קבלת טענות של נשים ות"ח בביתם

פסקי דין ירושלים, כרך ז עמ' כ

פסקי הגאון רבי ברוך יצחק לוין זצ"ל

בנידון קבלת טענות של נשים יקרות ות״ח ע״י סופרי הדיינים בביתם

המקורות להלכה

חו״מ סי׳ קכד: 

"ונשים יקרות שאין כבודן לבוא לבי״ד משגרין להן סופרי הדיינים ויטענו בפניהם. וכיוצא בזה עושים לת״ח שתורתו אומנתו וזילא ביה מילתא למיזל לבי״ד ולערער בהדי ע״ה". ע״כ.

ולעיל סי׳ יז סעי’ ה פסק:

"אסור לדיין לשמוע דברי בע״ד האחד שלא בפני בע״ד חבירו".

וכתב בבאר הגולה:

"ברייתא סנהדרין ל [נדצ"ל שבועות לא א] ויליף לה מדבר שקר תרחק [שכל שלא בפני חבירו אינו בוש מדברי שקר]. ובסנהדרין ז ב מייתי לה מדכתיב שמוע בין אחיכם עכ״ל. וכן הבעל דין מוזהר על כך".

ונבוך אני בת״ח שזילא ביה מילתא לבוא לבי״ד ולערער עם ע״ה ששולחין לו סופרי הדיינים ויטען בפניהם, למה לא יבוא לבי״ד ויטען בפניהם. בשלמא בנשים יקרות שעצם הדבר לבוא לבי״ד זילא בהו מילתא, משו״ה משגרין להן סופרי הדיינים שיטענו בפניהם בביתן הן, אבל ת״ח שעצם הדבר לבוא לפני בי״ד אין זה פחיתות הכבוד, אלא מה שיצטרך לערער עם ע״ה, יבוא הת״ח לבדו בפני בי״ד ויטען בפניהם מה שיטען, ולמה משגרין לו סופרי הדיינים בביתו. ותו איך שומעין בי״ד את התובע שלא בפני בע״ד חבירו, וכי משום שהתובע ע״ה יעבור גם על מה דכתיב שמוע בין אחיכם. וכן צ״ב בנשים יקרות שאין כבודן לבוא לבי״ד ששומעים בי״ד את התובע שלא בפני בע״ד שהם נשים יקרות.

ואין לומר כיון שהנתבע מוחל ע״ז ומסכים שבי״ד ישמעו דברי התובע שלא בפניו אין על זה איסור של שמוע בין אחיכם, וכן מדבר שקר תרחק. שהרי גם בעלי הדברים מוזהרין על כך, ואיך יכולים למחול, הלא האיסור הוא בין על הדיינים ובין על בעלי הדין. וצ״ע.