פיצויי פרישה לעובד שעזב עקב אי תשלום משכורותו

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים כרך ד עמ' רכה-רל תיק מס׳ 227-נו

בהרכב הדיינים הרב אברהם דב לוין, אב״ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא.

פס״ד בתביעת עובד במכון תורני לפיצויי פרישה

נושא הדיון

התובע עובד במכון תורני של הוצאת ספרים בעיקר כמגיה, וגם בעבודות עריכה אחרות, זה 18 שנה. בגלל קשיי תקציב לא שילם המכון את משכורות העובדים זה כמה חדשים, ובגין כך - וכן בגין משכורת נמוכה מדי לדעתו - רוצה התובע לעזוב את העבודה, ולטענתו עזיבת עבודה בגלל סיבה כזו דינה עפ״י מנהג המדינה כפיטורין המזכים אותו בפיצויי פרישה, וע״כ הוא תובע פיצויים עבור 18 שנות עבודה שחלק מהם מכוסה ע״י ביטוח מנהלים.

התובע מבהיר שאין בינו לבין המכון הסכם עבודה כתוב אלא בעל פה. עוד הוא מבהיר שבשנים הראשונות לעבודתו נרשם כתלמיד כולל, וזאת מסיבות שאין צורך לפרטן.

מנהל המכון הנתבע משיב שהתובע לא עבד כעובד חדשי אלא עפ״י שעות, ולכן גם הרשה לעצמו להעדר מפעם לפעם מהעבודה לתקופות של מספר שבועות, ובעד עבודתו כמגיה - כפי שנדפס בשערי כמה ספרים שהוציא המכון - הוא מקבל שכר שאין גבוה ממנו בשוק. לטענתו של מנהל המכון, למרות העיכוב בתשלום המילגות החדשיות, אין לדון בזה מנהג מדינה של פיטורין מכיון שבאופן רשמי נחשב הוא כמו תלמיד כולל, ולתלמידי כולל אין מנהג מדינה של פיצויי פרישה. הוא טוען שהתקציב של המכון מבוסס ברובו על תקציב המדינה, ובשנה האחרונה לא זכו להקצבה, ומכאן נובע הגרעון שבגללו אין ממה לשלם כסף לעובדים, אך התקוה היא לשיפור במצב.

התובע משיב שעבודתו במכון היא עבודה שנוהג בה דין מנהג המדינה לגבי כלל העובדים.

הנתבע טוען עוד שמכיון שבקופה של המכון אין כסף, אינו עובר משום בל תלין. בתשובה לשאלה משיב הנתבע שאינו יכול להבטיח תשלום מסודר של משכורות בחדשים הקרובים, ובעקבות כך אומר התובע שאינו חוזר בו מכוונתו להתפטר.

פס״ד

א. זכות פיצויי פיטורין שמורה גם לעובדי המכונים התורניים (גם אם נחשבים כתלמידי כולל לענינים אחרים).

ב. עיכוב של כמה חדשים בתשלום משכורת מאפשר לעובד לפרוש כאילו פוטר מעבודתו.

ג. פיצויי פיטורין משולמים גם לעובדים לפי שעות.

ד. מלבד חיובו של הנתבע לשלם את המשכורות שלא שולמו עד היום, על הנתבע לשלם לתובע פיצויי פיטורין על כל השנים בהם עבד במכון, בניכוי התשלום מביטוח מנהלים, ובניכוי התקופות שחסר מהעבודה, התשלום יתבצע בחמשה תשלומים חדשיים שוים.

התפתחות במצבו של הנתבע לאחר הדיון

לאחר כמה ימים הודיע הנתבע שלאחר מאמצים הצליח להגיע למצב שבו הוא יכול להבטיח תשלום מסודר של משכורות לחצי שנה הקרובה.

שינוי בפסק דין

בעקבות התחייבות הנתבע לתשלום מסודר של משכורת בחצי שנה הקרובה, משהים את חיוב הנתבע לתשלום פיצויי פרישה בתנאי שיעמוד בהתחייבותו, והתובע יחזור לעבודה סדירה במכון. והיה אם לא יעמוד הנתבע בהתחייבותו זו, יחוייב הנתבע בפיצויי פרישה, כאמור, החיוב על החדשים שטרם שולמו עליהם משכורות, בעינו עומד.

השאלות לדיון

א. מכון שתלוי בתקציבים ממשלתיים, האם עובר בבל תלין לפני שמקבל את התקציבים.

ב. מנהל מכון שהתחייב לשלם שכר לעובדים, האם עובר הוא בבל תלין על עיכוב בתשלום.

ג. אין לו כסף לפרוע את השכר, אך יש לו ספרים ורכוש, האם חייב למכור את הספרים והרכוש כדי לשלם את השכר.

ד. עורך או מגיה בעבודה חדשית לפי ימים או שעות, החייב להשלים הספק עבודה מסויים, האם דינו כקבלן או כפועל.

תשובה

א. האם מכון תורני שתלוי בתקציבים ממשלתיים עובר בבל תלין?

בגמ׳ ב״מ קיא א:

"אמר רבה בר רב הונא הני שוקאי דסורא לא עברי משום בל תלין, מידע ידעי דעל יומא דשוקא סמיכי, אבל משום בל תשהא בודאי עובר".

ופרש״י:

"אפי׳ אית ליה מעות גביה לא עבר, דאדעתא דהכי איתגר ליה, וכיון דמיומא קמא לא עברי תו לא עברי".

וכ״פ השו״ע סי׳ שלט סעי׳ ט. אמנם המאירי שם חולק על רש״י וסובר שאחרי יום השוק עובר בבל תלין, ועי׳ שבט הלוי ח״ז סי׳ רלג שיש להחמיר כהמאירי, ועי׳ ציונים לתורה כלל כח.

ובנידון דידן נראה, כיון שרוב תקציבו של הנתבע תלוי בתקציבים ממשלתיים, ה״ה כמו שוקאי דסורא שהשכירים שלו סומכים על אותם תקציבים, וע״כ אינו עובר בבל תלין קודם קבלת אותם תקציבים, ולדעת רש״י שוב אינו עובר אלא בבל תשהא מדרבנן בלבד, ולדעת המאירי אחרי קבלת התקציבים עובר גם בבל תלין.

ב.   האם מנהל חברה עובר בבל תלין?

בגמ׳ ב״מ קי ב:

"האומר לחבירו צא שכור לי פועלים, שניהם אין עוברים משום בל תלין, זה לפי שלא שכרן וזה לפי שאין פעולתו אצלו וכו׳".

ופסק הרמב״ם שכירות פי״א ה״ד שאם לא אמר להם שכרכם על בעה״ב, השליח עובר. והוסיף בשו״ע חו״מ סי׳ שלט סעיף ו שלפיכך הוא עובר משום בל תלין. ובשו״ת הרשב״א ח״א סי׳ אלף קנז שמי ששכר מלמד לבני עניים שכרו עליו, וכ״ש שהוא גזבר של הקדש. ועפ״י השו״ע הנ״ל ששוכר פועל שחייב בשכרו, אע״פ שאינו אלא שליח, עובר בבל תלין, ה״ה גזבר של הקדש או מי ששכר מלמד לבני עניים, שהרי שכרו עליו.

לפיכך מנהל מכון תורני, אע״פ שהשכר אינו משולם מכיסו הפרטי אלא מקופת המכון, כיון שהוא התחייב בשם המכון לשלם את השכר, והוא גם שילם את השכר עד היום, אם מאחר לשלם עובר הוא בבל תלין או בבל תשהא מדרבנן.

ג. אדם שאין לו לשלם, אך יש לו רכוש, האם מחוייב למכור את הרכוש?

במשנה ב״מ קיח א:

"השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש וא״ל תן לי שכרי, וא״ל טול מה שעשית בשכרך, אין שומעין לו".

ופרש״י:

"ואע״פ שבכל מקום שוה כסף ככסף, הכא גבי פועל בל תלין שכרו כתיב, מאי דאתני בהדיה משמע".

ועי׳ פת״ש בשו״ע סי׳ שלו ס״ק א שלדעת רש״י אם אינו עובר בבל תלין יכול לומר לו טול מה שעשית בשכרך, ושכ״כ מהרש״א שם, אבל מהרשב״א משמע שגם אם אינו עובר בבל תלין אינו יכול לפרוע לו בשוה כסף אלא בכסף בלבד, מכיון שלא נשכר אלא משום שצריך למזונותיו, ושכ״מ מהרמ״א.

ובגמ׳ ב״מ קיב א:

"לא תלין פעולת שכיר אתך, יכול אפי׳ אין לו, ת״ל אתך, שיש אתך".

וכן פסק הרמב״ם שכירות פי״א ה״ד ושו״ע סי׳ שלט סעי׳ י. וכתב בחי׳ רעק״א בגליון השו״ע שמשמע מלשון השו״ע שאם אין לו מעות אע״פ שיש בידו שוה כסף, אינו עובר, אבל מלשון הברייתא משמע דוקא כשאין לו כלום להיפרע ממנו אינו עובר, וכן הוא לשון החינוך מ׳ תקפח, אבל אם יש לו שוה כסף חייב לפרוע, אלא שכתב שם שאם אין יכול לפורעו באותו יום אא״כ יאבד הרבה משלו, לא חייב הכתוב בזה. ועי׳ שיטת הקדמונים לתלמיד הרשב״א ב״מ קיב א שאם אין לו מעות מחוייב למכור מטלטלין וקרקע כדי לשלם במעות. וכתב המנ״ח מ׳ רל ובאהבת חסד דיני תשלומי שכר שכיר פ״ט סעי׳ ז שאף הריטב״א בשמ״ק ב״מ שם כתב כהחינוך, ושאין מחייבים אותו למכור כלים שאינם עומדים למכירה, משום פסידא, וכמי שאין לו דמי, וכ״כ בשו״ע הגר״ז הל׳ שכירות סט״ו ובן איש חי ש״א פ׳ תבא סכ״ב.

ובפת״ש חו״מ שם ס״ק ח בשם האר״י שמידת חסידות היא ללוות ולפרוע לשכיר בזמנו, ועי׳ נתיב החסד על אהבת חסד דיני תשלומי שכר שכיר פ״ט סעי׳ ז אות כא שהביא ראיה לזה ממנחות מ׳ שצריך אדם להשתדל להכניס עצמו שיהיה מחוייב במצוה, ושכ״מ ברש״י עה״ת שלפיכך זמן שכיר יום בלילה ושכיר לילה ביום כרי שבעה״ב יוכל לבקש מעות אף אם אין לו בביתו. ועי׳ שד״ח קונטרס דברי חכמים (ח״ה סי׳ לט) עפ״י הריב״ש סי׳ שפז שחייב למסור כל ממונו כדי שלא לעבור על לאו אפי׳ אין בו מעשה.

לפיכך בנידון דידן שטוען מנהל המכון שאין כסף בקופה, אם יכול לממש כסף ע״י מכירת ספרים מבלי להפסיד את ערכם, בודאי חייב לעשות כן, וכמו שדייק הרע״א מלשון הברייתא והחינוך, אך אי אפשר לחייבו למכור את הספרים בהפסד. זאת ועוד, אם יש לו אפשרות ללות כסף, מתאים לו שינהג מידת חסידות ויעשה כן כדי להפטר מחוב השכירות.

ד. האם עורך או מגיה שמקבל משכורת חודשית אך עובד לפי הספקים נחשב כשכיר או כקבלן?

פסק השו״ע חו״מ סי׳ שלט סעיף ו שקבלנות כשכירות לפורעו בזמנו. ובקצוה״ח שם ס״ק ג הביא בשם מהר״א ששון בתורת אמת סי׳ קיט עפ״י שו״ת הרא״ש סוף כלל קד שסופר שכותב על שלו אינו עובר בבל תלין, דדמי למכר, ואע״פ שהלכה אומן אינו קונה בשבח כלי, זה דוקא באומן שאין לו כלום בכלי, אבל כשהכלי עצמו שלו הוי כמכר. ועי׳ נתה״מ סי׳ שלג ס״ק טו וחזו״א ב״ק סי׳ כג אות לה שתמהו על שו״ת הרא״ש הנ״ל, ועי׳ חושן אהרן חו״מ סי׳ שלט ס״ו.

לפיכך בנידון דידן בין אם דינו של התובע כשכיר ובין אם דינו כקבלן שחייב להספיק מיכסת עבודה מסויימת, המעביד עובר עליו בבל תלין, אלא שיש להבחין בין אם כתב התובע את עבודתו במכון בניר וכלי כתיבה שלו, שאז דינו כמוכר ואין הנתבע עובר בבל תלין, לבין אם כתב בניר וכלי כתיבה של המכון, שדינו כשאר שכיר.