מקח טעות במכונית שהתגלה לאחר מספר חודשים

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים כרך ה' עמ' קכט-קלב תיק מס׳ 204-נז

בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין. אב״ד; הרב שמואל ביבס. הרב ברוך שרגא.

פס״ד בתביעת מק״ט ואונאה במכונית אחרי שהקונה השתמש בה כמה חדשים

נושא הדיון

התובע קנה מכונית משומשת מהנתבעת לפי מחיר המחירון, ואחרי שהשתמש בה כמה חדשים החליט למוכרה לאחר. הקונה החדש בקש לבדוק אותה במכון לבדיקה, ואז התברר שיש בה פגמים כתוצאה מתאונה שהיתה לה, ועפ״י הערכת שמאי ערכה פחות ממחיר המחירון בכמה אלפי ש״ח. טוען התובע שלמרות שראה קילוף צבע במכונית והבין שהיתה לה תאונה, מ״מ לא ידע את עוצמתה, ועל המוכרת היה לספר לו על עוצמת התאונה ועל הנזק שנגרם לה, ואז אילו היה יודע מכך היה מוסרה לבדיקה מיד אחרי הקניה, והוא לא מסר לבדיקה מפני שסמך על דברי המוכרת שהמכונית במצב טוב, ״בובה״ כלשונה. עוד הוא טוען שהמוכרת לא סיפרה לו שקנתה את המכונית במחסן למכוניות משומשות בצרפת, והוא סבר לתומו שקנתה אותה חדשה, וע״כ לא דאג למסור אותה לבדיקה מיד. הוא תובע שהמוכרת תחזיר לו את פחת המחיר או שתחזיר את המקח כולו.

הנתבעת משיבה שהתובע ידע מהתאונה שקרתה לה במכונית עוד לפני הקניה, שהרי הצבע שלה היה מקולף, וע״כ אינו יכול לטעון שהמקח נעשה בטעות. עוד היא אומרת שאמרה לו זאת במפורש. לדבריה היא אינה בקיאה בפגמים שקרו או לא קרו לגוף המכונית, וע״כ לא ידעה מה לפרט. היא טוענת שהתובע חתם על הסכם הקניה ובו נאמר שהוא קונה אותה לפי מצבה כמו שהיא, וע״כ אינו יכול לטעון טענת מקח טעות. עוד היא טוענת שהתובע השתמש במכונית במשך שלושה חדשים, וגם הוא מודה שהמכונית נסעה טוב וללא בעיות, וע״כ אינו יכול לטעון היום את מה שטוען.

פס׳׳ד

המקח חוזר, והתובע חייב לשלם לנתבעת עבור חדשי השימוש במכונית. כפשרה תחזיר הנתבעת לתובע סכום מסויים והתובע יחזיר לה את המכונית.

השאלה לדיון

בדק את המכונית רק אחרי שהשתמש בה כמה חדשים, האם יכול לטעון טענת אונאה או מקח טעות.

תשובה

א. האם זמן החזרה בטענת ביטול מקח מוגבל

בענין תביעת אונאה אמרו חכמים במשנה ב״מ מט ב שאינה אלא עד שיראה לתגר או לקרובו, וכ״פ הרמב״ם מכירה פי״ב ה״ה ושו״ע חו״מ סי׳ רכז סעי׳ ז.

כתב החינוך במ׳ שלז שתביעת אונאה וביטול מקח אינם נמשכים לעולם, אלא זמן קצוב נתנו בדברים כדי שיתקיימו עניני המו״מ בין בני אדם. וכתב רש״י ב״מ שם ששיעור עד שיראה לתגר או לקרובו משום שאחר זה כבר נתרצה ומחל. וכתב הרא״ש שם סי׳ טו שאם נתעצל ולא חקר לידע אם נתאנה, מחל על אונאתו.

לפי״ז בנידון דידן שהתובע התעצל ולא חקר לידע אם נתאנה, מחל על אונאתו, ואינו יכול עוד לתבוע ביטול מקח בגלל האונאה, ולמרות שיש לו סיבות מדוע התעצל מבדיקה, אין סיבות אלה בגדר אונס.

אך מאידך רשאי לתבוע ביטול מקח בגלל המום שמצא במכונית, אע״פ שמצא אותו כעבור כמה חדשים, שכ״כ הרי״ף בתשו׳ סי׳ קנג שבמום חוזר לעולם, שמקח טעות הוא (ולא כראב״ד בשמ״ק ב״מ יד א שגם במום תלוי בכדי שיראה). וכ״כ הרמב״ם מכירה פט״ו ה״ג, ודוקא שלא נשתמש במקח אחרי שמצא את המום. ועי׳ ריטב״א ב״מ נ א שהזמן שאמרו עד שיראה לתגר שייך רק באונאה, מכיון שהתגר אינו בודק במומין אלא שאומר לו כמה שוה.

ב. במקום שניתן להבחין במום

וכתב המ״מ מכירה פט״ו ה״ג בשם יש מי שכתב שאם היה הדבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר כגון שיכולין לנסותו ולטועמו ולא הקפיד לעשות כן והמוכר מכר לו סתם, אינו חוזר. וכתב בדברי מלכיאל ח״א סי׳ פו אות ו שלפי המ״מ אם אמר לו המוכר בפירוש שאין בו מום, בטל המקח, דאמרינן שלזה לא הבחינו כיון שסמך על המוכר שהגיד לו שאין בו מום, שחשב שבודאי לא ישקר המוכר שיש לו לידע שאם ימצא המום יבטל המקח.

ובנידון דידן שהמוכרת אמרה לקונה שהמכונית טובה כמו ״בובה״, אע״פ שהתובע ידע שהיא עברה תאונה, שהרי ראה צבע מקולף, אך מ״מ לא ידע את עוצמת התאונה ועל הנזקים שנגרמו למכונית באותה תאונה, ובאופן כזה כתב המ״מ שהמקח בטל.