן תשלום על דירות שהובטחו לעובדים, חצי דירה של אז, לכל בן של עובד שיתחתן. 

ראשית בנוגע לתשלום של חצי דירה לכל בן של עובד שמתחתן, אף שישנם עובדים שקיבלו, נראה כי אין להסכים לכך, כי העמותה זה כספי ציבור, ואף שהרב פלוני שהוא הפעיל וכיוון את העמותה הבטיח זאת, מבחינה הלכתית אין לשום אדם עם כל הכבוד, להבטיח תשלומים חריגים במיוחד, כמו חצי דירה מכספי ציבור שהם כספי צדקה. 

כן נראה לי בסוגריים כי גם מבחינה חוקית הוכח בדיונים ע"י רשם העמותות כי אין רשות להעניק הטבות מפליגות מכספי העמותה. לכן לדעתי יש לדחות מכל וכל התביעה לתשלום בעבור ההבטחה לתת דירות.

מאידך ודאי לפי מנהגי המדינה מגיעים לעובד פיצויים, ובודאי שמגיע כאן פיצויים לתובע לפי שיעור של חודש לשנה, ואין מקום לטענות הנתבעת כי ישנה כאן התיישנות, כי התובע החל תביעתו משנת תשכ"ז, ועזב את עבודתו בשנת 93. לכן הוא זכאי לפיצויי פיטורין, אולם אין מקום להכליל ימי חופשה בתוך הפיצויים, כי נראה שלא נהגו בעמותה כל כללי הזכויות הסוציאליות שנהוגים אצל העובדים הרישמיים. 

מכל מקום מספק לא ניתן להוציא מהעמותה בטענה זו. לכן נראה כי יש מקום לחייב את העמותה לשלם רק פיצויים של חודש לשנה ל- 52 שנה וזה כולל שכר עבודה וכן שכר ע"ח מצרכים שגם הם חלק מהשכר.

לכן נראה כי יש לחייב את הנתבעת בסך 164,250 ש"ח כפיצויי פיטורין בלבד, וזה לפי חשבון של 890.4ש"ח שכר ו- 500.1ש"ח מצרכים, שזה סכום שמגיע ל-164.250 ש"ח.

הרב ישראל יפרח - דיין 

3. נימוקים לדעה שלישית מחברי ביה"ד: 

לאחר שמיעת הצדדים, העדויות, החומר שבתיק, והסיכומים לדעתי יש לדחות את טענות הנתבעת, וחלק מטענות התובע כפי שנבאר לקמן: 

א. יש לדחות את טענת התובע כי הוא זכאי למשכורת 13. אמנם היו שנים שקיבלו מחצית משכורת בפסח ומחצית בסוכות, אך במשך השנים שחוק דמי הבראה נכנס לתוקפו, הרי משכורת 13 הופכת לדמי הבראה, וזאת מאחר שלא נחתם חוזה עם הנתבע על הרכבי השכר. 

ב.  יש לקבל חלקית את תביעת התובע בקשר לפדיון ימי חופשה, וזאת משום שכל עובד זכאי לחופשה ואם לא ניצל החופשה, זכאי לדרוש דמי פדיון חופשה. אך היות ויש מחלוקת שלטענת התובע הוא זכאי ל- 20  ימי חופשה לשנה, ואילו לטענת הנתבעת לא מגיע לו. לכן כפשרה הקרובה לדין הנתבעת תשלם לתובע 15 ימי חופשה לשנה כפול 10 שנים, סך הכל 34.450ש"ח. 

ג. טעה התובע בחישוב המשכורת בהכניסו את כל ההטבות וכאילו מגיעה לתובע משכורת בסך 4.078 $ לחודש, ואחר כך דורש פיצויים ,ופדיון ימי חופשה, משכורת 13, וגם ההטבה של הדירות ואחר כך דורש גם 5 חצאי דירות.

ד. בקשר לדירות, היות ואחדים מהעובדים קיבלו דירות, אלמלא המפרק שחייב אותם להחזיר, לכן גם התובע לכאורה ויתר, אך כמובן בהגישו תביעתו לביה"ד הראה שאינו מוותר על כך. לפיכך גם אם נקבל את טענת התובע שהובטחו לו חצאי דירות לילדים שעומדים להנשא, הרי ידו על התחתונה, ולפי הידוע לפני שנכנס המפרק דירה בת 3 חדרים נמכרה ב-46 אלף דולר, ומחציתה23.000  דולר, וכפשרה יש לחייב את הנתבעת לשלם מחצית דהיינו 5.2 כפול 23.000 דולר ובסך הכל 57,500  דולר, ובשקלים 57,500 כפול 04.4 =253,000 ש"ח. 

ה. טעה התובע בחישוב המשכורת, ואינו זכאי לפיצויים, רק לפי הסך שקבל דהיינו 8904 ש"ח+1500ש"ח מיצרכים, בכפולה של 52 שנה סך 164,250 ש"ח ודוחים את טענת הנתבעת שאינו זכאי לפיצויי פיטורין משום שגם עובדים אחרים קבלו פיצויים . 

ו.  על הנתבעת לשלם לתובע סך הכל 700451 ש"ח כולל כל התביעות.

ז.  ביה"ד קורא לשני הצדדים להמנע מכל הביטויים והאשמות שהועלו בסיכומים, כי זה לא נאה לאנשים שעסקו ועוסקים במפעל חסד גדול בהנהגתו הדגולה של הרה"ג הצדיק הרב פלוני שליט"א. מובטחני שאילו היה רואה את הנכתב היה בצער גדול. את האמת והשלום והמשפט אהבו, ובזכות אהבת חינם נזכה לבנין בית המקדש וביאת גואל.

הרב אברהם כלאב – דיין

והלכה כאמור לעיל בדעת הרוב  ניתן ביום ה' אב תשס"ג

הרב מתתיהו שרים – אב"ד;      הרב אברהם כלאב;       הרב ישראל יפרח