ערב לשכירות, האם קיבל ערבות גם לנזקים?

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים כרך ד' עמ' סא-סב

בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ״ל), אב״ד; הרב אליהו קצנלבוגן שליט״א; הרב חיים הרצברג שליט״א.

פס״ד בתביעת נזקים בדירה שכורה

נושא הדיון

בעל הבית השכיר את דירתו לשוכרת עפ״י חוזה שכתבו ביניהם, והנתבע הוסיף את חתימתו לאותו הסכם. בעל הבית, תובע ממנו לשלם עבור נזקים שהשאירה אחריה השוכרת בדירה, ובהם נזקי פיח בחדרים וכן נזקים בנגרות של החלונות והדלתות, וזאת על סמך סעיף בחוזה השכירות שבו נאמר שהשוכרת מתחייבת להחזיר את הדירה למשכיר בתום תקופת השכירות באותו מצב כפי שקבלה אותו, פרט לבלאי סביר. טוען המשכיר שיש בדירה נזקים שהם יותר מ״בלאי סביר״ ואותם הוא תובע לשלם לו. הנתבע טוען שלא התחייב בכל ההתחייבות של השוכרת אלא רק לתשלום דמי השכירות עצמם.

פס״ד

על השוכר לתקן את הנזקים בכמה מקומות ובחלק מצביעת הבית, וכן בנקיון הבית.

המקורות בהלכה

על אילו נזקים חייב השוכר לשלם?

דבר ברור הוא שפגיעה בנוי הדירה נקרא מזיק אע״פ שאינה פגיעה בעצם הרכוש, וכן אמרו בב״ק כ ב ששחרוריתא דאשייתא נקרא חסר ומזיק, אמנם בשוכר ששילם שכ״ד אינו חייב בזה, דאין זה פגיעה ברכוש של המשכיר אלא בנוי הדירה.

אך בנידון דידן שהצדדים היתנו תנאי מפורש שהשוכרת מתחייבת לשלם על כל הנזקים שיהיו בדירה מלבד ״בלאי סביר״, י״ל שבאו להוסיף חיוב של מזיק, ואם השחרורית הגיעה ער כדי פיחום הקירות והתיקרה, אין זה ״בלאי סביר״ אלא במטבח ולא בחדר רגיל. ולכן י״ל שהשוכר התחייב בתורת מזיק הגם דעצם הרכוש לא נפגע. אך מאידך גיסא יש לי ספק אם השוכרת היתה אחראית במעשיה שנוכל לחייבה בתורת מזיק.

ונראה שנקבים בדלתות ובמסגרות של החלונות שנתהוו מחמת תקיעת נעצים או מסמרים אין זה בגדר פגיעה ברכוש כיון שלא נחסר קצת בנקב, ולא נכנס גם בגדר של נסדק כיון שהוא מיעוטא דמיעוטא, וגם אינו נכנס בסוג של פגיעה בנוי של הדירה, אך הפארק ליידונג שנשבר זה נכנס בגדר של פגיעה ברכוש, ולכן כיון שיצטרכו לתקן את החלק הזה שנשבר בחלק חדש, זה גורר שיצטרכו לצבוע את כל הפארק ליידונג, וכמו שמבואר בגמ׳ צח א השף מטבע של חבירו פטור וכו׳ וה״מ דמחייא בקורנסא וטרשיה, אבל שייפא בשופינא חסוריה חסריה, ועי׳ שם בתוס׳ ד״ה מתיב דכיון דיש חסרון באותו קלקול חייב על כל הקלקול, כמו בשפייה דחייב בכל הקלקול.

ערב שחתם על השכירות אינו חייב על נזקים שנגרמו לדירה

ומה שתובע בעה״ב מהנתבע שצירף את חתימתו על החוזה, נראה שאמנם אין בחתימתו התחייבות על כל חיובי השוכרת אלא רק ״הסכים״ על התנאים שבו, שהרי זה נוסחו: ״אני הח״מ מצרף את חתימתי להסכם הנ״ל, ובזאת הנני מסכים לתנאיו, ובמיוחד לסכום דמי השכירות ולמועדים הנקובים בו והשטרות שניתנו על ידי ניתנו ע״מ להבטיח תשלום דמי השכירות בזמן״, ממה שמודגש ״ובמיוחד״ וכו׳ משמע שהתחייבות היתה רק על סכום דמי השכירות כיון שנתן ע״ז שטרות, אבל על כל תנאיו אין שום התחייבות אלא הסכמה.

הרב ברוך יצחק לוין.