חוזה מפרט או הוראות מפקח - מה גובר על מה לגבי קבלן? פסק דין סופי

בס"ד, ‏ו' אב תשע"ו

‏10 אוגוסט 2016

תיק 73081

פסק דין סופי

לפסק דין חלקי 1

לפסק דין חלקי 2

לבקשת רשות הערעור

בעניין שבין

א.      רקע והחלטות קודמות

התובעת היא חברה קבלנית שבנתה את ביתו של הנתבע (להלן, הבית). התובעת תבעה את הנתבע והלה תבע אותה תביעה נגדית.

בתאריך ז' שבט תשע"ו, ‏17 ינואר 2016, הוציא בית הדין פסק דין חלקי שני (להלן פס"ד חלקי ב). ובו הוכרעו כל המחלוקות בין הצדדים. בסופו נקבע כך:

ב.      הצדדים רשאים להגיב על טעויות חשבוניות או להתייחס לאופן חישוב המע"מ תוך 14 יום מהתאריך הרשום על פס"ד זה (לא ניתן להעלות טענות משפטיות אחרות).

ג.        הצדדים יכולים להצביע על סעיפי חיוב/זיכוי שלא הוזכרו בפסק דין זה תוך 14 יום מהתאריך הרשום על פס"ד זה. תגובות על סעיפים שהוזכרו בפסק הדין לא יתקבלו.

שני הצדדים העירו על פסק הדין. הנתבע טען מספר טענות אודות החישובים. בנוסף, שני הצדדים טענו טענות בנוגע ליתרת החוב של הנתבע לתובעת. נתייחס ראשית לטענות בדבר יתרת החוב, ולאחר מכן באופן פרטני לטענות הנתבע הנוספות.

לאור ריבוי הפרטים שלח בית הדין לצדדים מכתב ובו סיכום של כל המחלוקות שנותרו להכרעה. במכתב נאמר שכל טענה שלא תועלה כעת לא תוכל לעלות בהמשך. הצדדים העירו על מכתב זה. בעקבות כך, נדונו בפסק הדין שלהלן המחלוקות האמורות (בתוספת ההערות) בלבד.

ב.      טענות בדבר יתרת החוב

בסעיף ה' לפס"ד חלקי ב נקבע כי יתרת החוב של הנתבע לתובעת עומדת על סך 45 אש"ח. וזאת בהסתמך על הודאת מנהל התובעת בדיון. על כך העירה התובעת שטעה מנהל התובעת בדבריו, ויתרת החוב האמיתית עומדת על 57,977 ₪, ולראיה הציגה את לוח התשלומים.

גם הנתבע העיר על נושא יתרת חובו לנתבעת. הנתבע הפנה לכתב התביעה שלו בו הוא חולק על גובה יתרת החוב, וטוען שהוא אינו חייב לשלם עבור שינויים עליהם דרשה התובעת 26,770 ₪ במסגרת יתרת החוב. הנתבע הפנה לפרוטוקול דיון 1 בו הנושא נדון.

שני הצדדים הסמיכו את בית הדין לדון בטענות אלה.

ג.       החלטה מתאריך ז' סיוון תשע"ו

הנתבע טען טענות כנגד התהליך שביה"ד הציע, ולבקשתו הכריע ביה"ד בנוגע לתהליך. להלן ההחלטות הרלבנטיות, מתוך אותה החלטה:

1. הנתבע מר חייב לשלם לתובעת עבור השינויים שנעשו לבקשתו (שינוי אינסטלציה והדבקת פסי אלומיניום). התמחור ייעשה ע"י קבלת שתי הצעות מחיר מקבלנים ללא ביקור במקום. הקבלנים יישאלו האם ביצוע ע"י קבלן שכבר נוכח במקום מוזיל את עלות העבודה.

2. הנתבע חייב לשלם עבור שדרוג הריצוף שנעשה סך 858 ₪, סכום זה יתווסף לחשבון בפסק הדין הסופי.

כעת נדון בסוגיות השונות.

ד.      יתרת החוב של הנתבע ע"פ התובעת

כאמור בין הדין הכריע שיתרת החוב של הנתבע לתובעת עומדת על 45 אש"ח, וזאת על פי הודאת ב"כ התובעת מהנדס ה'.

בעקבות פסק הדין כתבה התובעת שההודאה היתה בטעות, ולראיה הציגה את מסמך בשם
"לוח תשלומים". בסוף המסמך כתוב שיתרת החוב עומדת על הסכום 57,977 ₪. כמו כן, נכתב כך:

הדייר דרש זיכוי עבור איחור במסירת הדירה 12,000, ולכן הסכים להקצות סך 45,000 ₪ לדיון בבית הדין.

דברים אלה מסבירים את טעותו של מר ה' שאמר שהתביעה היא על סך 45 אש"ח בלבד. הנתבע לא חלק על הנתונים האמורים אלא טען שיש לחייב את התובעת ע"פ הודאתו של מר ה'. אלא שכאמור מדובר בהודאה בטעות. בית הדין סבור שדרישת הנתבע משמעה היצמדות לפרוצדורה ולא למהות, ובמסגרת הסמכות שהעניקו לנו הצדדים לדון בעניין – היא נדחית.

לפיכך אנו מקבלים את טענת התובעת שהודאתו של מר ה' היתה בטעות, ויתרת החוב על פי התובעת היא 57,977 ₪.

ה.       חיוב על תוספות ושינויים

מתוך יתרת החוב, חלק הנתבע על שלושה סעיפים המופיעים ב"לוח תשלומים":

שינויים של הדייר 19,663 ₪

תוספת ריצוף 60X60 3,861 ₪

תוספת פסיפס 3,246 ₪

בהחלטה מתאריך ז' סיון תשע"ו נקבע כי הנתבע ישלם עבור שדרוג הריצוף 858 ₪.

נדחתה טענת הנתבע לפטור אותו מתשלום עבור השינויים שהוא עצמו ביקש ("שינויים של הדייר"), ונקבע שהתמחור יתבצע על פי הצעות מחיר שיתקבלו משני קבלנים. בית הדין פנה למר 1 ולמר 2, וקיבל מהם הצעות מחיר, וזה תוכנן:

הנתבע העיר הערות משפטיות על חוות הדעת, בחלקן הוא חזר על טענותיו שכבר נדחו בהחלטה מתאריך ז' סיוון, ובחלקן הוא הוסיף, כגון, בקשתו להפחית את הרווח הקבלני בסך 20%, וכן בקשתו להכריע על פי המחיר הנמוך כאשר ישנו טווח מחירים. התובעת שאלה את המומחים האם הם לקחו בחשבון שהיה מדובר על עבודות חציבה, והם השיבו שלקחו זאת בחשבון.

דיון: על פי ההלכה (שו"ע חו"מ קג, ב) שמאות מתבצעת ע"י שלושה שמאים, כאשר המחיר נקבע ע"פ ממוצע העמדות הקיצוניות. ההגיון הוא שאין ללכת אחר הצעה הנמוכה ביותר, אלא אחר המחיר המקובל. ולכן גם כאן, יחושב הממוצע בין הצעות המחיר, ובמקרה שהמומחה נתן טווח מחירים יתבצע ממוצע.

בית הדין דוחה את טענות הנתבע השונות: הניסיון של הנתבע לפטור עצמו מתשלום על עבודה שהוא עצמו ביקש, ולו בגלל שלא חתם על טופס שינויים, היא בלתי ראויה, והדברים הוסברו מבחינה הלכתית בהחלטה הקודמת. ובעניין זה נעיר שיש הבדל עמוק בין שינוי שהקבלן יזם (ריצוף) ודינו כ"יורד שלא ברשות", לבין שינוי שהדייר יזם והתעקש עליו למרות התנגדות הקבלן (אינסטלציה) שדינו של הקבלן כ"יורד ברשות". הניסיון של הנתבע לבקש הפחתת רווח קבלני גם הוא אינו מתקבל – על פי ההלכה יש לשלם את עלות העבודה כמקובל בשוק, והמחיר המקובל כולל גם רווח קבלני. זה המחיר שהיה הנתבע משלם אילו ביצע את העבודה על ידי קבלן מטעמו. לפיכך:

בנוגע לעבודות האינסטלציה הממוצע הוא 5627 + מע"מ, קרי, 6584 כולל מע"מ.

בנוגע לסעיף השני 1225 ₪ + מע"מ, קרי, 1433 ₪ כולל מע"מ.

לכך יש להוסיף 858 ₪ (כולל מע"מ) עבור שדרוג הריצוף.

סה"כ 8875 ₪ כולל מע"מ עבור התוספות, במקום, 26,740 ₪ שבהם חויב הנתבע עבור סעיפים אלה. לפיכך, יש להפחית מיתרת החוב 17,865 ₪.

ו.        זיכוי בגין ארונות מטבח + שיש

הנתבע טען שזיכוי בסך 11,500 ₪ עליו לא היה ויכוח טרם בוצע. התובעת השיבה כך:

במקרה של הנתבע לא מצאנו את הזיכוי  עבור המטבח אצל הספק, אנחנו מבקשים תצהיר מהנתבע על כך שלא קיבל זיכוי עבור המטבחים מספק המטבחים שלנו.

כאמור, הנתבע כבר הצהיר (בתגובתו לפס"ד חלקי ב, מתאריך כ"א שבט תשע"ו, סעיף 2) שלא קיבל זיכוי מספק המטבחים, ומבחינת בית הדין די בכך.

לפיכך, טענת הנתבע – מתקבלת.

ז.        טעות חישוב

הנתבע העיר על טעות חישוב – הטענה מתקבלת. בכל מקרה יערך חישוב מחדש לאור הסעיפים הבאים.

ח.      גובה המע"מ

התובעת העירה שגובה המע"מ על יתרת החוב הוא 17%. הנתבע לא חלק על כך.

ההערה מתקבלת, ולכן גם לזיכויים יש להוסיף 17% מע"מ בלבד.

הנתבע העיר כי הנתבעת חייבה אותו בגין עליית המע"מ בטעות בסכום גדול מדי. כאשר יתרת החוב כולל מע"מ היתה 307,867 ₪, והמע"מ עלה ב-1%, הוא חוייב ב-3,079 ₪ במקום בסך 2629 ₪. ההפרש בסך 450 ₪. התובעת לא השיבה לטענה זו, ולכן היא מתקבלת. בית הדין אינו רואה צורך לחזור ולדון בטענות הנתבע שכבר נדחו בפסק דין חלקי ב בעניין ההצמדה.

לכן, הנתבע יזוכה בסך 450 ₪.

ט.     השמטות מפס"ד חלקי ב

1. מתלה כביסה

הנתבע העיר כי מומחה ביה"ד תמחר את שוויו של מתלה כביסה ב-600 ₪, וע"פ קביעות ביה"ד הוא אמור היה לקבל זיכוי נוסף בסך 200 ₪. התובעת לא הגיבה.

הבקשה מתקבלת, הנתבע יזוכה בסך 200 ₪  + מע"מ.

2. נקודות חשמל בחוץ

בכתב התביעה הנגדית נטען שבמפרט מופיעות 6 נקודות חשמל כאשר בפועל יש 4. מומחה ביה"ד קבע (דוח המומחה עמ' 9, סעיף 6) שהעניין נתון להכרעת ביה"ד, כיון שהכמות הנוכחית סבירה. התובעת לא הגיבה.

הכרעה: ע"פ העקרונות שקבע ביה"ד יש לחייב שליש במקרה כזה. התביעה היא ע"ס 500 ₪, לפיכך, חיוב שליש עומד על 170 ₪ + מע"מ.

י.        הצמדת הפיצוי על האיחור למדד תשומות הבניה

הנתבע טען במכתבו מתאריך 07.02.16 שיש לזכות אותו בסך 1008 ₪ עבור הצמדת הפיצוי על האיחור במסירה למדד תשומות הבניה. זאת, על פי שנקבע בחוזה שכל הסכומים יוצמדו למדד הנ"ל.

בית הדין דוחה טענה זו מכמה טעמים: האחד, שיהוי – הטענה הזו לא נטענה בעת שהתובע ביקש את הפיצוי עבור האיחור. הטעם השני, והוא העיקרי, מדובר בסעיף שאינו עוסק בבנייה (בניגוד לתוספות וזיכויים), ולכן אין היגיון להצמיד אותו למדד הנ"ל. מבלי להכריע בפרשנות החוזה, בסמכות בית הדין לקבוע כפשרה שהפיצוי יעמוד על הסכום המקורי ותו לו.

על כן, תביעה זו נדחית.

יא.   זיכוי עבור שיש

ביה"ד זיכה את הנתבע בסך שליש מעלות השיש, כפי שתמחר מומחה ביה"ד אינג' ארד. הנתבע לא העיר על כך. כעת הוא טוען שהיה על ביה"ד לזכות אותו ע"פ מחירון דקל פחות 10% כפי שנקבע בחוזה.

טענה זו מועלית בשיהוי ניכר ביותר, ולכן גם היא לא תתקבל.

יב.    חיפוי גבס במרתף

הנתבע התפלא מדוע ביה"ד זיכה אותו בשליש עלות החיפוי בלבד כאשר החיפוי מופיע בתוכניות. הסיבה לכך היא שהפיקוח אישר באופן כללי את המבנה, כך שמבחינת הקבלן הוא עמד בדרישות של הפיקוח. בכל מקרה בו הפיקוח אישר בניגוד להסכמים זיכה ביה"ד את הנתבע בשליש, וכך גם כאן.

לגבי השקעים שב ביה"ד ומסביר. כאשר מדובר על ליקוי יש הכרח לבצע שוב, לעומת זאת, כאשר מדובר על זיכוי – מדובר על הפחתת התשלום כיון שהעבודה לא נעשתה ואין לשלם עליה.

בנוגע למרתף לא בוצע חיפוי ולכן הנתבע פטור מלשלם עליו, אולם, אין זה ליקוי שהכרחי לתקנו. בהתייחס לדוגמא שכתב הנתבע אודות ברז פגום – יש הבדל בין ברז פגום שיש הכרח להחליף אותו, לבין היעדרו של ברז (כאשר הוא איננו הכרחי) עליו מגיע זיכוי. דוגמא נוספת שתמחיש את הדברים: כאשר קיבל הנתבע זיכוי על כך שבוצעה דלת בעלת 2 כנפיים במקום דלת בעלת 3 כנפיים – התמחור לא היה ע"פ עלות ההחלפה של הדלתות (שהיא גבוהה מאד – קניית הדלת החדשה והתקנתה, ופירוק הישנה) אלא ע"פ הסכום שחסך הקבלן בהחלפה (סכום קטן בהרבה). הוא הדין כאן.

יג.     אחרית דבר

הצדדים העלו תמיהות נמרצות על הכרעת ביה"ד. ולכן כדי להיות נקיים מה' ומישראל נחזור ונבאר: הנתבע קנה בית מהתובעת. את הפרויקט יזם הישוב, והוא שניהל אותו לכל אורכו עד להשלמתו. אמנם, כבר בהתחלה נחתמו חוזים ישירים ביו הרוכשים ובין הקבלן, אולם, הדבר לא שינה את ההתנהלות. ואכן הישוב הוא שבחר את הפיקוח, והוא שחצץ בין הרוכשים לבין הקבלן. בסופו של יום אישר הפיקוח את המבנים כפי שהם.

ביה"ד אינו בוחן כליות ולב, אולם, ניתן היה להתרשם ששני הצדדים פעלו עד למסירה במידה רבה בתום לב. הנתבע נצמד להסכמים ואילו התובעת למהות כפי שהיתה בתחילה. ולראיה שהבנת התובעת היתה סבירה, שהנתבע מעולם לא טען שכל עשרות הרוכשים תובעים את התובעת למרות שכולם חתמו על אותם הסכמים. זאת ועוד, הנתבע לא התייחס מעולם לקביעת ביה"ד שנמצאו במפרט סעיפים שהם בגדר טעות מובהקת (כגון, מנגנון פתוח-סגור בחדרים יבשים) מהם ניתן להסיק לכלל תוקפו של המפרט.

על כן, לאור הפער הניכר בין ההסכמים וההתנהלות בפועל, הכריע ביה"ד לחייב את הנתבעת בשליש ההפרש שבין ההסכם למה שבוצע בפועל.

ביה"ד מציע לצדדים לנסות ולהבין כל אחד את משנהו קודם שהם תוקפים זה את זה. כמו גם, לדון את הצד השני לכף זכות כפי שכל צד נוהג עם עצמו כאשר הוא טעה. ושוב, יש לדחות את הביטויים הארסיים שאין להם כל תרומה לבירור האמת. בית הדין סבור שעל שני הצדדים להתנצל איש בפני רעהו על הביטויים שננקטו, אין צורך לעדכן את בית הדין בעניין זה.

ולסיום, בפסק דין זה נדרש ביה"ד, בעל כרחו ובמקרים רבים מהמקובל כאן, לדחות תביעות מטעמים פרוצדוראליים. זאת, לאור התמשכות ההליך, והעובדה ששני הצדדים, מצד אחד, עמדו על קוצו של יו"ד בכל אחת מטענותיהם, ומצד שני, עשו זאת לעתים באיחור שלא ניתן לקבלו. סוף דבר, צדק משפטי כולל גם צדק תהליכי ואין זה הוגן שצד לדיון יעלה בשיהוי ניכר טענות ובכך ימנע את סיום ההליך.

ועוד הערה אחרונה לסיום. ביה"ד הכריע בכל מחלוקת בנפרד, ועשה זאת ככל האפשר כדי לרדת לחקר האמת. אולם, מדרכם של תיקי בנייה שהם מרובי פרטים, ויתכן שצד מסוים יגלה (כדרכם של הצדדים שלפנינו שכאמור עומדים על קוצו של יו"ד בכל הנוגע להתחייבויות הצד השני) טעות כזו או אחרת בפרט מסוים. על כך יש להשיב שמלבד ההכרעה הפרטנית, סבור ביה"ד שהתוצאה הכוללת היא סבירה, ולו גם בדרך של פשרה. לפיכך, יש לראות גם את המכלול ולא רק את הפרטים.

יד.    סיכום החיובים מהסעיפים השונים

כאמור לעיל יתרת החוב עומדת על 57,977 ₪, הכולל מע"מ בשיעור 17%. מסכום זה יש להפחית את הזיכויים, הליקויים, והפיצוי על האיחור.

לזיכויים יש להוסיף 17% מע"מ וכן לליקויים.

סעיפים ללא תוספת מע"מ: הצמדת זיכוי על מטבח למדד תשומות הבניה (לאור הויתור של הנתבע), וכן את הפיצוי על איחור במסירת הדירה. להלן החישובים:

יתרת חוב הנתבע כלפי התובעת: 57,977 ₪ כולל מע"מ

זיכויים מתוך פס"ד חלקי ב (כולל תיקון שיעור המע"מ):

זיכוי הנתבע בגין חוסרים (פס"ד חלקי ב): 11,035 + 1,033 = 12,068 ₪ + מע"מ (תוקן ל-17%) = 14,119 ₪.

זיכוי הנתבע בגין ליקויים (פס"ד חלקי ב): 13,593 ₪, בתוספת 17% מע"מ, סה"כ 15,903 ₪.

זיכוי הנתבע בגין עליית מדד תשומות הבניה: 1,120 ₪ (אין להוסיף מע"מ).

זיכוי הנתבע בגין איחור במסירה: 9,000 ₪ (אין להוסיף מע"מ).

סה"כ זיכויים מפס"ד חלקי ב: 40,143 ₪ כולל מע"מ.

תוספת זיכויים מפס"ד זה:

זיכוי הנתבע בגין חיובי יתר עבור שינויים: 17,865 ₪ כולל מע"מ.

זיכוי עבור ארונות מטבח ושיש – 11,500 ₪ (אין להוסיף מע"מ).

זיכוי הנתבע בגין מתלה כביסה (200) ושקעים (170): 370 ₪ + מע"מ = 433 ₪.  

זיכוי בגין חיוב יתר עבור מע"מ בסך 450 ₪ (אין להוסיף מע"מ).

סה"כ זיכויים מפס"ד זה: 30,248 ₪ כולל מע"מ.

סה"כ זיכויים מפס"ד זה ומפס"ד חלקי ב: 70,390 ₪ כולל מע"מ.

חובו של הנתבע כלפי הנתבעת עומד ע"ס 57,977 ₪.

סה"כ תשלם התובעת לנתבע 12,413 ₪.

טו.   החלטות

ד.      התובעת תשלם לנתבע 12,413 ₪.

ה.      התובעת תבצע את התשלום תוך 45 יום מהתאריך הרשום על פסק הדין.

ו.        ניתן להגיש בקשה לערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מהתאריך הנקוב עליו.

פסק הדין ניתן ביום ו' אב תשע"ו, ‏10 אוגוסט 2016.

בזאת באנו על החתום