משיכת תביעה על ידי תובע, כשהקנה את תביעותיו לאחר

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים תיק מס׳ 303-נה כרך ד עמ' קצז-ר

בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב״ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא.

פס״ד בתביעה לקיום הסכם להפצת ספרים

נושא הדיון

קבוצת אנשים שעורכים פירוש ותרגום לתלמוד העבירו את זכות ההדפסה וההוצאה לאור למו״ל א׳, ומו״ל א׳ עשה הסכם עם מו״ל ב׳ שידפיס ויוציא לאור את הפירוש. עפ״י ההסכם זכאי מו״ל ב׳ להדפיס 3.000 סטים של 26 מסכתות ולמוכרם בארה״ב, תמורת 3.000 סטים שצריך לתת למו״ל א׳ כדי למוכרם בארץ. עפ״י ההסכם על מו״ל ב׳ להעביר למו״ל א׳ את 3000 הסטים שלו לפני הדפסת ״הסחורה״ (כלומר המסכתות השייכות למו״ל ב׳), ותוך פרקי זמן קצובים: תוך 3 שבועות מיום מסירת הלוחות 750 סטים, תוך 6 שבועות עוד 750 סטים, וכן הלאה. הצדדים התחייבו בפיצוי מוסכם במקרה של הפרת ההסכם, תוך השארת הזכות לתביעות נזקים נוספות, וציינו שהסעיף הדן בפרקי הזמן הינו ״הפרה מהותית של ההסכם״ (?). עוד הסכימו שהצד הנפגע יהיה רשאי לקחת את הפיצוי בכל דרך שהיא כולל לקיחת מטלטלין.

למחרת אותו הסכם עשה מו״ל ב׳ הסכם עם מו״ל ג׳ שידפיס עבורו 3.690 סטים ב-3 שלבים של 1.230 סטים בכל שלב. תמורת ההדפסה יקבל מו״ל ג׳ 770 סטים בכל שלב כדי למוכרם בארה״ב. כחודש לאחר מיכן נחתם הסכם משולש בין שלושת המו״לים, ומו״ל ג׳ קבל על עצמו להדפיס ולכרוך 6.000 סטים ״בכפוף להסכם״ שנעשה בין מו״ל ב׳ למו״ל ג׳, ועפ״י ההסכם שנעשה בין מו״ל א׳ למו״ל ב׳, כך שההדפסה כולה תהיה תוך 70 יום מיום תחילת העבודה, ולפי התנאים של ההסכם בין מו״ל א׳ למו״ל ב׳. מסירת הספרים למו״ל א׳ תתבצע מדי יום ביומו ותכלול את כל הספרים שכבר הודפסו ונכרכו.

כחצי שנה אח״כ תבע מו״ל א׳ את מו״ל ג׳ בביהמ״ש על הפרת ההסכם, ובסופו של דבר נקבע הסדר בין הצדדים שקבל תוקף פס״ד ומו״ל א׳ לקח את כל הספרים תמורת מחיר העלות ששילם למו״ל ג׳. על מו״ל ג׳ נאסר בביהמ״ש לתבוע את מו״ל א׳ אלא רק במה שנוגע לגובה מחיר העלות. מו״ל ב׳ לא היה שותף להסדר של ביהמ״ש, אך כמה ימים לפני ההסדר בביהמ״ש חתם מו״ל ב׳ למו״ל א׳ על שני מכתבים, במכתב אחד הוא מסכים כי ״כל הזכויות ו/או העמלות ו/או הרווחים המגיעים לו מוסבים לטובת״ מו״ל א׳. במכתב השני - כמה ימים מאוחר יותר - הוא מאשר שמו״ל א׳ הודיע לו על ביטול ההסכם המשולש, ומאשר שאכן הפר הסכם זה בהפרה יסודית. עוד הוא כותב שבעבר לא הראה ולא אמר למו״ל א׳ את ההסכם שחתם עם מו״ל ג׳ ורק לאחרונה כשמו״ל ג׳ סיפר על קיום ההסכם, הראה אותו. וכי בזמן חתימת ההסכם המשולש לא גילה למו״ל א׳ שכבר ׳׳סגר״ הסכם עם מו״ל ג׳ אלא רק שעומד לסגור אתו.

מו״ל ב׳ תובע את מו״ל א׳ ושאר גורמים הקשורים בנושא על הפרת החוזה המשולש. לטענתו המכתבים בהם הסכים להסב את זכויותיו למו״ל א׳ והודאתו שהפר הפרה יסודית את ההסכם, מכתבים אלה נכתבו תחת לחץ ואיומים של מסירה למשטרה ובשעת לילה מאוחרת, והאומדנא מעידה על כך ׳׳כי מי זה יוותר על זכויות בסדר גודל כזה ובתנאים כאלה מרצונו החפשי״. מו״ל א׳ מכחיש וטוען שהמכתבים נמסרו לו בשעת בוקר וללא כל לחץ, וכי הפרת ההסכם ע״י מו״ל ב׳ באי עמידה על לוח הזמנים היא עובדה שאין להכחישה. מו׳׳ל ב׳ משיב שלמרות העיכובים בהדפסה שנגרמו בגלל עיכוב בקבלת הניר, מו״ל א׳ המשיך בעיסקה עם מו״ל ב׳ וג׳ ולקח מידי פעם את הספרים, ולאחר שהצטברו די ספרים אצל מו״ל ב׳ וג׳ כדי לשולחם לארה״ב רק אז פנה לביהמ״ש כדי לבטל את ההסכם ולהחרים את הספרים. לטענתו העיכוב הזמני בהדפסת הספרים לא יכול להחשב להפרת הסכם בספרים בסדר גודל כזה.

מו״ל ב׳ תובע אף את מו״ל ג׳ בכך שהגיע להסכם בביהמ״ש עם מו״ל א׳ בניגוד להסכם המשולש שהיה לו אתו, והוא תובע לבטל את ההסכמה בביהמ״ש שהיתה לטענתו בניגוד לדין תורה. מו״ל ג׳ משיב שההסדר נעשה בהכרעת ביהמ״ש ולא היה בידו למנוע אותו. עוד הוא אומר שהוא מנוע בהוראת ביהמ״ש מלתבוע את מו״ל א׳ על הפרת הסכם.

לכתחילה פנה מו״ל ב׳ בתביעה בבי״ד של העדה החרדית, והם נתנו צו עיקול שלא למכור ו/או לשנות הבעלות על הלוחות והספרים לגורם אחר עד הד״ת. אך לאחר מיכן הגיעו הצדדים לידי הסכמה שהד״ת יתנהל בבי״ד זה, ומו״ל ב׳ התחייב שבמידה ויפנה לבי״ד זה לקבלת סעד כל שהוא, יעשה זאת אך ורק במעמד הנתבעים, ושני הצדדים התחייבו לזרז את הדיונים ביניהם ולא ליצור סחבת. עפ״י המוסכם ביקשו מביה״ד של העדה החרדית לבטל את העיקול, וביה״ד הנ״ל ביטלו. כעת מבקש מו״ל ב׳ מבי״ד זה לחדש את העיקול עד לבירור בד״ת, ומו״ל א׳ מבקש לדחות את הבקשה לאור מכתביו של מו״ל ב׳ שהוא מודה שהפר את ההסכם ושהוא מסב את זכויותיו לטובת מו״ל א׳.

פס״ד מיקדמי

הבקשה לצו עיקול נדחית.

תהפוכות בתביעה

לקראת הדיון השני בבית הדין העביר התובע מו״ל ב׳ ע״י הנתבע מו״ל א׳ מכתב לביה״ד בו הוא מודיע על ביטול יפוי הכח שנתן לטו״ר ה׳, והוא מודיע על הסרת התביעה, וכי תביעתו היחידה היא ממו״ל ג׳.

טו״ר ה׳ מציג הסכם פשרה בפני בורר שנחתם בין מו״ל ב׳ לבין מו״ל ג׳ ובו נאמר שמו״ל ב׳ מקנה את כל הזכויות שלו ואת כל מה שייפסק לזכותו למו״ל ג׳, והוא מודה כי כל סכום או זכות שייפסק או שיוקנה לו בפסק הדין בבי״ד, שייכים למו״ל ג׳, והוא מתחייב להעביר לטו״ר ה׳ מיד כל סכום שישולם לו, וזו הוראה בלתי חוזרת ובלתי ניתנת לביטול. ואת כל זה קבלו בקנין המועיל בבי״ד חשוב דלא כאסמכתא וכו׳ בביטול ובפיסול כל המודעות וכו׳, והרוצה לזכות עפ״י שטר זה תהא ידו על העליונה. לפיכך טוען טו״ר ה׳ שהוא התובע במקום מו״ל ב׳. מו״ל ב׳ טוען שהחתימה על המסמך הוצאה ממנו באונס, והוא אינו מסכים שטו״ר ה׳ ייצג אותו בתביעה. טו״ר ה׳ מכחיש את דברי מו״ל ב׳ על אונס בחתימת המסמך.

הצדדים הוזמנו שוב לביה״ד לבירור הדברים.

בקשת פסילת ההרכב ע״י הנתבעים

ב״כ הנתבעים מבקש לפסול את הרכב בית הדין מפני שנראה לו פסול בהחלטות שניתנו ע״י ביה״ד, וע״כ על ההרכב להשעות עצמו מלשבת בדין, שאל״כ יפנה לבג״ץ.

החלטת בית הדין

בית הדין ידון ויחליט בבקשה.

השאלה לדיון

ראובן שהקנה זכויותיו לשמעון, האם תביעתו של שמעון היא בשם ראובן או בשם שמעון.

תשובה

בספר פה קדוש על התורה מר׳ יצחק מוולוזין זצ״ל בראשית כז יט על הפסוק אנכי עשו בכורך כתב לפרש עפ״י הפשט:

״כראובן שלוה מעות לשמעון על שט״ח ואח״כ מכר השט״ח ללוי, וכאשר בא לוי לבקש המעות, א״ל שמעון לאו בע״ד דידי את, והשיב לו לוי ומה איכפת לך, עכשיו כשיש לי השט״ח אני בעל חובך, כי אני קניתי השט״ח מראובן, כך אמר יעקב אנכי עשו בכורך שקניתי מעשו הבכורה, וע״כ עשיתי כאילו דברת אלי, לכן קום נא וכו״׳.

ואף בנידון דידן שמו״ל ג׳ וטו״ר ה׳ קנו את הזכויות של מו״ל ב׳, יכולים הם לתבוע מהנתבעים, ואין הנתבעים יכולים לומר להם לאו בע״ד דידי את, ויותר מכך, תביעתם היא כאילו הם מו״ל ב׳, כדברי הפה קדוש.

ובנידון דידן שהנתבעים מדברים סרה בהרכב בית הדין ומהלכים עליו אימים, למרות שאין בלב ביה״ד טינה כלפי הנתבעים, יחליט בית הדין האם וכיצד להמשיך את הדיון.