צ'ק שאבד למוכר האם הקונה מחויב לשלם שנית

ראובן קנה משמעון סחורה ושילם באמצעות צ'ק, לאחר זמן פנה שמעון אל ראובן והודיעו כי הצ'ק אבד, ומשכך תובע כעת תשלום במזומן על הסחורה. אך ראובן מסרב בטענה שהצ'ק עלול להימצא על ידי אדם שאינו הגון, שיציגנו בבנק לפירעון, ובכך ייצא ששילם פעמיים. אך שמעון טוען קיבלת ממני סחורה ולא שילמת לי עבור זה ואם אינך משלם המקח מתבטל, הדין עם מי.

בגדר צ'ק בזמנינו

א. נחלקו פוסקי זמנינו בגדר צ'ק, יש דסוברים דזה שטר חוב גמור וזה התחייבות וכסף ממש, ויש דסוברים דזה רק הוראה לבנק לשלם לפלוני, ואין בזה שום התחייבות, אבל יש דסוברין וזה השיטה הממוצעת דזה כשטר "ממרני" [עיין לעיל סי' י"א דביארתי שם ענין ד"ממרני"], וכן נוקט המנח"י (ח"ה סי' קי"ט-ק"כ, ח"ז סי' קל"א) וכלשונו "הנה כיון שטשעק דינו כממרני שמתחייב לכל מי שמוציאו", וכן פוסקים למעשה.

שטר ממרני שאבד אי חייב לשלם

ב. איתא בתשו' צמח צדק (סי' י') שנשאל בראובן שהלוה לשמעון בשטר בחתימת ידו כמו שקורים שטר ממרני, כל מי שמוציא שטר חוב גובהו, ואח"כ נאבד שטר זה מן ראובן המלוה, ורוצה להתפרע משמעון הלוה, ושמעון טוען שהוא ירא שמא ימצאנו אחר ויגבה בו ממנו, וכתב השואל דכבר אירע כן פעמים הרבה, ונהגו הדיינים להכריז על שטר שהסך הוא כך וכך וזמן הפרעון כך וכך וחתום עליו פלוני, מי שיש לו שטר זה יבוא לב"ד תוך ל' יום או יתבטלו זכיותיו, ונותנים ביד הלוה כתב שכך הכריזו והוא חייב לשלם, אלא שלוה זה מוסיף לטעון דילמא ימצא אחר לשטר זה שהוא חתום בו, ויטעון שלא ידע ולא שמע מן ההכרזה שלא הי' במדינה או שהי' אנוס, ויאמר שהוא הי' המלוה, ולכן אינו רוצה לשלם למלוה עד שיעשה לו בטחון לסלק היזקו, שאם יצטרך לשלם שנית למי שיוציא השטר הנאבד ישלם לו הוא, והמלוה טוען שרוצה ליתן לו שובר כדין כל מי שנאבד שטרו ואין עליו שום חיוב יותר, הדין עם מי.

והשיב הצמח צדק שם באריכות, ובתחילה דן האם בכלל מועיל שובר, ובסוף התשובה מסיק וז"ל:

לכך בנדון דידן אם אין ידוע שהשטר היה ביד זה שאמר שאבד שטרו שאז שובר ממנו לא מהני כדפרשתי, וא"כ חששא קרובה היא שמא ימצאנו אחר ויגבה מן הלוה אז אין הלוה צריך לשלם למלוה עד שיקבל עליו אחריות הפסד הלוה אם יצטרך לשלם שנית הנראה לענ"ד כתבתי.

ג. השער המשפט (סי' נ"ד סק"ב) הביא התש' צמח צדק, וכתב שכן מצא בתש' הרדב"ז (ח"א סי' קצ"ג) שאחר שהביא את הדין של הצמח צדק כתב וז"ל:

ומ"מ מסתברא שאם שמעון המלוה אמיד כופין את ראובן לפרוע לו חובו ויקבל עליו כל ערעור ונזק והפסד שיבא לו מצד הפרעון הנז', ואם אינו אמיד יביא לו ערב או משכון על זה כדי שלא יפסיד זה שלו ויאכל הלה וחדי וכזה ראוי לדון,

וממשיך השער המשפט וז"ל ואף שאין דבריהם מוכרחים כל כך, מ"מ כבר הורו זקנים ולהם שומעין.

שיטת הנתיבות שחולק על הצמח צדק

ד. הנתיבות (סי נ"ד ביאורים סק"ה, חידושים סק"ו) הביא תשו' צמח צדק שאין הלוה חייב לשלם אם לא שעושה לו המלוה ערבות שלא יבא לו ההיזק מפני השטר הנאבד, ועין בביאורים שמפקפק ע"ז וס"ל שלא ידעתי מנא ליה כיון דלא אמרינין רק כותבין שובר, וכיון שאי אפשר לכתוב שובר על שטר כזה, מנא ליה שמועילה הערבות, הא הלוה יכול לומר אינו בטוח לי, המבואר מדבריו שהלוה באמת לא חייב לפרוע השטר כיון שטוען שיכול לבוא לו היזק מזה.

ה. הפתחי תשובה (סי' נ"ד סק"א) אחר שהביא את התשו' צמח צדק והביא הנתיבות שחולק והאריך שם הרבה, הביא תשו' חמדת שלמה (סי' א') שנשאל מעין שאלה זו והביא את הצ"צ, ותמה ע"ז במאי דמועיל שטר פיצוי, וכן מאי דהצריך שטר פיצוי, כי ממנהג הדיינים שהעיד השואל שנהגו להכריז בכעין זה ולהזקיק הלוה לשלם, מזה מבואר דאין לחוש כלל שמא ימצאנו אחר, דאל"כ אף אם לא טען הוא למה אנן לא טענינן ליה, ומנהג זה ברור שהוא מנהג ותיקין, דבאמת נראה דכל עיקר הפלוגתא אי כותבין שובר היינו רק בחששא דהוא בעצמו יגבה שנית ויפסיד לזה בידים, אבל מחששא שיבוא ליד אחר והאחר יגבה בו, ע"ז אין מקום כלל לחייב המלוה, כיון דאין כאן אפי' גרמא בעלמא ואין כאן דין שמירה, וא"כ ברור כמנהג הדיינים וא"צ ליתן אפי' שטר פיצוי דעל גרם בנזיקין פטור, רק הוא יתן שובר שלא יגבה בו פעם אחרת, רק דכתב דההכרזה הוא במקום שובר, ומסיק וא"כ ה"ה בנ"ד צריך לשלם לו אפילו בלא שטר פיצוי, רק מסיים שאילו לדידי צייתי, ראוי להם לפשר בטוב אחר שיש להלווה לתלות באילן גדול הצ"צ הנ"ל, המבואר מדבריו שבאמת צריך לשלם לו בלי שטר פיצוי, כיון דיש הכרזה שזה במקום שובר, רק סובר שראוי לפשר בכזה אופן.

ו. הרקע"א (מהדורא תליתאה סי' כ"א) נשאל בשאלה זו וז"ל:

בשטר ממרני הנהוג בין הסוחרים שנאבד מתחת יד המלוה, והלוה מודה בחיובו, אלא דירא לנפשו שמא אחר ימצא השטר חוב ויגבה ממנו, ולא מהני לזה תקנתא דשובר, כיון דלא נזכר שם המלוה בשטר, אם מפסיד המלוה חיובו הברור מחשש פסידא דהלוה, והביא שיש ללמוד מעדותו של השואל את הצ"צ במנהג בתי דינים דמגבינן ע"י הכרזה ומה שהכריח הצ"צ ליתן שטר פיצוי, סובר בוודאי דתקנתא דפיצוי לא אלים כ"כ, דהיכי דרואים שהמלוה הזה הוא איש עני ואין לו אחיזת קרקעות, ותיכף שישלם לו בעודו בכפו יבלענה, מה"ת נחייב להלוה להאמין למלוה ע"י שטר פיצוי שלו, אלא וודאי דהצ"צ נקט זה בדרך כל מה דאפשר לתקוני לתקנת הלוה להציל מפסידא עבדינן, אבל לא שיהי' עיכוב בדבר.

ומסיק וז"ל:

ואם כן נראה דהדין עם מעלכ"ת נ"י דאם הלוה מאמין להמלוה שלא מכר השטר חוב ושנאבד ממנו באונס בענין דל"ש איהו דאפסיד אנפשיה, דצריך לשלם לו ומכריזים שכל מי שיש לו שטר חוב בחתימת ידו שיביא זכותו תוך ל' יום ובאם לאו יאבד זכותו כנלע"ד.

ביאור הבית יצחק בנתיבות

ז. הבית יצחק (חו"מ סי' י"ד) הביא את השאלה הנ"ל והביא את כל הפוסקים שהבאנו, ומבאר שיטת הנתיבות שחולק על הצ"צ וסובר שלא צריך לשלם שוב, דהנתיבות לשיטתו (סי' נ"ד סק"א) ששטר כל זמן שהוא אצל המלוה אין הלוה מחויב לשלם החוב, כיון דקי"ל ששטר שתחת יד המלוה נחשב כגבוי וזה כפרעון קודם ההלוואה, וכל זמן שאין מחזיר השטר אין עליו שום חיוב לשלם ממון, ובזה מבאר שיטת הנתיבות דלכן אם נאבד השטר ממרני ולא יוכל להחזיר אותו ללוה, לא חייב לשלם לו, דחיוב תשלום החוב זה כשמציג את השטר ללוה, ומסיק וז"ל והגם כי דברי הנתיבות צ"ע, מ"מ המוחזק יכול לומר קים לי כנלע"ד.

באופן שהמוכר לא קיבל כסף האם יכול לבטל המקח מחמת זה

ח. הנתיבות (בסי' צ"א ט', ק"צ ז', קצ"א ג') הביא ש"מ (ב"מ עז:) בד"ה וז"ל:

הרי"ף בתשובה וכו' אמנם אם שום א' מהם א"ר לחזור בו, והמוכר קבל מקצת מעות והוא דוחק לקבל השאר והקונה אומר אני רוצה שימתין לי בשאר המעות עד שיזדמן לי, לא נגמר המקח לקונה לא בכולה ולא במקצתה ע"כ,

וממשיך הנתיבות ועוד נראה דבזה לא בעינן שיהיה עייל ונפיק אזוזי ביומו, רק כיון שתובע המעות והלוקח טוען שאין לו יכול המוכר לבטל המקח.

והביא שכן מוכח בחלקת מחוקק (אבן העזר סי' ק"כ סק"ה) וז"ל ומיהו אם נותן לו הגט ע"מ לשלם לו מיד ואינו משלם ודאי הוי גט גזל בידו, וכן מבואר בבית שמואל (סק"ג) וז"ל:

לכן אם נתן לו הסופר הגט ולא פרע לו השכר הוי גזל, המבואר מדבריהם שקנה בכסף אין אומרים שהי' פה קנין והכסף שתבע עליו לשלם, אלא זה מונע את עצם המכירה לחול,

וכן מבואר במחנה אפרים (קנין מעות סי' ד') בא"ד וז"ל ואם יתבע המוכר המעות ואמר לו הלוקח עכשיו אין לי ליתנם, המקח חוזר כיון דהמוכר צריך למעות, נמצא כאילו המקח עומד ביד המוכר, המבואר מדבריהם שבאופן שקונה בכסף, אפ' שקנה בקנין מועיל אחר, אבל אם התנה הקנין תמורת כסף, ולא משלם כסף, לא אמרינן שהי' קנין רק יש לו עליו חוב לשלם, אלא זה מעכב הקנין מלחול.

ויש להוכיח כיסוד הנ"ל מהשיטה מקובצת (ב"ק קה:) דהביא שיטת הרמ"ה וז"ל: ושמעינן מינה דמאן דמזבין ליה לחבריה מידי אדעתא דיהיב ליה דמי ולא יהיב ליה לא הווי זבינה זבני, המבואר להדיא מהרמ"ה במפורש דאדם המוכר על מנת לקבל כסף תמורת המכירה ולא קבל, הדין דהמקח לא חל, וזה ממש מפורש כדברי הנתיבות והחלקת מחוקק והמחנ"א דמוכר על דעת לקבל כסף ולא קיבל לא הוי מכר, אפי' שהיה קנין אחר למקח.

האבן האזל (פ"ה ממכירה ה"ד) שהביא הוכחה לשיטת הנתיבות ע"פ תשו' הרי"ף שהמוכר לחבירו ולא שילם הלוקח את הדמים כלל המקח בטל, אפי' היכי דלא עייל ונפיק אזוזא,

ט. אמנם הקצוה"ח במשובב (סי' צ"א) לא סבירא להו כשיטות הפוסקים דהבאנו לעיל,

וז"ל ומאי דאתי עלה הרהמ"ח מהא דאה"ע סי' קכ' בח"מ שם סק"ה גבי גט אם נתן הגט ע"מ לפרוע תיכף ולא פרע תיכף ה"ל גזל ע"ש היינו דווקא באומר ע"מ וכל ע"מ לא בעי תנאי כפול והמעשה בטל, המבואר מדברי הקצות דכיון שהמקור של הנתיבות זה מגיטין דהדין שם שבגט אם לא שילם הבעל הדיו הגט בטל, שם איירי דווקא ע"מ אז זה תנאי, אבל בקנין רגיל שלא אמר ע"מ אז גם אם לא שילם כסף זה לא מבטל המקח,

ולכאורה חולק על כל השיטות שהבאנו לעיל.

י. איתא בב"ח (סוף סי' צ"ו, הובא בקצות סי' ס"ו סק"ה, ק"ד סקי"ד) בע"ח שחייב לשלם ואין לו לשלם, אם יש לו סחורה בהקפה, הדין הוא שהבע"ח שמכר החפץ יש לו זכות ליטול החפץ לפני שאר הבע"ח, וכן הביא הב"ש (סי' צ' סקל"ח) להלכה, המבואר מהב"ח דהבע"ח שמכר לו החפץ יש לו זכות ליטול לפני כל הבע"ח האחרים, ולכאורה הביאור דכיון שלא שילם המקח אינו נקנה לקונה, ושייך למוכר ולכן יכול לקחת זאת, והיינו כדברי הנתיבות.

הגט פשוט (אבה"ע סי' ק"כ סק"ח) הביא דברי הב"ח וכתב שיש לערער על הב"ח, וכן כתב בתשו' נודע ביהודה (חו"מ תנינא שאלה ל') שהביא דברי הב"ח וכתב דדבריו אינם מוסכמים, וכן בשו"ת צמח צדק (סי' קי"ז) הביא שיטת רבו הב"ח, ומאריך שם ודוחה ראיות הב"ח, ומסיק שאין לבע"ח זה שמכר לו מן סחורות שלו קודם לשאר בעל חובות, אלא הדין נותן דשאר בעלי חובות נוטלים בשוה, כיון דזקפו עליו במלוה, רק שעל פי התקנת ארבע ארצות יש לו זכות ליטול אותן סחורות שלו שהם בעין קודם שאר בעלי חובות ולא מצד הדין, וכיון שזה תקנה, רק כלפי מה שנתקן התקנה דהיינו לסחורות בעצמם ולא מה שבא מחמתיה, ולכאורה אם נסבור כנתיבות שאם לא שילם המקח לא חל מדוע צריכים להגיע לתקנה, המוכח דלא ס"ל לחידוש הנתיבות וזה נקנה לקונה אפי' שלא שילם, רק יש תקנה מיוחדת שהמוכר יש לו זכות קדימה כלפי החפץ שמכר.

יא. הבית מאיר (אבה"ע סי' צ' ס"ט) מביא את שיטת הב"ח, ומבאר דיש אנן סהדא דלא מכר ע"מ שלא ישלם לו, ובע"ח אחרים יקחו זאת, ולכן המכירה בטילה, וזהו ממש כשיטת הנתיבות, שמקח שהקונה לא שילם כסף תמורתו, המקח לא חל, וא"כ הצמח צדק שסבר שזהו תקנת חכמים מיוחדת, וכן הפוסקים שנחלקו על הב"ח לא ס"ל כשיטת הנתיבות, רק ס"ל דגם אם לא שילם זה לא סיבה שהמקח לא יחול, אמנם הפתחי תשובה (סי' צ"ו סק"ב) הביא חבל של פוסקים שפסיקתם סותר לשיטת הב"ח, אמנם הנחל יצחק (סי' צ"ו) הביא באריכות דברי הב"ח, והשיטות החולקים דדינא דב"ח זהו רק מתקנת ארבע ארצות ולא מעיקר הדין.

בנדון שאלתנו

יב. וא"כ בנדון שאלתנו שהצ'ק נאבד לכאורה זה כמו שהשטר ממרני נאבד, וכן הבין המנח"י (שהבאתי בריש הסימן) דצ'ק זה שטר ממרני, ועולה דלפי תשו' צמח צדק צריך לשלם לו רק אם יתן לו שטר פיצוי כנגד שלא יפסיד שמא יגבה פעמיים, ולרעק"א זה לאו דווקא שצריך שטר פיצוי רק צריך לשלם לו ושיעשו הכרזה, ולפי שיטת הנתיבות לא צריך לשלם שהרי סובר שלא בטוח לו שום ערבות, ולכאורה יטען המוכר אמנם הקונה לא משלם כי לא רוצה להפסיד לשלם פעמיים, אבל המוכר טוען שמכר סחורה ולא קיבל כסף תמורת זה וממילא דורש ביטול מקח, לשיטת הנתיבות וכן לשיטת הב"ח שקונה חפץ בכל קנין שהוא על דעת לשלם כסף ולא משלם יש בזה סיבה לבטל המקח, אבל הקונה שהוא מוחזק יטען קים לי כקצות במשובב, וכשיטת הצמח צדק וככל החולקים על הב"ח, דהמקח חל גם שלא שולם עבורו, וזה נשאר בגדר חוב.

תבנא לדינא

א.  לראובן יש חוב כלפי שמעון שהרי בפועל לא שילם.

ב.  אך אינו חייב לשלם לשמעון כיון שעלול להפסיד באם אדם אחר יפרע את הצ'ק.

ג.  טענת שמעון שדורש ביטול מקח לשיטת הנתיבות. אך ראובן יכול לטעון קים לי כהקצות וצמח צדק וכל הפוסקים החולקים על הנתיבות, וסוברים דהמקח קיים גם אם הקונה לא שילם רק נשאר חוב, ועל כן לא ניתן לחייבו במקום שעלול להפסיד על ידי כך.