חיוב כתובה על סמך בדיקת פוליגרף

ב"ה

תיק 964071/13

בבית הדין הרבני האזורי תל אביב יפו

לפני כבוד הדיינים:

הרב מאיר פרימן – אב"ד, הרב מאיר קאהן, הרב יצחק רפפורט

התובעת (נתבעת בתביעת הגירושין):  פלונית  (ע"י ב"כ עו"ד שי זוהר)

נגד

הנתבע (תובע בתביעת הגירושין):       פלוני    (ע"י ב"כ עו"ד מורן בריק מילר)

הנדון: חיוב כתובה על סמך תוצאות בדיקת פוליגרף

פסק דין

רקע

הצדדים נישאו בשנת 2008, התגרשו בבית הדין בשנת 2014, ולהם שני ילדים.

קודם לגירושי הצדדים תבע הבעל בבית הדין תביעת גירושין, האישה הסכימה להתגרש. הצדדים הגיעו בסופו של דבר להסכם גירושין (מיום ו' במרחשוון תשע"ה – 30.10.14) שאושר בבית המשפט. לעניין הכתובה נאמר בהסכם שבית הדין ידון בעניין הכתובה. בית הדין קיים דיונים בתביעת האישה לכתובתה. הדיונים החלו בפני ההרכב הקודם של בית הדין ונמשכו בפני ההרכב הנוכחי. כתובת האישה עומדת על סך 555,000 ש"ח.

במהלך הדיון האחרון בתביעת הכתובה, הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה הכרעת תביעת הכתובה תהיה בהתאם לתוצאות בדיקת פוליגרף – מכונת אמת, שיערכו הצדדים. נקבעו השאלות לבדיקת הפוליגרף ונקצב סכום הכתובה על סך 300,000 ש"ח למקרה שהאישה תימצא דוברת אמת והבעל יימצא דובר שקר. הצדדים קיבלו את תוצאות הבדיקה בקניין גמור 'דלא כאסמכתא' בפני בית הדין. להלן קטע מפרוטוקול הדיון מיום כ"ד בתמוז התשע"ז (18.7.2017) בעניין הסכמת הצדדים:

ב"כ הנתבעת: אני לא מסכים לבדיקת פוליגרף בדרך כלל, היה לי ניסיון לא טוב עם זה. במקרה הזה אני לא מתנגד. אני מסכים בתנאי שאני מכין את השאלות [...]

ב"כ התובע: יש לנו עדים ויש לנו חקירות קצרות ואפשר לסכם עכשיו שאלות לפוליגרף, והוכחות לצדדים.

ביה"ד: אתה מוכן ללכת לפוליגרף?

התובע: כן.

ביה"ד: אתה מכחיש משהו ממה שהיא אמרה?

התובע: כן. לעולם לא הפכתי אותה והטחתי אותה בראש. אני כן דיברתי לא יפה.

ביה"ד: ואת?

הנתבעת: כן.

ביה"ד: אם יימצא שהוא דובר שקר ואת דוברת אמת ייקצב סכום.

ב"כ הנתבעת: פוליגרף זה לא מהימן מאה אחוז.

ביה"ד: נחליט.

אם יצא שהוא דובר שקר והיא אמת נדון שייקצב סכום מתוך הכתובה, ניתן לזה 'שיניים' – נגדיר את הדברים.

אם היא דוברת שקר והוא – אמת, נדחה את התביעה.

שניהם אמת, נמשיך את התיק.

שניהם שקר, נחליט.

על מה אתם מעמידים את התביעה?

ב"כ הנתבעת: 555,555 ש"ח.

ב"כ התובע: לא, היא כבר קיבלה פיצוי!

התובע: היא קיבלה בארבע שנים 250,000 ש"ח! איך אני אשלם לה סכומים כאלה?!

ביה"ד: יש הסכמה להצעה הזו?

התובע: לא. אין לי בעיה ללכת לפוליגרף.

ביה"ד: הצעת בית הדין לבדיקת פוליגרף. אם ימצא שהתובע דובר אמת והנתבעת דוברת שקר, תביעת הכתובה תידחה. במקרה ההפוך, התובע ישלם לאישה שלוש מאות אלף ש"ח עבור תביעת הכתובה. במקרה ששני הצדדים ימצאו דוברי אמת או שניהם דוברי שקר, בית הדין ימשיך בהליכים ללא התחשבות בתוצאות הפוליגרף.

אתה מסכים לזה? אתה תקבל בקניין שאם אתה דובר שקר, הכתובה תשולם על סך שלוש מאות אלף ש"ח. מסכים לזה?

התובע: כן!

ביה"ד: את מסכימה שאם בבדיקת פוליגרף...

הנתבעת: כן.

ביה"ד: ניסוח השאלות יהיה על ידי מכון הפוליגרף.

[...]

מוסכם על הצדדים נוסחי שאלות בפוליגרף לבעל:

האם חנקת את [פלונית]?

האם משכת ל[פלונית] בשיער?

האם תפסת את [פלונית] הפכת אותה, זרקת אותה והטחת אותה?

התובע: כל הדברים האלה לא היו.

הנתבעת: כל הדברים האלה היו.

ביה"ד: אם שניכם דוברי אמת או שקר, כאילו לא עשינו כלום, אבל אם יימצא שהתובעת דוברת שקר והוא (הנתבע) אמת, התביעה תימחק. ואם יימצא שאתה דובר שקר והתובעת אמת, אתה תשלם 300,000 ש"ח. מוסכם עליך?

התובע: מסכים.

התובע: אני 'מקבל בקניין בפני בית דין חשוב', לא כמו 'אסמכתא' אלא בחיוב גמור, את תוצאות הפוליגרף כמו שדיברנו על השאלות שדיברנו, שאם אמצא דובר שקר אשלם 300,000 ש"ח באהבה.

הנתבעת: אני 'מקבלת בקניין בפני בית דין חשוב', לא כמו 'אסמכתא' אלא בחיוב גמור, את תוצאות הפוליגרף כמו שדיברנו על השאלות שדיברנו שאם אמצא דוברת שקר התביעה תדחה.

בהתאם להסכמת הצדדים ולקניין שהתבצע החליט בית הדין לאחר הדיון, בהחלטה מיום כ"ה בתמוז התשע"ז (19.7.2017), כדלהלן:

בית הדין קיים דיון בתביעת הכתובה של האישה.

במהלך הדיון הצדדים הגיעו להסכמה דיונית שלפיה הצדדים יערכו בדיקה במכונת אמת, כמפורט בפרוטוקול. הצדדים קיבלו בקניין גמור את החיובים הנובעים מתוצאות הבדיקה.

למרות האמור, בטרם עריכת הבדיקה במכונת אמת, באי כוח הצדדים ינהלו משא ומתן, לצורך הגעה להסכמות. בהעדר הסכמות בעוד שבועיים – יש לבצע את בדיקת מכונת האמת.

לצורך ביצוע הבדיקה מפנה בית הדין את הצדדים למכון [...]

השאלות שיישאל הבעל הן:

האם חנקת את [פלונית]?

האם משכת ל[פלונית] בשיער?

האם תפסת את [פלונית], הפכת אותה, זרקת אותה והטחת אותה?

לטענת הבעל התשובה היא שלילית.

השאלות שתישאל האישה הן:

האם [פלוני] חנק אותך?

האם [פלוני] משך לך בשער?

האם [פלוני] תפס אותך, הפך אותך, זרק אותך והטיח אותך?

לטענת האישה התשובה חיובית.

אם הבעל יימצא דובר שקר והאישה דוברת אמת, הבעל ישלם לאישה 300,000 ש"ח ללא צורך בדיונים נוספים.

אם האישה תימצא דוברת שקר והבעל דובר אמת, תימחק תביעת הכתובה ללא צורך בדיונים נוספים.

אם שני הצדדים יימצאו דוברי אמת או ששניהם ימצאו דוברי שקר, ההליך בבית הדין יימשך וייקבע מועד דיון לחקירות הצדדים.

הצדדים לא הגיעו להסכמות וערכו את בדיקת הפוליגרף. בבדיקה נמצאה האישה דוברת אמת והבעל נמצא דובר שקר. בהתאם להחלטה קודמת לכאורה היה צריך להינתן פסק דין לחיוב הבעל לשלם לאשה 300,000 ש"ח ללא דיונים נוספים. אומנם לבעל היו טענות כנגד הבדיקה. בית הדין קיים דיון בטענות הצדדים. חומר הבדיקה ממכון הפוליגרף הועבר לצדדים, נכתבו סיכומים וסיכומי תשובה.

טענות הצדדים

הבעל טוען שהשאלות שנשאלו שני הצדדים בבדיקת הפוליגרף לא תואמות את השאלות ואת הניסוח שהוסכם עליהם בדיון ובהחלטת בית הדין ועל כן יש לפסול את תוצאות הבדיקה. הבעל ערך בדיקת פוליגרף נוספת, עוד קודם לבדיקה עליה הורה בית הדין, ונמצא דובר אמת. הבעל העלה טענות על כתובה מוגזמת, על כפל זכויות ועל אי־זכאות האישה לכתובה – בין היתר בשל הגשת תלונות שווא למשטרה.

האישה מבקשת לאמץ את תוצאות בדיקת הפוליגרף ובהתאם להסכמות לחייב את הבעל לשלם לה סך של 300,000 ש"ח. היא מבקשת לחייב את הבעל בפיצוי נוסף בגין הימשכות ההליכים, טוענת לזכאות בכתובה מעיקר הדין שכן הגירושין היו בשל ההתנהגות האלימה של הבעל, שעליה הורשע ונענש, ושאר התנהגויות פסולות שהביאו לגירושין.

במסגרת הסיכומים האריכו הצדדים גם בשאלת זכאות האישה לכתובה מעיקר הדין.

דיון

יובהר שההצעה לעריכת בדיקת הפוליגרף באה מצד באת כוח הבעל. ההצעה כבר הועלתה על ידי באת כוח הבעל עוד בדיון קודם שהתנהל בפני ההרכב הקודם של בית הדין, אלא שאז בא כוח האישה לא הסכים לעריכת הבדיקה, כמפורט בפרוטוקול הדיון מיום כ"ד באלול התשע"ה (8.9.2015) שבו נאמר:

ב"כ הבעל: [...] אני מציעה ששני הצדדים ילכו לבדיקת פוליגרף.

ב"כ האישה: אני לא מסכים שהאישה תלך לבדיקת פוליגרף. יש כתב אישום כנגד הבעל. מה אני צריך יותר מזה? אני ממתין להחלטת בית המשפט בעניין כתב האישום שהוגש כנגד הבעל.

במהלך הדיונים בתביעת האישה לכתובתה התגלתה מחלוקת עובדתית בין הצדדים באשר לרקע שהביא לגירושין. האישה טענה שהגירושין באו בשל התנהגות הבעל שנהג עמה באלימות וסיפרה על מספר מקרי אלימות מצד הבעל, הבעל הכחיש את טענות האישה על אלימות וטען שהגירושין יצאו מהאישה ללא הצדקה ושלא הייתה אלימות וכן טען שהאישה התלוננה נגדו תלונות שווא במשטרה. לא היה אפשר לברר את הדברים באשר לא נכחו עדים כשרים באירועים הנטענים.

ברקע האמור העלתה באת כוח הבעל את האפשרות לעריכת בדיקת הפוליגרף באופן שהדין יוכרע בהתאם לתוצאות הבדיקה. הצדדים היו מיוצגים והבינו היטב את משמעות ההסכמה לעריכת בדיקת הפוליגרף, הצדדים קיבלו בקניין את תוצאות הבדיקה. הנושאים לבדיקת הפוליגרף גובשו בהסכמת הצדדים ובאי כוחם והתמקדו במחלוקת העובדתית שבין הצדדים אם היו אירועי אלימות מצד הבעל כלפי האישה.

יובהר שאם אכן היו אירועים שכאלה, כטענת האישה, הרי שיש מקום לחיוב הבעל בתשלום מלוא הכתובה כדין בגירושין שמתברר שיצאו מפשיעת הבעל. בעוד אם אכן לא אירעו מעולם אירועי אלימות, כטענת הבעל, הרי שיש מקום להפסד הכתובה כדין מקרה שבו מתברר שאישה התלוננה תלונות שווא על הבעל והביאה להרחקה ולגירושין מיוזמתה, ללא שום פשיעה מצד הבעל. כך, אם הפוליגרף היה באמת יכול לבדוק במאת האחוזים את האמת הרי שהיה בכוח הבדיקה להכריע את עיקר הדין. אלא שכידוע אין בכוח הפוליגרף לברר באופן מוחלט את שהתרחש. למרות מגבלות הבדיקה הסכימו הצדדים להכרעת הדין בהתאם לתוצאות בדיקת הפוליגרף. בנסיבות המתוארות ולאחר שיקול הדעת אישר בית הדין את הסכמת הצדדים להכרעת הדין לפי תוצאות הבדיקה.

בית הדין אינו מוצא צורך להתייחס לשאלת הזכאות בכתובה מעיקר הדין ולשאר טענות הבעל לפטור מחיוב הכתובה משתי סיבות: האחת, בגין הסכמת הצדדים לערוך את בדיקת הפוליגרף והקניין שקיבלו בפני בית הדין שלפיו הכרעת תביעת הכתובה תהיה בהתאם לתוצאות הבדיקה ובסכום שנקצב ולא לפי עיקר הדין בשאלת הזכאות לכתובה; הסיבה השנייה, בשל העובדה שטענות הצדדים ביחס לזכאות או הפסד הכתובה מעיקר הדין לא הוכחו בדיונים ונראה שגם אינן יכולות להתברר, בהתאם לאופי המחלוקת ונשארו בגדר טענה מול טענה. על כן לא נחוצה החלטה בבקשת בא כוח האישה להוצאת חומר מסיכומי הבעל, ואין צורך בהתייחסות לכל הטענות על זכאות האישה בכתובה מעיקר הדין.

בית הדין דוחה את טענת הבעל על כתובה מוגזמת, הן מפני שכתובה בסך 555,000 ש"ח לא בהכרח נחשבת לכתובה מוגזמת, ובעיקר בשל ויתור הבעל על הטענה, עת הסכים להעמיד את הכתובה על סך 300,000 ש"ח ובהתאם לתוצאות בדיקת הפוליגרף. מסיבה זו יש גם לדחות את טענת הבעל על כפל זכויות שבהן זכתה האישה. בנוסף, גם אם נכונות טענות הבעל ביחס לזכויות שקיבלה האישה, עדיין האישה אינה מקבלת יותר מסך הכתובה.

בדיקת הפוליגרף

בית הדין יעסוק אך ורק בטענות שהעלה הבעל נגד בדיקת הפוליגרף, שכן בית הדין רואה את הסכמת הצדדים להכרעת הדין בהתאם לבדיקת הפוליגרף כדבר המחייב בהתאם להסכמות ולקניין שביצעו בבית הדין. ההסכמה לקבלת תוצאות הבדיקה, שנעשתה בקניין מתוך הבנת מהות בדיקת הפוליגרף, מחייבת בנידון דנן.

הסכמה לתשלום על סמך תוצאות פוליגרף

אפשר לדמות את ההסכמה להכרעת הדין על ידי קבלת תוצאות בדיקת הפוליגרף לקבלת הכרעת הדין על ידי עד או דיין קרובים או פסולים:

לגבי האפשרות לקבלת פסול עדות או דין, נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט הלכות דיינים סימן כב סעיף א) כדלקמן:

מי שקבל עליו קרוב או פסול, בין להיותו דיין בין להיותו עד עליו [...] בין שקבל על עצמו לאבד זכיותיו ולמחול מה שהיה טוען על פיהם, בין שקבל עליו שיתן כל מה שיטעון עליו חבירו [...] אם קנו מידו על זה – אינו יכול לחזור בו [...]

מבואר שהסכמה לקבלת הכרעת דין על סמך עדים או דיינים פסולים מחייבת כאשר ההסכמה לקבלת הפסולים נעשתה בקניין. מכאן שגם קבלת תוצאות בדיקת פוליגרף בקניין תחייב, ולבטח לאחר שהבדיקה כבר התבצעה.

השוואת קבלת הפוליגרף לקבלת עדים פסולים נכונה גם אם אין לייחס לבדיקת הפוליגרף אמינות ככלי בירור העומד בפני עצמו. על אחת כמה וכמה אם יש לראות בבדיקת הפוליגרף מקצת ראיה לבירור האמת.

ואכן נראה שיש לייחס לבדיקת הפוליגרף הנעשית כיום גם מקצת אמינות ולראות בה ראיה במקצת. ביחס לאמינות בדיקת הפוליגרף כשלעצמה ראה בפסק דין של בית הדין הרבני בחיפה בתיק 763672/2 מיום י' באלול התשע"ד (5.9.2014), בדברי הרה"ג מימון נהרי שליט"א, כדלקמן:

וכבר האריכו רבים בנושא אמינותה של בדיקת הפוליגרף – ראה על כך בספרו של מרן הראשון לציון הגר"ע יוסף זצ"ל יביע אומר (חלק ז סימן ח) – שם הביא בשם ספר עמק הלכה שיש לבדיקה זו ערך של 'אומדנא דמוכח', וחלק עליו בזה וסבירא ליה שיש לה ערך של 'אומדנא גרועה', אולם הוסיף בזו הלשון:

ואולי אם במשך הזמן ישכללו אנשי מדע את המכונה שתהיה אמתית ומדויקת יותר, אז יש לדון בהתאם לתוצאות הבדיקה של המכונה, אבל לעת עתה אין נראה לי לסמוך על תוצאות בדיקת הפוליגרף.

אתה הראית לדעת שמרן נקט משנה זהירות בבואו להכריע בסוגיה זו של אמינות מכונת הבדיקה, ובתשובה זו שנכתבה בשנת תשד"מ – לפני כשלושים שנה – התייחס לאמינותה בתקופה זו, אולם לא התעלם שאם אנשי מדע ישכללו את המכונה ניתן יהיה להסתמך עליה יותר.

והנה כיום, שלושים שנה לאחר כתיבת תשובה זו, נכתב מאמר רחב היקף על מידת אמינותה של המכונה, ולדברי סגן ניצב א' גרשפלד – ראש מדור פסיכולוגיה חקירתית, מעבדת זיהוי פלילי במשטרת ישראל, המכונה השתכללה רבות עם השנים.

המומחה מסר הרצאה מקיפה בפני הדיינים בימי עיון של הדיינים תשע"ג והרצאתו יצאה לאור בספר כנס הדיינים – התשע"ג ע"י הנהלת בתי הדין בעריכתו של היועץ המשפטי עו"ד הרב שמעון יעקבי.

במאמר מנתח המומחה בבהירות את ההיבט של מהימנות המכונה בצורה עניינית ומקצועית ומתייחס עניינית לכל ההיבטים הקשורים לאמינות הבדיקה והגורמים שיש לתת עליהם את הדעת עם קבלת תוצאות הבדיקה. במאמרו מנה שלושה מרכיבי חובה לאמינות התוצאות של הבדיקה: א. מומחיות ומיומנות הבודק; ב. המכשיר; ג. הנבדק.

עוד ציין שבהליכים משפטיים אזרחיים ומנהליים אפשר לסמוך על תוצאות הבדיקה כראיה קבילה כאשר הדבר נעשה בהסכמת הצדדים.

מהאמור עולה שבהתאם לאופי בדיקת הפוליגרף הנוהגת כיום קיים צד של אמינות לתוצאות הבדיקה. למרות האמור נראה שאי אפשר עדיין להוציא ממון רק על סמך תוצאות הבדיקה. גם באיסורים נראה שאי אפשר להסתמך רק על בדיקת הפוליגרף להחלת איסור. אבל מקצת ראיה בבחינת 'אומדנא' ו'רגליים לדבר' כן נמצאת בתוצאות הבדיקה הן לאיסורים והן לענייני ממון.

ביחס לאיסורים ראה באמרי משפט (לרה"ג יצחק אלמליח שליט"א, חבר בית הדין הגדול, חלק ראשון סימן ב). לאחר שהביא את דברי הפוסקים בעניין הפוליגרף (מפד"ר יג עמוד 225 ומיביע אומר חלק ז – חושן משפט סימן ח), כתב אמרי משפט:

נמצא דאין לאסור אשה על בעלה על סמך בדיקת פוליגרף, אבל מכל מקום הוי אומדנא דמוכח ורגלים לדבר, ובצרוף מה שנכתוב לקמן – האשה אסורה על בעלה.

הרי שלבדיקת הפוליגרף מעמד של 'אומדנא דמוכח' ו'רגליים לדבר', המועילים בצרוף סברות נוספות בענייני איסורים.

ביחס לדיני ממונות, ראה בספר חשוקי חמד (לרה"ג יצחק זילברשטיין שליט"א, בבא מציעא דף לז ע"א), שדן בהשלכות בדיקת מכונת אמת על כמה שאלות בדיני ממונות, וכדלקמן:

האם אפשר להוציא ממון על ידי מכונת אמת?

שאלה: לבעל בית חרושת חסרו כספים בקופה, והיחידים שהיתה להם גישה לקופה היו ראובן ושמעון. מכיוון שנפל עליהם חשד, ביקש מהם בעל המפעל להבדק במכונת אמת במכון פוליגרף, הם נבדקו והתוצאות הראו בעליל ששמעון הוא הגנב, האם ניתן לפי הדין לחייבו?

תשובה: מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א הורה שזה מספיק רק כדי להשביעו שבועת היסת, דאף על פי שאי אפשר להשביע היסת כי אם על פי טענת ודאי, בכל זאת האשמה שנתגלתה על פי מכונת אמת מספיקה להשביעו. אבל להוציא ממון על פי זה אי אפשר. ונראה דהמקור לכך הם דברי הרמ"א (חושן משפט סימן עה סעיף יז) דמשביעים היסת על טענת שמא, כשיש רגלים לדבר.

שנים שהפקידו אחד מנה ואחד מאתים – האם אפשר לברר זאת על ידי מכונת אמת?

שאלה: תנן בבבא מציעא (דף לז ע"א):

"שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה, וזה מאתים – זה אומר: 'שלי מאתים', וזה אומר: 'שלי מאתים' – נותן לזה מנה ולזה מנה."

ויש להסתפק האם אפשר לבדוק את שניהם במכונת אמת, ולתת למי שימצא נאמן?

תשובה: בקובץ שיעורים (בבא בתרא סימן תרמ) כתב שאם עד אחד נאמן לברר של מי המנה ושל מי המאתיים – זה תלוי בדין אבידה, דלדעת הר"ן בחולין נ"א נאמן, ודעת הריטב"א שעד אחד אינו נאמן. ומלשון המשנה "יהא מונח עד שיבא אליהו", משמע שאליהו נאמן לברר של מי הוא, ובדבר שצריך שני עדים לא מהני נביא, ואפילו משה ואהרן לא מהימנן, ומוכח דעד אחד נאמן, ויש לדחות דהכונה דכשיבא אליהו יודה הבעל דין בעצמו שיתבייש לכפור בפני אליהו. עכ"ד.

והנה מכונת אמת לא גרע מעד אחד, ואולי אפילו עדיף, שכיון שיש כשמונים אחוז שזה אמת, הרי זה חשיב כרוב, ובשו"ת ברית אברהם (סימן יג) הוכיח שרוב חמור מעד אחד [...] ואם כן יתכן שאפילו להראשונים שאין מוציאין על פי עד אחד, מכל מקום הכא ברוב כמו שמוציאין באבידה, הוא הדין שיוציאו בפקדון, והוא הדין במכונת אמת.

ויתכן שגם בגזילה, כשהגזלן מסתפק למי גזל, וכל אחד אומר "לי גזל" – אם המכונה הראתה שגזל לאחד מהם, אין צריך לתת לשני, דהרי מן הדין אינו חייב לשלם לשניהם כי אם הוא קנס שקנסוהו חכמים, בגלל לצאת ידי שמים, ובכהאי גוונא דהמכונת אמת מגלה מיהו, ורגלים לדבר, אולי מהני.

ובספר עמק הלכה (לגר"י בוימעל זצ"ל, חלק ב סימן יד) כתב שבדין מרומה, שמצוה לחקור, מצוה גם לבדוק את העדים במכונת אמת, ואם נמצאו משקרים, נראה ברור דעדותן בטילה. אף על גב דהמכונה אינה בירור גמור, דמשקרים רק יש בה כעין הוכחה דאינם אומרים אמת, והוי בגדר אומדנא דמוכח, מכל מקום אין לדון על פי עדותן כלל, כמו שכתבו התוספות בסנהדרין (דף לב ד"ה כאן) בדין מרומה:

"לא שיודעין בו שהוא מרומה, דאם כן אין לדונו כלל כדדרשינן (שבועות דף ל) 'מדבר שקר תרחק'." עכ"ד.

ומבואר מדבריהם דביודעין שהוא מרומה עדותן בטילה. ואם כן על ידי האומדנא דמוכח של המכונה בודאי דהוי בגדר שיודעין בו שהוא מרומה וממילא דאין לדון כלל על פי העדים, עכ"ד.

ויעוין שם שהביא עוד מילקוט שמעוני (אסתר א תתרמו ובתרגום שני) שכתב שם וזו לשונו: "כד הוו עיילין סהדי די סהדין שיקרא, קדם מלכא שלמה, הוו מנגנין פסקעין [מכונה מגלגלת] למחטף לבא דסהדי דלא יסהדו סהדותא דשקרא." עכ"ל, והוא כעין המכונת אמת שבימינו.

מתבאר בדברי חשוקי חמד שבדיני ממונות לתוצאות בדיקת הפוליגרף יש מעמד של 'אומדנא דמוכח' לעניין הגדרת הדין כדין מרומה. תוצאות הבדיקה נחשבות 'רגליים לדבר' לעניינים מסוימים, וניתן להן מעמד של עד אחד.

כאמור, בנדון דנן הסיבה העיקרית המחייבת את קבלת תוצאות הבדיקה היא קבלת הקניין שעשו הצדדים מראש על תוצאות הבדיקה, קניין 'דלא כאסמכתא'. אומנם יש בכל האמור על אמינות הבדיקה כדי לחזק את התוקף של ההסכמה לקבלת תוצאות הבדיקה, שכן הצדדים לא קיבלו על עצמם הכרעת דין שאינה סבירה בעליל, אלא הסכימו על דבר שיש בו מן הטעם עם אפשרות לדיוק באחוזים גבוהים מאוד והשאלות שבהן נבדקו מתייחסות לאירועים משמעותיים בהכרעת עיקר הדין.

מנגד, הצדדים גם ידעו שלמרות המעלות הרבות של הבדיקה, תוצאות הבדיקה אינן מדויקות במאת האחוזים. במהלך הדיון היה ברור לצדדים מהו אופי בדיקת הפוליגרף, הצדדים היו מיוצגים על ידי עורכי דין והבינו שאין ודאות מוחלטת בתוצאות הבדיקה. הצדדים הבינו שהבדיקה אינה מחייבת כשלעצמה ללא הסכמה מפורשת וקבלת קניין. ואף על פי כן הסכימו הצדדים לקבל את תוצאות הבדיקה בקניין וכדבר מכריע וסופי. בית הדין הבהיר שיש צורך בעריכת קניין 'דלא כאסמכתא' והצדדים אכן קיבלו בקניין משעת הדיון, כ'מעכשיו', את תוצאות הבדיקה. על כן יש לקבוע שהסכמת הצדדים מחייבת, ובהתאם לכך לפסוק את הדין בהתחשב בתוצאות הבדיקה.

מנהג בתי הדין ביחס לבדיקת פוליגרף

כך נהגו בבתי הדין לקבל תוצאות בדיקת פוליגרף, שעה שקיימת הסכמה מוקדמת של הצדדים לעריכת הבדיקה. דוגמאות רבות לכך (ראה פסקי דין רבניים חלק יב – פסק דין בעמוד 258 וראה פסקי דין רבניים מתוך המאגר המקוון פסק דין קלב). לאחרונה החליט בית הדין הגדול לאשר פסק דין של בית הדין האזורי לחיוב בעל בכתובה בסך 180,000 ש"ח לאחר שהייתה הסכמה לעריכת בדיקת פוליגרף, האישה ביצעה את הבדיקה ונמצאה דוברת אמת, והבעל לא ביצע את הבדיקה. להלן קטע מפסק הדין האמור שבתיק מספר‏ 1161474/4 שנדון לפני הרבנים: הרב הראשי לישראל הרה"ג דוד ברוך לאו שליט"א – נשיא, הרה"ג אליעזר איגרא שליט"א והרה"ג א' אהרן כץ שליט"א ושבו דחה בית הדין הגדול ערעור על פסק הדין לחיוב בכתובה על סמך בדיקת פוליגרף:

יפה עשה בית הדין שקיבל את ההצעה לבדיקת פוליגרף בהסכמת הצדדים [...] בדיקה זו – אולי אינה הוכחה ניצחת לנכונות הדברים, אבל כשהיא נעשית מרצון שני הצדדים בוודאי יש בה יותר מ'רגליים לדבר', וכשהיא נעשית בהסכמת הצדדים ובקניין – כוחה יפה גם מצד ההסכם.

ראה גם בפסק דין של בית הדין בבאר שבע בתיק מספר 141110/8 בפסק דין שניתן ביום ה' בשבט התשע"ח (21.1.2018), בדברי הרה"ג אברהם גאופטמן שליט"א שכתב:

תוקפה של התחייבות לביצוע בדיקת פוליגרף

עתה נעיר בקצרה לעניין בקשתו של הבעל לשעבר להציג ראיות חדשות. נראה כי דינה של בקשתו להידחות בשל התחייבותו בקניין כי אם יימצא דובר שקר בבדיקת הפוליגרף, ישלם לאישה את כתובתה. התחייבות זאת הינה חלוטה ובפרט לאחר שהבדיקה כבר בוצעה. כלומר: גם אם היה מקום לדון אם יכול אדם לחזור בו מהתחייבותו לבצע בדיקת פוליגרף, שאפשר שאין להתחייבות תוקף, והווי כ'קניין דברים', שונה הדבר לאחר שהבדיקה כבר נעשתה.

ועיין במשפטיך ליעקב (חלק ד סימן כג) שדן אם ניתן לדמות התחייבות לביצוע בדיקת פוליגרף למי שמקבל עליו קרוב או פסול בקניין, שאינו יכול לחזור בו. למסקנה כתב לחלק, דשאני מקבל על עצמו עדותו של קרוב או פסול, שראוי להיקרא עד, אלא שהתורה פסלתו מחמת קרבה או חשש משקר, מה שאין כן לגבי תוצאות בדיקת פוליגרף, שכלל אינן בכלל 'עד'. ועיין שם שהסיק כי ישנן שתי אפשרויות לקבל בקניין באופן המועיל לעניין בדיקת פוליגרף, בלא שייחשב הקניין ל'קניין דברים': או שהצדדים מקבלים בקניין סודר בבית דין חשוב שהם מקבלים על עצמם את תוצאות בדיקת הפוליגרף, כאשר בית הדין יוכל לפסוק את הדין על פי תוצאות הבדיקה. או שיאמרו לשון 'התחייבות', ויאמרו שהם מתחייבים לילך להיבדק בפוליגרף, ויוסיפו כי ההתחייבות היא על גופם באופן המועיל, עיין שם.

מכל מקום, בנדון דידן שכבר ביצעו את הבדיקה, ודאי הוא שהקניין מועיל כאשר עשו 'קניין סודר' ב'בית דין חשוב' 'דלא כאסמכתא', שבית הדין יפסוק על פי תוצאות הבדיקה. נבהיר כי גם לו יצויר שהאישה אינה זכאית לכתובה, וממצאי הפוליגרף אינם משקפים את האמת – זכותו של כל אדם לחוב בנכסיו, ולהתחייב לשלם גם אם אינו מחויב בכך מעיקר הדין.

 דוגמה לדבר מצינו בשולחן ערוך (חושן משפט סימן כא סעיף א):

"מי שקנו מידו שאם לא יבא ביום פלוני וישבע יהיה חבירו נאמן בטענותיו ויטול כל מה שטען בלא שבועה, או שאם לא יבא ביום פלוני וישבע ויטול אבד זכותו ואין לו כלום ויפטר חבירו, ועבר היום ולא בא, נתקיימו התנאים ואבד זכותו".

רואים מכאן כי כאשר מקבל אדם על עצמו בקניין שאם לא יעשה פעולה מסוימת, ייטול חברו את הממון שטוען אודותיו – איבד זכותו ואינו יכול לחזור בו.

הדברים האמורים נכונים גם בנדון דנן. על כן, בהתאם למנהג בתי הדין להסתמך על בדיקת הפוליגרף הבאה בהסכמת הצדדים, יש לקבוע בנידון דנן שההסכמה והקניין לקבלת תוצאות הבדיקה שרירים וקיימים.

השאלות בבדיקת הפוליגרף

ביחס לטענות הבעל שלפיהן בבדיקה נשאלו שאלות אחרות ממה שסוכם מראש מבהיר בית הדין שבמהלך הדיון אמר בית הדין שאת השאלות יקבע מכון הפוליגרף. במהלך הבדיקה במכון הפוליגרף ניסחו הצדדים בהסכמתם את הנושאים שעליהם יחקרו במכונת הפוליגרף. במהלך הבדיקה במכון הבודק מסרו הצדדים את גרסתם ואישרו את השאלות שקבע המכון הבודק. בית הדין לא מוצא שינוי מהותי בין נושאי השאלות שעליהם הסכימו בבית הדין לבין השאלות שנשאלו בפועל בבדיקה במכון הפוליגרף. כאמור, הנושאים שנקבעו לבדיקת הפוליגרף במהלך הדיון, כאמור בפרוטוקול, היו:

השאלות שיישאל הבעל הן:

האם חנקת את [פלונית]?

האם משכת ל[פלונית] בשיער?

האם תפסת את [פלונית] והפכת אותה? וזרקת אותה? והטחת אותה?

לטענת הבעל התשובה היא שלילית.

השאלות שתישאל האישה הן:

האם [פלוני] חנק אותך?

האם [פלוני] משך לך בשער?

האם [פלוני] תפס אותך והפך אותך? וזרק אותך? והטיח אותך?

לטענת האישה התשובה חיובית.

להלן השאלות שנשאלו הצדדים במכון הפוליגרף בהסכמתם (ציטוט מתוך דוח הבדיקה):

1. [...] השאלות בבדיקה נוסחו בהסכמת הנבדקת ובלשונה על סמך הגרסה שמסרה.

השאלות הרלוונטיות היו:

1. האם את משקרת ש[פלוני] משך לך בשיער כשחזרת מערב הגיבוש ב־2010?

2. האם את משקרת ש[פלוני] חנק אותך בצוואר עם ידו כשנסעתם חזרה מהרופא?

3. האם את משקרת ש[פלוני] זרק אותך לרצפה כשהיית עם הרגליים בידיו באוגוסט 2013?

הנבדקת השיבה בשלילה על השאלות הרלוונטיות.

2. [...] השאלות בבדיקה נוסחו בהסכמת הנבדק ובלשונו על סמך הגרסה שמסר.

השאלות הרלוונטיות היו:

1. האם אתה משכת ל[פלונית] בשיער כשחזרה מערב הגיבוש של [...] ב2010?

2. האם אתה תפסת בצווארה של [פלונית] באוטו כשחזרתם מהרופא ב[...]?

3. האם אתה זרקת את [פלונית] לרצפה ממצב שבו הייתה הפוכה מהרגליים בידיך ב־11.8.2013?

הנבדק השיב בשלילה על השאלות הרלוונטיות.

3. ממצאים

מניתוח תרשימי הבדיקה הגעתי למסקנה כי הנבדקת [פלונית] דוברת אמת בשאלות הרלוונטיות.

מניתוח תרשימי הבדיקה הגעתי למסקנה כי הנבדק [פלוני] דובר שקר בשאלות הרלוונטיות.

בית הדין לא מוצא הבדלים מהותיים בין הנושאים שעליהם הסכימו הצדדים להיבדק לבין השאלות שנוסחו בהסכמתם במכון הבודק בשעת הבדיקה. השינויים הם לצורך הבדיקה ובהתאם למומחיות המכון הבודק, ובית הדין הודיע לצדדים בתחילת הדיון שאת נוסח השאלות יקבע המכון הבודק. אין שינוי של ממש בתוכן השאלות הנבדקות אלא רק מיקוד לאירועים שעליהם נשאלו, וניסוח השאלות באופן הנחוץ בהתאם לאופי הבדיקה.

משכך, יש לדחות את טענת הנתבע, יש לקבוע שלאור תוצאות הבדיקה שבהן נמצאה האישה דוברת אמת והבעל נמצא דובר שקר, חייב הבעל לשלם לאשה סך של 300,000 ש"ח בהתאם להסכמתם בדיון ולקבלת הקניין.

הרב מאיר פרימן – אב"ד

אני מצטרף לאמור.

הרב מאיר קאהן

גם אני מצטרף לאמור.

הרב יצחק רפפורט

הכרעה

לאור האמור מחליט בית הדין:

א.       הבעל חייב לשלם לאשה סך של 300,000 ש"ח בגין תביעת הכתובה, בהתאם לתוצאות בדיקת הפוליגרף אותה קיבלו הצדדים מראש בקניין גמור.

ב.       ניתן לפרסם את פסק הדין לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ז' באדר א' התשע"ט (12.2.2019).

הרב מאיר פרימן – אב"ד              הרב מאיר קאהן                       הרב יצחק רפפורט

 

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה