הפעלת גן ילדים בבניין מגורים

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים תיק מס׳ 392-נה כרך ד עמ' קיא-קטז

בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב״ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא.

פס״ד בתביעה למנוע פתיחת גן ילדות בתוך בנין מיגורים

נושא הדיון

התובעים הם בעלי דירות בבנין מגורים ושכנים של הנתבע. הנתבע הוא בעל כמה מחסנים במפלס התחתון של אותו בנין עם החצר הסמוכה להם, והוא הכשיר אותם למטרה של גן ילדות, שהשכיר אותו לצורך פרנסתו. התובעים טוענים שהגן יפריע להם בגלל הרעש שיהיה בבנין ע״י הילדות וההורים והגננות, דבר שיפריע במיוחד לנשים אחרי לידה שתשהנה בבית והן זקוקות לשקט ומנוחה, וכן בגלל ריבוי היוצאים והנכנסים לבנין שמשתמשים גם בחדר המדרגות המשותף של הבנין, וכן אי הנוחות וההטרדה שיהיה ע״י השומרים שיסתובבו בבנין, ושמיעת קול זמרתן של הגננות האסורה. כמו כן טוענים שערך הדירות בבנין יורד בגלל זה.

הנתבע טוען שלא תהיה הפרעה יוצאת דופן לתובעים כתוצאה מהגן, מכיון שהגן ממוקם במחסנים שבמיפלס התחתון של הבנין והחצר הסמוכה, והתובעים גרים בקומות העליונות ולא בדיוק מעל הגן. הם מתחייבים לפתוח לגן כניסה מיוחדת מהרחוב שלא תעבור בחדר המדרגות המשותף של הבנין, ולהתקין מזגני אויר בתוכם כדי שאפשר יהיה לסגור את החלונות בזמן הפעילות שבתוך הגן, וכמו כן מתחייבים לפצות את התובעים לכשירצו למכור את דירתם ויוכיחו שערך דירתם ירד בגלל הגן.

התובעים טוענים שעפ״י הנוהג המקובל בעיריה אין לפתוח גן ילדים בתוך בנין מיגורים, ולפיכך דינו כמנהג מדינה. הנתבע משיב שקיים מנהג נפוץ לפתוח פעוטונים וגני ילדים בבניני מגורים במיוחד בשכונות החרדיות שהילדים רבים כ״י, והוא מציג אישור מהעיריה לפתיחת הגן במקום.

ביקור ביה׳׳ד במקום

ביה״ד ביקר במקום בזמן פעילות של הגן, ראה את המקום ושמע את קולות הילדות והגננות, והתרשם שאין רעש שיכול להפריע לשכנים מהבנין למעלה בפעילות של הילדות והגננות בתוך החדרים. כדי למנוע הפרעה מהמשחקיה של הגן שתהיה בחצר, יש לגדור את החצר בקו ישר עד לכניסה המתוכננת, כך שהמשחקיה לא תהיה סמוכה לאגף הבנין שהתובעים מתגוררים בו.

פס״ד

הנתבע רשאי לפתוח גן במקום נשוא התביעה, בתנאי שיכשיר לו כניסה מיוחדת מהרחוב, ויתקין בתוכו מזגן, בתוך 30 יום, ויימנע מפעילות בחצר בחלק הסמוך לאגף הבנין שבו מתגוררים התובעים.

השאלות לדיון

א. האם מותר ללמד תורה לרבים בתוך בית משותף.

ב. האם גן ילדות שמרגילים בו את הפעוטות להתפלל ומלמדים בו מצוות, הוא בכלל ההיתר של תלמוד תורה.

ג. האם חולה או אשה בחופש לאחר לידה יכולים למחות למרות שבזמן שהגן נפתח לא היו חולים.

ד.  האם נאמר דין הרחקת נזיקין בגלל ירידת ערך דירתו של השכן.

תשובה

א. לימוד תורה לרבים בבית משותף

במשנה ב״ב כ ב:

"חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין וכו׳ ואינו יכול למחות בידו ולומר איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחיים ולא מקול התינוקות".

ובגמ׳ שם:

"מ״ש רישא ומ״ש סיפא (וברש״י: מ״ש רישא דקתני יכול לומר איני יכול לישן מקול הנכנסין והיוצאין, וסיפא קתני אינו יכול לומר לו איני יכול לישן מקול התינוקות), אמר אביי סיפא אתאן לחצר אחרת, א״ל רבא אי הכי ליתני חצר אחרת מותר, אלא אמר רבא סיפא אתאן לתינוקות של בית רבן ומתקנת יהושע בן גמלא ואילך, דאמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכחה תורה כו׳, שהתקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע" וכו׳.

ונחלקו הראשונים בקול הפטיש וקול הריחיים ששנינו שאינו יכול למחות, האם זה דוקא אחר שהחזיק בו או אפי׳ לכתחילה, והובאו שתי הדעות בשו״ע וברמ״א סי׳ קנו סעי׳ ב, והרמ״א הכריע כדעת הסוברים שאף לכתחילה אינו יכול למחות.

והנה בתינוקות שאינו יכול למחות היינו בין מהרעש של התינוקות בשעת לימודם ובין מריבוי הנכנסים ויוצאים, וכמו שכתב הרמב״ם בפיהמ״ש:

"ולמה אינו מוחה עליו בהכנס התינוקות ואע״פ שהם נכנסים ויוצאים, להרבות התורה בישראל" וכו׳.

וברמב״ם שכנים פ״ו הי״ב ות״ת פ״ב ה״ז מבואר שאינו יכול למחות מקול התינוקות.

ונחלקו הראשונים אם טענת רבוי הדרך נאמרה רק בחצר השותפין או גם במבוי המשותף, עי׳ שו״ע ורמ״א שם סעי׳ א שהביאו שתי הדעות, והרמ״א הכריע שבמבוי אינם יכולים למחות. וכתב בחי׳ הריטב״א ב״ב שם שהלכה כדברי אביי שבחצר אחרת מותר ואפי׳ באותו מבוי, ואע״ג דרבא פליג עליה, היינו דלישנא דמתני׳ לא אתי שפיר, אבל עיקר דינא לא פריך, וכ״ד כל הפוסקים. ומבואר שרבא אינו חולק בעיקר הדין על אביי שבחצר אחרת מותר ולאו דוקא בתינוקות של בית רבן, מכיון שעושה בתוך שלו, אלא מכיון שמשמע במשנה שבתינוקות מותר אפי׳ בחצר השותפין הוצרך רבא להעמיד בתינוקות של בית רבן, וכן פי׳ רבינו גרשום שמכיון שהתינוקות באים ללמוד תורה אינו יכול לעכב עליו אפי׳ בחצר השותפין.

אמנם מהרמב״ם שכנים פ״ו הי״ב ושו״ע חו״מ סי׳ קנו סעי׳ ג משמע שגם כשעושה בתוך שלו צריך להגיע להיתר המיוחד של תינוקות של בית רבן, שכן כתב שם:

"חנות שבחצר יכולין השכנים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים וכו׳ אבל וכו׳ יש לו ללמד תינוקות של ישראל תורה בתוך ביתו ואין השותפין יכולים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולים לישן מקול התינוקות של בית רבן".

וצ״ב, שהרי בתוך ביתו או בחצר אחרת אינו יכול למחות בקול התינוקות ולאו דוקא בתינוקות של בית רבן, וכדברי אביי בגמ׳. ואפשר לומר בדעת הרמב״ם שדברי אביי שבחצר אחרת אינו יכול למחות בתינוקות זה דוקא ברבוי הנכנסים ויוצאים שאם היה זה בחצר אחרת אינו יכול למחות, אבל בתינוקות של בית רבן שיש רבוי רעש מהתינוקות בשעת לימודם, בזה לא דבר אביי להתיר, וההיתר הוא דוקא משום המצוה ותקנת יהושע בן גמלא.

ב. האם בגן לילדות שייכת תקנת יהושע בן גמלא?

בטור חו״מ וברמ״א בשו״ע שם כתבו שלאו דוקא תינוקות של בית רבן אלא ה״ה לכל מילי דמצוה שאינם יכולים למחות בידו, כגון לחלק צדקה או להתפלל בעשרה. וכתב הב״י שנחלקו הראשונים אם ה״ה לעשות מדרש להרביץ תורה לרבים כדי להגדיל תורה ולהאדיר ולא תשתכח תורה מישראל, יש מתירים ויש אוסרים, וטעמם של האוסרים לפי שדוקא בתשב״ר תיקנו שלא יוכל לעכב כדי שלא יחזור הדבר לקלקולו. ועי׳ חי׳ חת״ס ב״ב שם ושו״ת חת״ס חו״מ סי׳ צב שביאר שכל מצוה המוטלת על הציבור אינו יכול למחות.

ויש לחקור בגן ילדות שבימינו שמרגילין בו את הילדות לקרוא קריאת שמע ושאר מצוות, האם דינן כתינוקות של בית רבן שאין מוחין בידן, או שאין זה בכלל דבר מצווה, ורשאים השכנים למחות בידם אם מרבים רעש או בגלל הנכנסים ויוצאים.

ועי׳ שלמת חיים סי׳ עה שהשיב אודות חדרי הבנות שלומדות בקול, שאם לימוד הבנות הוא מצוה כפי שיראה לבית דין, אין יכולים למחות כמו בקול התינוקות. ועי׳ פסקי דין ירושלים כרך א עמ׳ קפח שגן חדר לילדים שנוהגים בימינו לשלוח אליו תינוקות בגיל מוקדם ללמוד ולהרגיל בתורה ובמצוות, שווה ללימוד תורה של תינוקות של בית רבן.

ובנידון דידן שהגן ממוקם במחסנים מיוחדים שבמיפלס התחתון של הבנין, והנתבע מתחייב לפתוח לו פתח מיוחד מהרחוב שלא יהיה קול נכנסים ויוצאים בחדר המדרגות המשותף של הבנין, וגם מתחייב להתקין בו מזגן כדי שאפשר יהיה לסגור את החלונות שלא יצא רעש החוצה, נראה שאין סיבה לאסור עליו את פתיחת הגן, אם אכן יעמוד בהתחייבותו.

ג. אדם שרוצה למחות בשימוש של שכינו לאחר שנהיה חולה

ברמ״א בשו״ע חו״מ סי׳ קנו פסק בשם הריב״ש סי׳ קצו שאע״פ שאינו יכול למחות מקול הרעש, זה דוקא באנשים בריאים, אבל בחולים שהרעש מזיק להם יכולים למחות. ומסתבר שה״ה יולדת לאחר לידה שזקוקה למנוחה שדינה כחולה לענין זה. וכתב בנתה״מ סי׳ קנו בחדושים ס״ק ז שאפי׳ היה בריא ונחלה יכול למחות, דלא מהני בזה חזקה דומיא דקוטרא. אמנם בחזו״א ב״ב סי׳ יג אות יא שאינו יכול למחות אלא אם יש כבר חולה ובא לעשות יכול לעכבו, אבל אם ארע החולי אח״כ אינו יכול לכפותו להפסיק אומנתו.

והנה בשו״ת שלמת יוסף סי׳ תעד נסתפק האם חולה יכול למחות על קול תינוקות של בית רבן, ואולי משום לנוגע לתשב״ר עליו להתרחק אם אינו יכול לסבול, והשיב פשוט שאינו יכול למחות בתשב״ר. ולפי המבואר שגן ילדות דינו כתשב״ר, כשם שאינו יכול למחות על תשב״ר כך אינו יכול למחות בזה, וכ״ש בנידון דידן שלא ידוע על שכנים חולים שגרים בשכנות. אמנם נראה שעל הנתבע לקיים את התחייבותו למנוע רעש.

ד. דין הרחקת נזיקין כשיש לשכן ירידת ערך

בשו״ת הרא״ש כלל ה סי׳ ג כתב שאדם הבונה בתוך שלו להשביח נכסיו ואינו מזיק לגוף ממון חבירו אלא שמפחיתו מדמיו כה״ג לא הצריכו חכמים להרחיק, כמו שאמרו בגמ׳ ב״ב כא ב עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו ואינו יכול למחות בידו, מפני שיכול לומר לו אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי, ואע״פ שהדבר ידוע שהחנות של הראשון דמיו נפחתים, שיותר היה נמכר ביוקר כשלא היה במבוי אלא חנות אחת, ואעפ״כ אינו יכול למחות. ועי׳ פס״ד ירושלים לדיני ממונות כרך א עמ׳ ה שאם ירידת ערך הדירה היא משום שמזיק לגוף הדירה, ה״ז תביעת נזיקין שחייבים עליה.

ובנידון דידן שטוענים התובעים שערך דירתם יורד בגלל הרעש של הגן, לטענתם ה״ז נזק ישיר שגם לדברי הרא״ש ניתן לתבוע עליו, אך לטענת הנתבע אין התביעה נכונה, וגם מוכן להתחייב לפצות את הנתבעים בבוא הזמן כשירצו למכור את דירתם ויוכח שערכן ירד בגללו, ע״כ לא נראה צורך בהשלשת ערבות לזה.