בס"ד


מס. סידורי:13058

קונה שלא שילם מע"מ וגבו מהמוכר את החוב וריביות

שם בית דין:בית דין ירושלים לדיני ממונות ולבירור יוחסין
דיינים:
הרב לוין ברוך יצחק
תקציר:
ראובן קנה דירה והתחייב בחוזה לשלם לזמנים מסויימים עם מע"מ. ראובן שילם את דמי הדירה אבל לא את המע"מ. המוכר תובע מראובן את הרבית ורבית דרבית על הפגורים, כיון שהיה צריך לשלם וקזזו לו מהאוצר את הסכום. ראובן טוען מכנגד, שלא ידע שהמע"מ לא נכלל בתשלומים ששלם, וכיון שהמוכר לא הודיעו על כך, הוא צריך לשאת בזה.
פסק הדין:
כיון שספיקא בדינא הוא אין מוציאין ממון.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך:

פסקי דין ממו״ר הגאון רבי ברוך יצחק לוין זצ״ל

רב ור״מ ״מקור חיים״, מייסד וראש בית הדין לממונות בירושלים

פסקי דין ירושלים, כרך ז עמ' ל-לא

בנידון קונה שלא שילם מע״מ, והחוב נגבה מהמוכר

הנידון

ראובן קנה דירה אצל שמעון והתחייב לשלם ע״פ חוזה לזמנים מזומנים עם מס ערך מוסף, ואכן ראובן שילם תמידים כסדרן, אבל מס ערך מוסף לא שלם בכל הזמנים, ותובע שמעון רבית ורבית דרבית על הפגורים של מע״מ כי היה צריך לשלם וקזזו לו מהאוצר את הסכום של מע״מ, וראובן טוען שלא היה יודע שלא נכלל בתשלומים ששלם מע״מ, ועל שמעון היה להודיעו ולהגיש לו חשבון מפורט ולתבוע ממנו, כיון שהיו לו כל הנתונים, וע״כ האשמה בשמעון, ואינו צריך לסבול מזה.

המקורות להלכה

הנה בשו״ת עבודת הגרשוני סי׳ ז:

"ראובן התחייב עצמו בקנין ושבועה ובשטר ליתן לשמעון סחורה ידועה לזמן המוגבל ואם לאו יתן לו קנס כו״כ, ונעשה באופן המועיל דלא ליהוי אסמכתא, ועבר הזמן ולא נתן הסחורה ותובע שמעון הקנס, וראובן משיב שאינו חייב בקנס, כיון ששמעון לא תבע ממנו הסחורה ביום המוגבל". הסתייע עבוה״ג מתשובת הרא״ש כלל ח סי׳ ו והובא בחו״מ סי׳ עג (ע' בטור שם אות יא, ושו"ע  סע' ו ונו"כ) בראובן שנשבע לשלם לחבירו לזמן פלוני ועבר הזמן ולא פרעו כי לא תבעו חבירו, דלא עבר על שבועתו כיון שלא תבעו. א״כ ה״ה בנ״ד שלא תבע שמעון הסחורה ליום המוגבל לא עבר ראובן על התקשרותו וכו׳ עכ״ל.  

ועי׳ בסמ״ע וש״ך סי׳ ע״ג סעיף ו (ס"ק יט שם ושם) וסעיף ח, ועיי״ש בשער המשפט ס״ק י מה שהביא מתשו׳ מהרי״ק, משמע דהסכים לדינא לעבודת הגרשוני. והנה הט״ז שם משיג על הסמ״ע והוכיח מתשובת הרשב״א דעובר על השבועה אף אם לא תבעו, וכן הסכים אתו בקצוה״ח ס״ק ו ובהגהות אמרי ברוך על הסמ״ע הנ״ל שהביא בשם הש״ג ובשם הריא״ז וגם מתשובת הרשב״א סי׳ תרע וסי׳ אלף יח דמוכח שא״צ לתובעו, וכתב שם שגם מתשובת הרא״ש הנ״ל אין ראי׳ שצריך לתובעו. לפי״ז צ״ע לדינא. אבל בתשובת גבעת פנחס סי׳ עד וסי׳ עז בענין שידוכין שאחד מהם עבר על זמן הנשואין המוגבל בתנאים, שלמד מהסמ״ע הנ״ל דבלא תביעה לא מיקרי עובר על התנאי, ומטעם זה פטר את המשודך מן הקנס כיון שחבירו לא תבעו. ועי׳ בשו״ת חוות יאיר סי׳ קנג דלא תבעו אינו עובר עליו. ועי׳ בס׳ משפט שלום סי׳ קצ סעיף טו ובסי׳ ר סוף סעיף ז. ובסימן רז.

ולמעשה

כיון שספיקא בדינא הוא אין מוציאין ממון.

 

 

 

תגיות

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il