הזכות לפניה לערכאות, ופיטורי ראש כולל

ביה"ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים תיק מס׳ 303-נו

בהרכב הדיינים:

הרב אברהם דב לוין, אב״ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. 

מתן רשות לפנות לערכאות אחרי שהנתבע לא איפשר הבאת ראיות בדין

נושא הדיון

התובע טוען שהמוסד שבו שימש ראש כולל פיטר אותו, אחרי שתבע את הנהלת המוסד בבית דין על כך ששללא ממנו הקצבות ממשרד הדתות עבור תלמידים שהיו רשומים אצל התובע. הנתבע מציג חתימות של התלמידים המאשרים שהם תלמידים במוסד של הנתבע ולא במוסד של התובע. טוען התובע שהחתימות ניטלו מהם שלא כדין ומתוך אונס. כמה מהחותמים העידו בבית הדין שחתמו למנהל המוסד אחרי שניתן להם להבין שהמשך תשלום המילגה שלהם תלוי בחתימה זו. הם מעידים שהתובע שימש ראש כולל הרבה שנים.

התובע ביקש להזמין כמה עדים וראיות לבית הדין, אך העדים - העובדים בהנהלת המוסד - לא הופיעו, וגם לא הביאו הראיות והמסמכים שנתבקשו להביא.

החלטה

מאחר והנתבע לא איפשר לבית הדין להגיע לחקר האמת בנושא התביעה, נתן בית הדין רשות לתובע לפנות לכל מקום שימצא לנכון כדי לברר את תביעתו.

השאלה שעמדה לדיון (ולא מוצתה)

האם מותר לפטר ראש כולל אם תבע את ההנהלה בבית דין.

תשובה

בשו״ע או״ח סי׳ נג סעי׳ כה: 

"אין מסלקין חזן מאומנתו אא״כ נמצא בו פסול". 

וכתב המ״ב ס״ק עג: 

"וה״ה לכל התמנות במקום שלא נהגו למנות לזמן ידוע, והטעם שלא יחשדום שנמצא בהם פסול". 

ועי׳ אדרת אליהו סי׳ קיא.

לפיכך בנידון דידן שהתובע כיהן כראש כולל במוסד שנים רבות, הנהלת המוסד נהגה שלא כדין כשפיטרה אותו מכהונתו, ומה שתבע אותם בבית דין על שלילת הקצבות ממשלתיות אינה סיבה לפיטורין. וע״כ אם תתברר תביעתו, יש לבטל את הפיטורין, ולחילופין לחייב את הנהלת המוסד בתשלום פיצויים כנהוג במשק, כמבואר בשו״ת אמרי אש ח״א יו״ד סי׳ צב ושו״ת מים חיים או״ח סי׳ ו הובא בפת״ש חו״מ סי׳ שלג ס״ק ג. אם כי הפיצוי הוא רק על אובדן ישיר של המשכורת, ולא על אובדן הכנסות עקיף כגון הקצבות ממשלתיות שהופסקו, עי׳ חות יאיר סו״ס קו.

אך מאחר והנתבע לא איפשר לבית הדין להגיע לחקר האמת, רשאי התובע לפנות לכל מקום שימצא לנכון כדי לתבוע.