"אחיזה כשורה" בצ'ק שהתגלגל לתובע

בס"ד, י"א בתשרי התש"ף

10 באוקטובר 2019

תיק 74059

פסק דין חלקי

  א. רקע

1. עובדות מוסכמות

1. תיק זה התגלגל לפתחו של בית הדין לאחר דיונים רבים בבית המשפט, ולאחר שהצדדים נשלחו על ידי בית המשפט וכבוד השופט נ' בתאריך 12.2.2014 לבוררות בבית דין זה. באותו מעמד שני הצדדים  הסכימו לקיומה של הבוררות, והסכמתם נרשמה בפרוטוקול. הצדדים לא חתמו על שטר בוררות.

2. שני דיונים התקיימו בתיק זה בנוכחות הרב סיני לוי. אחריהם מונה הרב לוי לכהן כדיין בבית הדין האזורי. באישור הצדדים הרב עקיבא כהנא נכנס תחתיו. בפני הרכב דיינים זה התקיימו מספר דיונים והובאו עדים על ידי הצדדים.

3. בשלב זה נציין כי הטיפול בתיק התעכב כשנתיים מאחר שהצדדים לא שילמו את אגרת בית הדין במשך   זמן רב, וזאת למרות פניות חוזרות ונשנות מצד מזכירות בית הדין. כמובן שבית הדין אינו ממשיך בהליכים  כל עוד האגרה לא משולמת.

4. ומכאן לסכסוך שבין הצדדים:

5. יורשיו של מר ב' ז"ל, מהעולים בעלייה הראשונה, תבעו זכויות בקרקעות שלטענתם מורישם

 רכש (להלן – "הקרקעות"). אחת מיורשותיו היא הגב' ל' שניהלה משפט מול המדינה על זכויותיה בקרקעות.

6. מר א' סייע לה בניהול ענייניה שם, ואף רכש ממנה חלק מזכויותיה על הקרקעות.

7. בשנת 2008 עמד בן הנתבעת, מר י' (להלן – "בן הנתבעת") בקשר עם גברת ל' ועם מר ר' אודות אפשרות רכישה של חלק מהקרקעות, ביום בו יכריע בית המשפט שלגברת ל' אכן יש בעלות על הקרקעות הללו.

8. במסגרת התקשרויות אלו, ומתוך רצון לחתום על חוזה מכר, מסר בן הנתבעת לגברת ל' ולמר ר' שיק של אמו, הנתבעת, ע"ס 130 אש"ח (להלן – "השיק"). התאריך המופיע על השיק הוא 5.1.09. הסכם  המכר נושא עליו את התאריך 25 בנובמבר 2008, והוא חתום על ידי מר ר' ועל ידי הנתבע.

 9.  לאחר זמן מה, במסגרת הסכם שאיננו נוגע באופן ישיר לענייננו, מסרה הגברת ל' את השיק לגרושה, מר ע'. בעדותם בבית הדין, גברת ל' ומר ע' מסרו פרטים זהים לגבי שתי נקודות משמעותיות לתביעה הנוכחית – א. גברת ל' אכן הייתה חייבת למר ע' לפחות את הסכום הנקוב

בשיק. ב. הגברת ל' ביקשה ממר ע' שלא יגבה את השיק.

10. השיק הועבר על ידי מר ע' לידיו של אבי התובע, שהעביר אותו לבנו, התובע. כפי שנראה בהמשך, הקשר ומסגרת העברת השיק בשלבים הללו לוט בערפל.

11. מי שעמד במרכז ההתקשרויות והתביעה הם אבי התובע ובן הנתבעת. אמנם התובע הוא מחזיק הצ'ק והתובע את פדיונו, אך ברוב הדיונים אביו עמד בפני בית המשפט ובית הדין. גם מבחינת הגשת המסמכים וההתקשרות עם בית הדין, אבי התובע ניהל את ההליך ובנו לא היה מעורב. במקביל, אמנם השיק הוא שיק של הנתבעת, והתביעה היא לאפשר את הגבייה ממנה. אך בפועל מי שהיה מעורב בהליך מתחילתו, טען את הטענות אודות גלגולי השיק, ועמד בפני בית הדין ברוב ככל הדיונים ובהתקשרות עם בית הדין הוא בן  הנתבעת.

12. לאור זאת, רובן המכריע של הטענות שיוצגו בהמשך הן טענות אבי התובע וטענות בן הנתבעת.

13. מספר פרטים אודות הצ'ק ראויים לציון: המוטב הרשום בשיק הוא "עצמי". בגב השיק ישנן שתי חתימות, האחת של מר ע', והשנייה כנראה חתימתו של מר ק', בגב השיק אין חתימה הנראית כחתימתה של הנתבעת. בהמשך נרחיב על פרטים אלה ומשמעויותיהן.

2. התביעה – הסעד המבוקש

14. מספר תביעות עלו בין הצדדים. התובע בחר להגביל את הסעד שהוא מבקש בשלב זה לדבר אחד בלבד – לשאלת מעמד אחיזתו בשיק. דהיינו פסק דין הצהרתי על מעמד השיק. בהתאם לכך, שולמה על ידו אגרה על תביעה זו בלבד.

15. הנתבעת מצידה תבעה סכום של 150,000 ₪ כתביעה נגדית, ושילמה את האגרה הנדרשת.

16. פסק דין חלקי זה יעסוק בשאלה האם התובע זכאי לגבות מהנתבעת את הסכום הנקוב בשיק, או סכום

אחר, בלבד. התביעות הממוניות התלויות בשאלה זו יוכרעו במסגרת הפסק הסופי.

3. תיאור האירועים לטענת בן הנתבעת

17. לטענת בן הנתבעת, בעת מסירת השיק הגברת ל' לא הוכרה כבעלת זכויות בקרקע. מדובר על קניית  זכויות עתידיות, שבכל מקרה לא ניתן היה לממש בזמן המכר. השיק נמסר כשיק ביטחון, לצורך הבטחת ההתחייבות החוזית, וכהבטחה לתשלום הראשון. לטענת בן הנתבעת, השיק היה צריך לחזור אליו משתי הסיבות הללו –

א. התשלום הראשון, אותו השיק נועד להבטיח, בוצע.

ב. לאחר שחתמו על חוזה, הנתבע הבין שהעסקה אינה ברת מימוש. לאור זאת, הוסכם בין הצדדים

כי הם מבטלים את החוזה.

18. לפי עדותה של גב' ל', השיק לא היה תחת ידיה באותה עת. ולכן הוסכם שההסכם יבוטל, והשיק יושב לבן הנתבעת בהקדם האפשרי.

19. לטענת בן הנתבעת, הוסכם שבמקום להשיב לו את התשלום הראשון על העסקה, מר ר' הקנה לו זכויות רישום משכון בקרקעות שהיו בשליטתו.

20. למעשה, השיק מעולם לא הושב. גברת ל' סיפרה לבן הנתבעת כי היא הפקידה אותו בידי הגרוש שלה, מר ע'. לטענתה הלה הסכים שהשיק לא ייגבה. בעדותו של מר ע' הוא אימת את הטענה הזו, ואישר כי נאמר לו כי השיק אינו נועד לפרעון.

21. השיק הועבר לידי אבי התובע ככל הנראה על ידי מר ע'.

22. לדברי התובע, הוא ואביו פנו לבנק לגביית השיק. השיק נדחה, מכיוון שלא היה מספיק כסף בחשבון. הם פנו להוצאה לפועל, וזו גבתה כ-67,000 ₪ מחשבונה של הנתבעת.

23. לטענת הנתבעת ובנה, בכל זמן זה ועד שהכסף יצא מהחשבון, הם לא ידעו כלל שהשיק הוצג לפירעון, ולא ידעו על תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדם. לאחר פעולה זו בן הנתבעת הגיש התנגדות לגביית השיק בשם אמו. התביעה הועברה להוצאה לפועל ולבית המשפט. מספר עיקולים הוטלו על נכסי התובעת. בית המשפט המליץ לצדדים להעביר את בירור התביעה לבית הדין, הצדדים הסכימו להצעה, והסמיכו את בית

הדין דנן לדון בתביעה.

24. כאמור, פסק דין חלקי זה יעסוק בבירור אחיזתו של התובע בצ'ק בלבד. לכן איננו מפרטים את יתר התביעות בשלב זה.

4. תיאור האירועים לטענת אבי התובע

25. בסיכומי התביעה, ב"כ התובע טען כי השיק ניתן כשיק טובה מהנתבעת לבנה. משכך, אין דרישה חוקית  לזהות תמורה שניתנה עבור השיק.

26. ב"כ התובע טען כי השיק הועבר למר ר' להשלמת עסקת מקרקעין, בנוסף לכסף מזומן שהעביר לידיו. השיק הועבר ממר ר' לגברת ל' (או שנמסר ישירות לגב' ל'), ממנה למר ע' (בתמורה לחוב מסוים שגב' ל' הייתה חייבת לו, או במסגרת התחשבנות כלשהי), ממנו לאבי התובע עבור חוב שמר ע' היה חייב לו.

27. התובע עשה עבודות עבור דודו, מר י'. לטענתו, דודו העביר את התשלום על שירותיו לאחיו, אבי התובע. לטענת התובע, אבי התובע מסר לו את הצ'ק בכדי לפרוע את החוב הזה.

28. כראיה לכך שמדובר בעסקת מקרקעין שיצאה לפועל, הציגו ב"כ התובע רישומים מרשם המשכונות, בהם נרשם כי בן הנתבעת שעבד קרקעות של מר ר'. לטענתם, ללא מסמך המקשר את בן הנתבעת לקרקעות הללו לא הייתה יכולת לשעבד. מכאן מוכח, לטענתם, כי עסקת המקרקעין יצאה לפועל.

29. כאמור, במסגרת פסק דין חלקי זה נדון בשאלת אחיזתו של התובע בשיק בלבד. משכך, פירוט יתר התביעות לא יובאו במסגרת פסק חלקי זה.

5. טענות ההגנה של הנתבעת

30. לטענת בן הנתבעת השיק הוא שיק שניתן לצרכי פיקדון בלבד. לא נתקבלה כל תמורה בעד השיק. השיק ניתן  לצורך חוזה שלאחר מכן בוטל בהסכמת הצדדים, והשיק היה אמור לחזור לנתבעת או לבנה.

31. רישום המשכונות שנעשו בינו ובין מר ר', נעשו בכדי לפצות את בן הנתבעת על התשלום ששילם על עסקה שבוטלה. פיצוי זה אינו פרי העסקה המקורית, גם אם הוא התגלגל בגינו. העסקה המקורית, כאמור, בטלה לחלוטין.

32. יתרה מזו, משכון כלל אינו מהווה ראיה לבעלות. ניתן לרשום משכון גם ללא בעלות או זכויות ממשיות בקרקע.

33. בנוסף טען בן הנתבעת כי שיק שכתוב עליו "עצמי" ואין בו הסבה כדין אינו סחיר. כראיה לטענה זו הוא הסתייע בעדותו של מר ע', אשר העיד כי מנהל סניף הבנק אמר שלא ניתן לפרוע את השיק בצורתו הנוכחית.

34. אם כך, אין לכבד את השיק, משתי סיבות – א. השיק ניתן כשיק ביטחון, ומעולם לא ניתן לגבייה. ב. העסקה בטלה. מעולם לא ניתנה תמורה על השיק.

35. בן הנתבעת הוסיף וטען כי במהלך העדויות והדיונים שנעשו בבית הדין עלו סתירות ותמיהות באשר למהלך העברת השיק, ובייחוד בשני שלביו האחרונים. מר ע' (פרוטוקול 6 עמ' 4-5) העיד כי פנה לאבי התובע בכדי שיסייע לו (למר ע') לגבות את השיק לצורך עצמו, ולא בתמורה למשהו. כמו כן, הוא  כלל לא מכיר את התובע בניגוד לדברים אלו, לטענת התובע, השיק ניתן לו מידי מר ע' בתמורה ובמסגרת תשלום על שירותים אחרים שעשה עבורו.

36. לגבי מסירת השיק מידי אבי התובע לבנו, התובע, עלו דברים נוספים. לפי טענתם ועדותו של דוד התובע, החוב של הדוד לתובע (בגינו, לטענתם, הצ'ק עבר לידי התובע), עמד ע"ס 25 אש"ח בלבד. מדובר על שיק בגובה העולה פי כחמישה מהחוב שאבי התובע חייב לתובע. לטענת בן הנתבעת, אין להתייחס לתשלום על חוב זה כתמורה לצ'ק, ועצם המסירה באופן זה מחשידה.

37. בנוסף העיר בן הנתבעת על העדרו של התובע מכל הדיונים בבית הדין ובבית המשפט. במסמכים שקדמו לדיונים וכך גם בבית המשפט טען האב כי התובע חולה. אך בעדותו בפני בית הדין סיפר הבן כי הוא היה עסוק בעבודה, ולכן נבצר ממנו להגיע לדיונים. לטענת בן הנתבעת, מוכח מהדברים שמסירת השיק לידי התובע נועדה להקל על גביית השיק בשל היותו של אבי התובע במצב של חדלות פירעון, ולא כפירעון לחוב שאותו היה חייב אבי התובע לבנו.

38. בזאת מבקש בן הנתבעת לדחות את טענת ב"כ התובע, הטוען כי בכל אחד משלבי העברת השיק ניתנה תמורה. לטענת בן הנתבעת, השתלשלות השיק הייתה כדלהלן: השיק ניתן לו על ידי אמו כטובה אישית, תחת הבטחה שהצ'ק אינו מיועד לגביה. השיק ניתן מידיו לביטחון לידי גב' ל'. הגב' ל' העבירה את השיק לביטחון על חוב שהייתה חייבת לידי מר ע', ואמרה לו במפורש שהשיק אינו מיועד לגביה, כפי שהעיד מר ע' עצמו בפני בית הדין. השיק הועבר לידי אבי התובע, כדי שיסייע בגבייתו, בניגוד להוראת המוסרת גב' ל'. אבי התובע העביר את השיק לידי בנו בכדי שהוא יעמוד כתובע.

ב. דיון

39. פוסקי דורנו עסקו רבות בשאלה כיצד נכון הלכתית להתייחס לשיק. השיטה הרווחת, ואף זו המקובלת בבית דין דנן (עיין לדוגמא בפס"ד 76063 של בית דין דנן) היא ששיק הוא התחייבות לשלם את הכסף לפי מנהג המדינה. דעה זו רואה בשיק התחייבות של מושך השיק לשלם את הסכום הנקוב בו למי שהוא אוחז כשורה. התחייבות זו מושתתת על אומדנא, סיטומתא, דינא דמלכותא, או תקנת קהל. העיקרון המנחה הוא שמי שחותם על שיק עושה זאת על דעת כך שאוחז השיק יוכל לגבות את הסכום הנקוב בשיק בהתאם לחוקי המדינה. לאור זאת, עלינו לברר אם התובע הינו אוחז כשורה לפי החוק הישראלי, שבכפוף אליו יצא השיק.

40. התובע טוען כי השיק ניתן כשיק בטובה, ועל כן אין צורך לברר מהי התמורה שניתנה בעדו. עוד טוען   התובע כי הינו אוחז כשורה. נברר את שתי הטענות הללו.

41. לגבי הטענה הראשונה – שיק שניתן בטובה הוא שיק שנמסר למטרת פדיון ללא שניתנה תמורה עבורו. במצב שכזה המיטיב אינו יכול לטעון כי לא ניתנה תמורה לשיק, מכיוון שברור לנו שהתמורה לא הייתה מטרת השיק. צא וראה – אדם נותן שיק כמתנת נישואין לזוג. לאחר מכן יטען כי לא ניתנה תמורה לשיק. החוק קובע כי טענה זו נסתרת, שהרי, כאמור, שיק זה ניתן בהגדרה כמתנה, ולא בכדי לקבל תמורה.

42.  הנתבעת הייתה מודעת לכך שתמורה לא ניתנת לה עבור השיק. משכך, אין טעם לחפש תמורה לשיק.

43. ברם, במקרה דנן טענה זו איננה נכונה. הנתבעת, בנה, גברת ל' ומר ע' טענו והעידו כי השיק מעולם לא ניתן לשם גבייה. לטענתם, הנתבעת מסרה את השיק לבנה, תוך התחייבות כי השיק לא ייפרע בפועל. השיק ניתן למר ר' וגברת ל' עד שישולם התשלום הראשון, והיה אמור לשוב לבעליו אחרי תשלום זה. גם הגברת ל' ומר ע' הודו כי הגברת ל' הסיטה את השימוש בשיק כשיק ביטחון למר ע' ולא לגביה. גם לו מעמדו המקורי של הצ'ק היה צ'ק בטובה, משהסיטה הגברת ל' את השיק למטרה שונה ממטרתו המקורית, הרי שמעמדו כשיק טובה אינו חל.

44. י' זוסמן, בספרו דיני שטרות (עמ' 150-149) מביא דוגמא מקבילה למקרה שלנו:

...אם ביקש ראובן משמעון שיכתוב לו שטר לטובתו כדי שיראה את המסמך לפלוני וישכנעו שמגיע לו כסף והוא בעל אמצעים, ולמעשה הלך ראובן וסיחר את השטר לאדם אחר, זכות הקנין נפגמה שכן השטר הוטה מן המטרה שלמענה עושהו הוציא אותו. למעשה לא הוצא השטר אלא למטרה מיוחדת, כאמור בסעיף 20(ב)(2) לפקודה, כדי שיוצג בפני פלוני לעיון, ומשסיחר אותו ראובן תוך הפרת ההסכם שעשה עם המיטיב, מעל באימונו. מי שאינו אוחז כשורה בשטר, לא יהא זכאי להיפרע מעושהו.

45. כאמור, דוגמא זו מקבילה ביותר לנידון דידן. הנתבעת נתנה לבנה את השיק, מתוך הסכמה שהשיק לא ייפרע. בנה עמד בתנאי זה, ומסר את השיק למר ר' וגברת ל', על מנת שהשיק לא ייפרע. גברת ל' מסרה את השיק תוך הסכמה כי הוא לא ייפרע. ברם, עצם המסירה הזאת חרגה ממטרת השיק, ועל כן זכות קניינו נפגמה.

46. ממש כעין המקרה שלנו נפסק בפסק דין תא (ת"א) 68618/04‏ דב שטייבאום נ' מוסיוף אריה (סעיף 7):

שיק טובה הינו שיק שניתן בלא לקבל כנגדו תמורה. במקרה כזה, קובעת פקודת השטרות חובה לפרוע את השיק (סעיף 27(ב) לפקודה). החובה לפרוע שיק, אף אם ניתן "כטובה" בלא קבלת תמורה, קמה כאשר מושך השיק הינו מיטיב, אשר כוונתו שהשיק יפרע. ואולם, בענייננו, משלב הנתבע ביחס לשיק, טענה נוספת לפיה ניתן השיק לבטחון ולא לפרעון. על כן, יש לבחון את מכלול הנסיבות ולא ניתן להצטמצם ולראות בשטר רק שטר טובה.

ובהמשך שם:

הנתבע מסר את השיק לשכנר במסגרת עסקת הפחם, אשר נכשלה ולא יצאה אל הפועל.

הריני מקבלת את גרסת הנתבע, לפיה השיק ניתן על מנת להבטיח תשלום אשר יבוצע רק אם יועבר הזכיון על שם הנתבע ובנותיו וכי הוסכם שהשיק לא יוצג לפרעון בבנק, אלא רק יוצג בפני ממשלת ונצואלה על מנת להראות לה כי יש כוונה רצינית לביצוע עסקת הפחם.

מאחר ששכנר לא מילא את חלקו בעסקה ולא העביר לנתבע ובנותיו את חלקם בזכיון, לא התמלא התנאי שלהבטחתו ניתן השיק, לא ניתנה תמורה כנגד השיק ובכך נפל פגם קנייני בעסקה שבין הנתבע לבין שכנר.

47. עולה כי הפסיקה הישראלית כבר התמודדה עם מצב כזה, בו שיק ניתן כטובה, מצד אחד, אך הוסכם בין הצדדים כי השיק לא ייפרע בפועל. במצבים כאלה, כאשר השיק מוטה ממטרתו המקורית, הרי שזכות קניינו נפגמת.

48. סיכום לשלב זה: אין לראות את השיק כשיק טובה, הפוטר את הפודה מהוכחה כי ניתנה תמורה כנגדו.

49. גם אחרי שהכרענו כי אין להתייחס לשיק כשיק שניתן בטובה, עדיין טען התובע כי הוא אוחז כשורה, וכן טוען כי ניתנה תמורה לצ'ק.

50. משביטל בית המשפט העליון את הלכת גויסקי (ברעא 8301/13, טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ), הרי שבכדי שמחזיק צ'ק יוכל לתבוע את פדיונו, עליו להוכיח אחד משני דברים – שהייתה תמורה והוא ניתן בתום לב, או שהינו אוחז כשורה בצ'ק. במידה והתובע לא יוכל להראות את אחד משני הדברים הללו, המיטיב יוכל להימנע מפדיונו.

51. בפקודת השטרות מוזכרים התנאים לאחיזה כשורה. חלק מסעיף 27 (ב) –

המיטיב חב על פי השטר כלפי אוחז בעד ערך...

  52. בסעיף 28 (א) נאמר

1.       אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו, ובתנאים אלה: נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל.

2.       נטל את השטר בתום לב ובעד ערך, ובשעה שסיחרו לו את השטר לא הייתה לו כל ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה.

53. כלומר, בכדי לקבל מעמד של אוחז כשורה, צריכים להתקיים שלושה תנאים מצטברים: (א) האוחז בצ'ק נתן ערך בעד הצ'ק; (ב) האוחז קיבל את השטר בתום-לב, בלי שידע על כל בעיה או פגם בקיום העסקה שבין הצדדים הקודמים לצ'ק; ו-(ג) אין בשטר כל דופי צורני.

54.  נברר אם יש להתייחס לתובע כאוחז כשורה לפי הקריטריונים הללו.

   55. האם התובע נעשה אוחז בשטר לפני שעבר זמנו? לתובע יש זכויות של אוחז כשורה אם אכן קיבל את השטר לפני שעבר זמנו. מר ע' העיד בפנינו שהוא הלך לפדות את השיק ביום האחרון לפני שעבר זמנו, ולאחר שסורב על ידי הבנק פנה לאבי התובע בבקשה שיגבה לו את השיק. תאריך פתיחת התיק בהוצאה לפועל הוא (לפי המסמכים שהוגשו על ידי התובע) 6.7.09. כלומר, השיק הגיע לאבי התובע, ולתובע, לאחר שעבר זמנו. משמע שלא מתקיים כאן התנאי הראשון.

56.  תקינותו של השיק: מתקדימי בית המשפט השונים^[1] עולה כי שיק שנכתב בו לפקודת 'עצמי' נחשב לשיק סחיר אך ורק אם כותב השיק חתם את חתימתו מאחורי השיק.

57. לטענת הנתבעת, היא לא חתמה על השיק מאחור, בית הדין גם אינו רואה פיזית שום חתימה שנראית כחתימת התובעת.

58. על שיק כזה קשה לומר שהתובע קיבל אותו "כשהוא שלם ותקין במראהו" (סעיף 28א1). יתכן וזו הסיבה למה שסיפר מר ע' בעדותו, שמנהל הבנק אמר שלא ניתן לכבד את הצ'ק במצבו הנוכחי.

59. בנוסף, לפני שאדם מקבל שיק שמועד פרעונו חלף עבר, עליו לוודא שאין בו פגם. עצימת עין לכך שמועד הפירעון של השיק כבר חלף אינה יכולה לחסות תחת ההגדרה של "תום לב".

60. האם האוחז בצ'ק נתן ערך בעד הצ'ק? כפי שטען התובע, והעידו אביו ודודו, התובע סיפק עבודה בערך של פחות מחמישית מהסכום הנקוב בצ'ק. במצב שכזה לא ניתן לטעון שהצ'ק ניתן עבור תמורה, באופן שיאפשר את גבייתו, שכן התמורה שניתנת עבור השיק צריכה לשקף "תמורה סבירה", וחמישית מערך השיק בוודאי איננה עונה להגדרה זו.

61. לסיכום – כאמור, שלושה תנאים מוטלים על אוחז השיק בכדי להיחשב אוחז כשורה, ונראה שהתובע אינו עומד באף אחד מהם - (א) האוחז בצ'ק נתן ערך בעד הצ'ק – כאמור, התובע מודה שהערך שנתן רחוק מדמי הצ'ק.; (ב) האוחז קיבל את השטר בתום-לב, בלי שידע על כל בעיה או פגם בקיום העסקה שבין הצדדים  הקודמים לצ'ק – מעבר לכך שמר ע' מעיד שהצ'ק ניתן לאבי התובע בכדי לסייע בפדיונו עבור מר  ע' עצמו, בהגיע הצ'ק לאבי התובע, כבר עבר זמן הפירעון, ולא ניתן לומר שהתובע קיבל את הצ'ק בתום לב וללא מודעות לבעייתיות באחיזתו; (ג) אין בשטר כל דופי צורני – כאמור, יתכן והפער בין המוטב  "עצמי" לבין החתימה הוא דופי צורני. איננו נזקקים להכריע בשאלה זו באופן מוחלט, שהרי התובע ודאי  שאינו עומד בשני התנאים האחרים.

62. מסקנה לשלב זה: התובע אינו אוחז כשורה.

63. כאמור, אחרי ביטול הלכת גויסקי, במידה ותובע הצ'ק אינו אוחז כשורה (כפי שהוגדר לעיל), הוא אינו יכול לתבוע את פרעון הצ'ק אם לא יראה שניתנה תמורה לצ'ק. נברר את הצד הזה.

 64. האם השיק ניתן כתמורה – בן הנתבעת טוען כי השיק כלל לא ניתן לשם פדיונו, אלא לשם פקדון בלבד.  הגב' ל', שקיבלה ממנו את השיק, אימתה את דבריו. גם מר ע', שהעביר את השיק לאבי התובע,   אימת את הטענה שהשיק לא ניתן לו לשם פרעון אלא רק לפקדון בלבד.

65. בבחינת שאלת התמורה שניתנה עבור השיק, לא ניתן להסתפק בטענות בן הנתבעת גרידא. מחובתנו לברר את כל שלבי התהליך. לא יתכן ששיק יעבור ידיים, ולאחר שהוא כבר יצא לצד ג', הצדדים לעיסקה יודו שהשיק איננו מיועד למסחר. בכי האי גוונא ניתן לחשוש לקנוניה בין הצדדים, וההודאה אינה מעילה במקום שחב לאחרים, ולא בכדי. אם אוחז השיק המשיך לסחור בו, אין בכוחו לטעון לאחר מכן שבעצם הוא מעולם לא היה סחיר. אם כך, נמשיך ונבחן את המשך השתלשלותו של השיק.

66. הן הגברת ל' והן מר ע' העידו בעדויותיהם שהשיק ניתן מידה לידו שלא למטרת גביה, אלא  כבטוחה על גביה עתידית. כמובן שמעשה זה אינו ראוי. אחרי שהיא הסכימה שאין לשיק תוקף, היה לה  להשמידו או להשיבו לנתבעת, ולא להשתמש בו, אפילו כבטוחה. זו פעולה רשלנית ביותר, שגרמה לכל הסבך הגדול שאנו עוסקים בו. אחרי נזיפה זו, אין חולק שהשיק ניתן למר ע' כבטוחה בלבד, ולא  לפירעון. ברור שגברת ל' לא העבירה את השיק הלאה כשיק סחיר.

 67. במעבר השיק מידי מר ע' לידי אבי התובע הוא נושא בעייתי עוד יותר:

א.      מר ע' העיד בפני בית הדין שהשיק נמסר לאבי התובע כדי שיסייע למר ע' עצמו בגבייתו, בניגוד לדברי אבי התובע^[2].

ב.      אבי התובע לא הסביר באופן ברור מאיזו סיבה חייב לו מר ע' סכומים כל כך גבוהים של כסף.

ג.        מעדותו היה ניכר כי מר ע' אינו מודע לכך שנעשו כבר פעולות גבייה מהשיק.

ד.      מר ע' עצמו, לו ייחס אבי התובע את החוב שהוא חייב לו, טען שאינו מכיר כלל את התובע, והוא כלל לא העביר לו את השיק על מנת שיגבה עבורו.

68. כפי שהוסבר לעיל, התובע עצמו הודה כי לא סיפק תמורה הקרובה לסכום הנקוב, ובית הדין לא השתכנע כי זו היא הסיבה להעברת השיק אליו.

69. להבנתנו, החוק מאפשר לתובע להוכיח שנתן תמורה, גם אם אינו אוחז כשורה, בכדי למנוע מצב בו אדם סיפק תמורה, ולא שם לב לבעייתיות שבצ'ק שניתן לו. ניתנת לו האפשרות להוכיח כי סיפק תמורה, וכך לעקוף את הדרישה לאחיזה כשורה, ועדיין לקבל את שכרו. אך כפי שהתובע העיד, שיק זה אינו עומד בקריטריונים הללו כלל – הסכום שבו גבוה משמעותית ממה שסיפק,. במצב זה אין לספק לתובע את ההגנה

 הנ"ל.

70. בנוסף פס"ד של בית משפט: עא 109/87 חוות מקורה בע"מ נ' עלי יונס חסן, פ''ד מז(5) 001 קובע כי הפירוש שהשיק ניתן בעד ערך אינו שהשיק ניתן עבור חוזה, אלא שהשיק ניתן עבור תמורה ממשית. כלומר, על מנת להיות מוגדר כאוחז כשורה יש להוכיח שהיתה תמורה ממשית של טובין או מקרקעין שעברו ממקבל השיק לנותנו, וכלשונו של פס"ד:

 במושג 'ערך' נעשה, בדרך כלל, שימוש בהקשר של תחרות בין הבעלים של נכס לבין 'צד שלישי', שהתקשר עם 'צד-ביניים' בחוזה לרכישת זכות בנכס, הנוגדת את זכותו של הבעלים או בהקשר של תחרות בין בעלי זכויות חוזיות נוגדות ביחס לנכס. בניגוד למושג התמורה של דיני החוזים, שבו נעשה שימוש בהקשר של תחרות בין שני 'צדדים סמוכים', נעשה במושג 'ערך' שימוש בהקשר של תחרות בין שני 'צדדים רחוקים', היינו, צדדים שאין ביניהם קשר חוזי. מקום שבו נעשה שימוש בדרישת ה'ערך', משמעה, שעל הצד השלישי לתת ערך בעבור הזכות שלרכישתה התקשר, כאחד התנאים המוקדמים לכך, שהוא יוכל להתגבר על זכותו הנוגדת של הבעלים או של המתקשר המתחרה".

a.       פרופ' ד' פרידמן, בספרו דיני עשיית עושר ולא במשפט  (בורסי - ח. ש. פרץ, מהדורה 2, תשמ"ב) 673, עומד על כך שבדין האנגלו-אמריקני מובחנים ההקשרים השונים גם מבחינה מושגית: משתמשים במונח "ערך" (value) או תמורה בעלת ערך (valuable consideration) לעניין ההגנה על רכישה בתום-לב ובתמורה, להבדיל מן התמורה הנדרשת להעמדת חוזה (consideration). ראה לעניין זה גם מאמרו "מושג התמורה בחקיקה הישראלית" קובץ ההרצאות בימי העיון לשופטים תשל"ה: החקיקה האזרחית החדשה (הפקולטה למשפטים האוניברסיטה העברית והנהלת בתי המשפט, ש' שטרית עורך, תשל"ו), 38, 47, וכן מאמרו של פרופ' א' ברק: An- commercial paper- the uniform commercial code" ,a. Barak 28-27, 7(1968) . Isr. L. Rev 3".outsider's view. מן ההקשרים השונים מתחייבים הבדלים תוכניים מהותיים. הדרישה למתן "ערך" מחמירה מן הדרישה למתן תמורה במובן החוזי המקובל. ראשית, ביחס למועד העברת המשאבים: על התמורה החוזית עונות הן "תמורה מבוצעת" והן "תמורה עתידית" (executory consideration), שהיא למעשה התמורה הטיפוסית בדיני החוזים. עמידה בדרישת ה"ערך",

--- סוף עמוד 25 ---

לעומת זאת, מחייבת מתן ערך בפועל, דהיינו: "תמורה מבוצעת". שנית, ביחס לשווי המשאבים המועברים: בהקשר החוזי אמנם בוחן בית המשפט את טיבם וסוגם של המשאבים המועברים, אך לא את שוויים; שווי התמורה החוזית איננו רלוואנטי. במסגרת דרישת ה"ערך", לעומת זאת, נבחן שווי המשאבים המועבר לעומת שווי המשאבים שהעביר הצד השני, ונדרש "ערך ממשי", להבדיל מ"תמורה סמלית".

פרופ' מאוטנר, במאמרו הנ"ל, בעמ' 220-221, מבהיר, כי צמצום תוכנו של המושג "ערך" (לתמורה מבוצעת וממשית בלבד), בהשוואה לתוכן הניתן למושג התמורה בדיני החוזים, נובע מהבדלי המטרות שבבסיס הדרישות השונות. התמורה החוזית מהווה, כאמור, אינדיקאציה לרצינות ההבטחה במסגרת יחסי הצדדים הסמוכים. ה"ערך", לעומת זאת, נדרש בהקשר של תחרות בין בעלי זכויות נוגדות, ומהווה אינדיקאציה למידת ההסתמכות של צד שלישי על העיסקה שביצע בתום-לב. לעניין מועד העברת המשאבים: אם הצד השלישי טרם נפרד מערך בפועל - רב הסיכוי שייקל עליו לבטל את העיסקה בינו לבין הצד הסמוך לו; בכך תוגן זכותו של הבעלים המקורי (או המתקשר המוקדם), ועיקר הפגיעה תועבר לצד הביניים (שגרם לפגיעה בזכותו של הראשון), בכך שצד זה לא יזכה בתמורה שהובטחה לו מאת הצד השלישי. ועוד - לעניין בחינת השווי: היחס בין שווי הנכס נושא המחלוקת לבין שווי המשאבים שהועברו בתמורתו תואם במידה זו או אחרת את היחס בין הפגיעה בצד ג' (אם תבוטל העיסקה) לבין הפגיעה בבעלים המקורי (או המתקשר המוקדם; אם תושאר העיסקה בתוקפה).

71.  כאמור, לא זיהינו אף שלב שניתן לומר עליו באופן ברור שהשיק עבר כתמורה. אמנם בדרך כלל מחזיק השיק נאמן לומר שהשיק ניתן לו כתמורה. אך במקרה זה, אין שלב של מעבר השיק בו הדברים נטענים באופן מובהק ומוחלט. מעבר לכך, כפי שראינו, החוק דורש רמה של העברת ערך באופן מעשי ממקבל השיק לנותנו.

72. בנוסף, לאור הנתונים שהוצגו לעיל, קשה לומר שנסיון התובע לגבות את השיק נעשה בתום לב. גלגול השיק תחת ידיים רבות, מועד גבייתו שחלף עוד קודם הגיעו לידיו, הפערים בערך ובתמורה – כל אלו מעידים שהנסיון לגבות את השיק לא נעשה בתום לב

ג. סיכום הדיונים

73. ביררנו האם התובע זכאי לגבות מהנתבעת בעזרת השיק. מסקנתנו היא שהתובע אינו זכאי לגבות באמצעות השיק את הסכום הנקוב בו, ואף לא חלק מסכום זה, מהסיבות הבאות –

א.      השיק נמסר לאבי התובע ולתובע אחרי סוף זמן פרעונו.

ב.      לטענות הצדדים למסירת השיק השיק נמסר כשיק בטחון, ולא כשיק תמורה.

ג.        לטענת הנתבעת היא רשמה את המילה עצמי, אך לא חתמה מאחור.

ד.      לא זוהה שלב, בכל שלבי השתלשלות השיק, בו ניתן לזהות באופן ברור מתן ערך לשיק.

ה.      השיק נמסר למר ע', לאבי התובע ולתובע עצמו כאשר יתכן שהם יודעים שגבייתו והזכויות העולות ממנו בעייתיים.

74.  לאור כל זאת, אין לראות בתובע אוחז כשורה, וכן אינו אוחז בשיק בתום לב ובתמורה.

ד. החלטות

75.  אין לראות בתובע או באביו אוחזים בשיק כשורה.

76.  התובע אינו זכאי לבצע כל פעולת גבייה הנובעת משיק זה.

77.  בית הדין מורה להסיר את העיקולים שהוטלו על הנתבעת על ידי התובע או באי כוחו, וכן כל עיקול אחר שהטיל עליה או על בנה, תוך 30 יום מהוצאת פסק דין זה, עד לתאריך י"ב בחשון תש"ף, 10.11.19.

78.  במידה ויהיה איחור כלשהו בהסרת העיקולים, התובע יהיה רשאי לתבוע פיצויים על כך, במסגרת התביעות

  הממוניות.

79.  הצדדים יגישו סיכומים בעניין התביעה הנגדית תוך 30 יום מהתאריך הנקוב על גבי פסק דין זה. במידה

  ובית הדין ימצא לנכון יתקיים דיון נוסף.

80.  על פסק דין זה אין זכות ערעור.

פסק הדין ניתן היום י"א בתשרי התש"ף, 10 באוקטובר 2019

בזאת באנו על החתום