תביעת אונאה מרופא שיניים

כרך ז, עמ' שנז-שנח תיק ממונות מס' 152-תש״ס

תביעת אונאה מרופא שיניים

נושא הדיון

מר א׳ ואשתו גב׳ ב׳ פנו לד״ר ג׳ רופא שיניים שיטפל בהם טיפול רפואי. הרופא ערך בדיקות וקבע את סדרת הטיפולים שכללה סתימות, עקירות, כתרים וכו׳. בתחילה נקבע שיטפל במר א׳, ולאחר שהאשה תלד יטפל בגב׳ ב׳. מר א׳ נדרש לשלם לרופא סך של 10.000 ש״ח, והוא קבל ע״כ חשבונית. לאחר תחילת הטיפולים בגב׳ ב׳, דרש הרופא עוד סך 10.000 ש״ח, בטענה שהמחיר הראשון היה עבור שיניו של מר א׳ בלבד ולא כלל את הטיפול בשיניים של גב׳ ב׳. הרופא מסרב להמשיך בטיפולים כל עוד לא יקבל את חובו. טוען מר א׳ שהמחיר הראשון שנקבע היה גם עבור הטיפול בשיניים של גב׳ ב׳, ודורש שהרופא ישלים את הטיפולים. הרופא מוכיח עפ״י מחירון התאחדות רופאי השיניים שהמחיר הראשון הוא עבור הטיפול במר א׳ בלבד.

פסק דין

הרופא אינו חייב להמשיך בטיפול אם לא יקבל תשלום נוסף.

השאלות לדיון

א. רופא שיניים, האם דינו כפועל שכיר או כקבלן.

ב. קבלן שנשכר לעשות מלאכה בגופו של אדם, האם נחשב כקבלן למלאכה בקרקע לענין אונאה.

תשובה

א. דין רופא שיניים כקבלן   

רופא שיניים ששכרו הוא עבור ריפוי שיניו של החולה, ולא עבור הזמן שמקדיש לטיפול, וגם אינו מוגבל בזמן מסויים לטפל בחולה נראה שדינו כקבלן.

והנה לענין הונאה שסתם פועל אין לו הונאה, לפי שדינו כעבד, אם היה קבלן פסק הרמב״ם מכירה פי״ג הי״ח:

"נראה לי שקבלן יש לו הונאה. כיצד כגון שקבל עליו לארוג בגד זה בעשרה זוזים או לתפור חלוק זה בשני זוזים, ה״ז יש לו הונייה".

וכתב המ״מ שכיון שאין זו שכירות לימים כשאר פועלים ע״כ יש בו הונאה. ובסמ״ע חו״מ סי׳ רכז ס״ק נט כתב שהואיל שהקבלן גומר המלאכה אימתי שירצה לפיכך אין לו דין עבד ויש לו הונאה. אמנם הרמב״ן ב״מ נו ב בשם י״א, והרשב״א וריטב״א החדשים שם כתבו שאף בקבלן אין אונאה משום דלאו ממכר הוא. והשו״ע סי׳ רכז סעי׳ לו פסק כהרמב״ם. לפיכך, רופא שיניים שדינו כקבלן, אם הונה את בעה״ב או שבעה״ב הונה אותו, הדבר תלוי במחלוקת הראשונים אם יש הונאה לקבלן, דלדעת הרמב״ם והשו״ע יש לו אונאה, ולדעת הרמב״ן והרשב״א והריטב״א אין לו הונאה.

ואף בנידון דידן שרופא השיניים טוען שהמחיר שמגיע לו עבור המשך הטיפול בגב׳ ב׳ כפול ממה ששולם לו, גם אם נקבל את טענת מר א׳ שהמחיר הראשון נקבע כמחיר כולל גם עבור הטיפול בגב׳ ב׳, ה״ז אונאה שלדעת הרמב״ם והשו״ע יש אונאה בקבלן, ויכול הרופא לטעון קים לי כמותם שלא יחייבו אותו בהמשך טיפול ללא קבלת תשלום כפי שנהוג לפי מחירון רופאי השיניים.

ב. אונאה בקבלן בקרקע, ובאדם

פסק הרמב״ם מכירה פי״ג הט״ז:

"שכרו לזרוע לו קרקע ואמר זרעתי בה זריעה הראוי בה ובאו עדים שזרע בה פחות מן הראוי לה, ה״ז ספק אם יש לו הונייה מפני הזרע או אין לו הונייה מפני הקרקע, לפיכך אין מוציאין מיד נתבע, וכן אין משביעין אותו אלא שבועת היסת מפני צד הקרקע שיש כאן".

ומקורו בגמ׳ ב״מ נו ב, ועי׳ בראשונים שם שי״מ את בעיית הגמ׳ באופנים אחרים. וכתב הכ״מ:

"נראה ששכרו בקבלנות, ואע״פ שכתב רבינו בסוף הפרק שקבלן יש לו הונאה, ה״מ בקבלן דמטלטלין אבל לא בקבלן דקרקע, וזה ששכרו לזרוע לו קרקע מספקא לן אם הוא כקבלן דקרקע או כקבלן דמטלטלין".

ולענין אדם, כתב רש״י קדושין ז א שהוקש לקרקע שנאמר והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה, ועי׳ קדושין כח א שאין נשבעין על טענת נמכרת לי לעבד כמו שאין נשבעין על הקרקעות. ועי׳ סמ״ע סי׳ רכז ס״ק נט שפסק כתה״ד סי׳ שיח שישראל שהשכיר עצמו לפועל דינו כעבד שהוקש לקרקע. וכ״פ ש״ך סי׳ צה ס״ק יח.

ולפי״ז ה״ה לענין הונאה, אם נשכר לעשות מלאכה בגופו של אדם, כמו רופא שנשכר לטפל ולתקן את שיניו של חבירו, דינו כמו שנשכר לעבודת קרקע שאין הונאה לקרקעות. ובנידון דידן שהטיפול נעשה גם ע״י סתימות וכתרים, ה״ז כמו ששכרו לזרוע לו קרקע שהוא ספק בגמ׳ אם יש לו הונאה או לא. ולפיכך מספק אין מוציאין מיד המוחזק, ואי אפשר לחייב את הרופא להמשיך בטיפול ללא תמורה כפי שדורש.