התחייבות לשלם לבעל הדין מחייבת

פד"ר ירושלים כרך א' עמ' קג – קד תיק מס׳ 188 ־ נא

בהרכב הדיינים: הרב דוד עובדיה, אב״ד; הרב אברהם דב לוין; הרב שמואל ביבס.

פס״ד בענין אסמכתא

הנידון:

התובע מכר לנתבע חנות, ובמחיר העיסקה שכתבו בחוזה, לא הזכירו את ענין המע"מ, וטוען התובע שהמחיר לא כלל מע"מ, משום שהעו"ד שכתב את החוזה היה עולה חדש שאינו רגיל בעריכת חוזים של בתי עסק החייבים במע"מ, שלא כמו בתי מגורים שאינם חייבים במע"מ, וע"כ על הקונה להוסיפו למחיר, על מנת לקבלו חזרה ממשרד המע"מ משום היותו סוחר, והנתבע טוען שדבר ידוע הוא אצל כל הסוחרים שמחיר הכתוב בחוזה בעיסקה החייבת מע"מ, כולל בתוכו מע"מ, וע"כ זכותו היא לתבוע ממשרד המע"מ החזר של 18% מערך המכירה, ומשרד המע"מ יחייב את התובע בסכום זה, אך למרות זכותו זאת ניאות הנתבע להתפשר עם התובע והוא וויתר על תביעת כל המע"מ תמורת תשלום של 2000$ אותם הפקיד התובע ביד שליש שימסרם לנתבע בגמר התשלומים, ועל הסכם זה עשו תקיעת כף. התובע טוען שהסכים להשליש את הסכום האמור רק תחת לחץ כדי שהנתבע יסכים לחתום על הצהרה ששילם מע"מ. הנתבע סיפר לביה"ד שהבוקר הודיע לתובע שמוכן להתפשר אתו ולוותר על חצי הסכום שהשליש עבורו, אבל התובע לא הסכים.

פסק דין

האב"ד שליט"א מסר לצדדים את החלטת ביה"ד לאשר את הצעת הפשרה של הנתבע שיוותר על מחצית מהסכום שהושלש עבורו, והצדדים קבלו את הפסק.

מקורות לפס"ד

התחייבות מותנית לתת כסף אינה אסמכתא

כתב החינוך מצוה שמג ושו"ת הרשב"א ח"א סי' תתקלג שהאומר לחבירו אם תעשה בשבילי דבר פלוני אתן לך מאתיים זוז וכל כיו"ב, אין זו אסמכתא, אלא דרך בני אדם זה עם זה, וביאור הדברים הוא עפ"י מש"כ ב"י בחו"מ סי' רז בשם הר"ן סוף ב"ב דאסמכתא היא דוקא כשאין רצונו שיתקיים המעשה, אלא להיפך, רצונו שלא יבוא לידי כן, אבל בתנאי שאם תעשה כך אתן לך כך, רצונו שיתקיים המעשה, ואין זו אסמכתא, ולכן בתנאי דבני גד אם יעברו ונתתם לא היה בו אסמכתא, עיי"ש.

ומעתה בנידון דידן שהשליש התובע 2000$ לתתם לנתבע, לא מיבעי לטענת הנתבע שזה היה חלק מדמי המע"מ שהיו כלולים במחיר, והוחזרו לו אחרי שויתר על מלוא דמי המע"מ, שלפי"ז פשוט הדבר שסכום זה שולם לו מתוך הסכמת התובע כדין, אלא אפי' לטענת התובע שהשלישם לו רק כדי שיחתום לו על תשלומי המע"מ, ובאמת אין זה חלק מדמי המע"מ המגיעים לנתבע, מאחר והמע"מ לא היה כלול במחיר, גם לטענה זו אין בהשלשת הסכום אסמכתא, שהרי רצונו היה שיתקיים המעשה של החתימה על אותו מסמך, זאת ועוד, כבר פסק בשו"ע חו"מ סי' רז סעי' יט עפ"י מרדכי ב"ק סופ"ד בשם הר"מ דתקיעת כף מועילה אפי' באסמכתא, ובנידון דידן הרי הסכימו על השלשת הכסף לזכותו של הנתבע ע"י תקיעת כף.

ע"כ יש לקבל את הצעת הפשרה שהציע הנתבע עצמו, לוותר על מחצית הסכום, ושלום על ישראל.