עורך דין שתבע סכום כסף נוסף עבור רישום דירה

פד"ר ירושלים כרך א' עמ' קמג - קמו תיק מס׳ 134־נא

בהרכב הדיינים: הרב דוד עובדיה. אב״ד; הרב אברהם דב לוין: הרב שמואל ביבס.

פסק דין בענין שכר טירחת עו''ד בביצוע עיסקה של קנית דירה

הרקע לתביעה

בנו של התובע קנה דירה לפני כעשר שנים כשהנתבע משמש עו"ד של המוכרים כדי לערוך את המכר ולהעביר את הדירה ע"ש הקונה. ע"פ הסכם המכירה היה על הקונה לשלם לעו"ד 1% מערך הקניה עבור העברת הדירה על שמו, וכך גם עשה. אלא שהעברה בטאבו ע"ש הקונה התעכבה עד לשנה זו, ולא באשמת העו"ד, וכשבקש הקונה מהעו"ד לבצע את ההעברה, דרש העו"ד תשלום של 300 ש"ח. אבי הקונה, שהוא התובע בדין זה, שילם לעו"ד כבקשתו, וזה סיים להעביר את הדירה ע"ש הקונה.

התובע דורש מהנתבע שיחזיר לו את התשלום האחרון עם המע"מ ששולם עבורו, וכן הוצאות הצמדה למדד ועוד הוצאות שהיו לו בגין תביעה זו.

טענות בעלי הדין

התובע טוען שמאחר שהעו"ד קבל מהקונה תשלום של 1% מהקניה בשעת עריכת החוזה עבור העברת הדירה ע"ש הקונה, לא היתה הצדקה לגבות תשלום נוסף של 300 ש"ח לסיום ההעברה בטאבו. לטענתו, בשעה ששילם את התשלום הנוסף לא ידע ולא זכר כלל שכבר שולם לנתבע 1% בשעת עריכת החוזה, והיה סבור לתומו שזהו שכ"ט העו"ד עבור העברה, וע"כ שילם לו, אבל משנתבררה לו הטעות, הוא דורש את התשלום בחזרה, עם כל מה שנתלוה לו. התובע מציג חלופת מכתבים בין שכן אחר של אותו בנין, שגם הוא נדרש ע"י העו"ד להוסיף ולשלם עבור סיום ההעברה, לבין לשכת עורכי הדין, ועל פיהם משמע שלשכת עורכי הדין אינה מסכימה לדרישה זו.

הנתבע משיב שאמנם קבל 1% מהקניה, אבל אין תשלום זה כולל את ההוצאות הנוספות שהיו כרוכות בהעברת הדירה בבנין זה ע"ש הקונה, כגון הכנת תסריט לבית משותף, שמחירה אצלו הוא 120$, ועוד. וכך גם פורש בחוזה המכירה: בסעיף 14 נאמר שהתשלום של 1% הוא עבור הטיפול בהעברת הדירה לקונה, ואילו בסעיף 15 נאמר שהקונה ישלם לעו"ד ע"פ דרישתו תשלומים נוספים עבור הוצאות תסריט לבית משותף, ועוד. וע"כ, לטענת הנתבע, מוצדקת היתה תביעתו לתשלום נוסף של 300 ש"ח טרם סיום ההעברה בטאבו, וזאת כשכ"ט עבור ההוצאות הנוספות שהיו כרוכות בהעברה זו, בלי קשר למחיר הדירה. על מכתב לשכת עורכי הדין שהציג התובע, משיב הנתבע שאין הוא מתייחס לענינו של התובע אלא לענין שכן אחר, ואין להביא ממנו ראיה לעניננו.

התובע מציג חלופת מכתבים בינו לבין הנתבע בנושא התביעה, ובתשובת הנתבע מיום י אדר תש"ן כותב הוא תחת כותרת מודגשת: בלי לפגוע בזכויות, כדלהלן: א. המזומנים עבור הוצאות היו בסך 37 ש"ח לסילוק אגרת בקשה וכו'. ב. נדרשת לשלם 300 ש"ח בתוספת מע"מ מאחר שעברו מאז המכירה למעלה מעשר שנים, למרות פניותינו החוזרות וכו'. ג. שכ"ט ששלמת בזמנו היה בעד עריכת הסכם המכר. הייתי מוכן לסיים את ההעברה בטאבו אך לא באתם לחתום על המסמכים וכו'.

ממכתב זה מביא התובע ראיה שאת התשלום הנוסף בסך 300 ש"ח לא דרש התובע עבור ההוצאות הנוספות כגון הכנת תסריט לבית משותף, אלא עבור סיום ההעברה בטאבו, וזאת משום ההמתנה של עשר שנים באשמת הקונה, והואיל ועל העברת הדירה לקונה כבר קבל הנתבע בזמנו את התשלום של ה-1%, הרי התשלום הנוסף הוא שלא כדין, משום שא"א לדרוש תשלום עבור המתנה בביצוע ההעברה.

הנתבע משיב שכתב את מה שכתב במכתב הנ"ל מתוך חשש שהתובע מתכוון להפליל אותו בקבלת מזומנים ללא רישום קבלה, אחרי שכך הבין מנוסח המכתב של התובע שאליו התייחס במכתב התשובה הנ"ל. אבל באמת התשלום הנוסף היה מורכב מסך 120$ עבור הכנת תסריטים לבית משותף, וכן שכ"ט נוסף. הנתבע מוסיף עם זאת, שאילו לא היה התובע מעכב את ההעברה, לא היה דורש סכום נוסף מעבר ל-120$.

פסק דין

לאחר שהאב"ד שליט"א הציע לצדדים להתפשר והם היו מוכנים לכך, הציע האב"ד שליט"א שהנתבע ישלם סך 150 ש"ח לתובע. הנתבע התחייב להפקיד בתוך שבועיים את הסכום המוסכם בביה"ד.

צדדי ההלכה בנידון

אדם התובע שכר נוסף שלא הותנה

בחוות יאיר סי' קנד נשאל בענין ראובן שפסק עם שמעון ליתן לו שכר עשרים ר"ט עד איזה השתדלות אצל השררה, ושמעון תובע מראובן את ההוצאות שהוציא בקשר להשתדלות מלבד השכר שהיתנה עמו. והשיב דקיי"ל בכל טענות שבין בעה"ב לפועל, יד הפועל על התחתונה כשהוא בא להוציא מבעה"ב, הכא נמי הוי ליה לשתדלן להתנות על ההוצאות, ומדלא היתנה דעתו היה שיהיו מעט מזעיר או שישיג מבוקשו בלי הוצאות כלל, ואינו נוטל רק מה שפסק, ומ"מ אין לנו להוציא ממון מאומדנא וסברת הכרס וכו'. עכ"ל.

מפורש יוצא מהחוות יאיר שאם כבר שילם בעה"ב לשתדלן תשלום נוסף ועכשיו תובע בחזרה בטענה שכבר שילם לו בעד עיקר ההשתדלות, לא היינו מוציאים מהשתדלן, וזאת אפילו אם לא היתנה השתדלן על בעה"ב לגבות תשלום נוסף בעד ההוצאות, על אחת כמה וכמה בנידוננו שהיה תנאי מפורש לחייב את הקונה ע"פ דרישת הנתבע לתשלום נוסף בעד הוצאות, שרשאי הנתבע לתבוע עבור זאת, ואין צריך לומר שאחר שכבר גבה את התשלום אינו חייב להחזירו.

תשלום גלובלי לעו"ד האם כולל בתוכו ייצוג בערכאות נוספות?

ובשו"ת מנחת יחיאל ח"ב סי' קמט נשאל אודות ראובן שהשתווה עם עו"ד שיעסיקו נגד אחד בערכאות וינהל את כל הענין עד שיגמור המשפט ויתן לו בעד זה סכום ידוע, ועשה העו"ד המוטל עליו אבל לא זכה בדין, ועכשיו נסתכסכו העו"ד עם ראובן האם הסכום שהיתנו ביניהם הוא בעד ניהול המשפט בכל האינסטאנציות או רק בעד ניהול המשפט באינסטאנציה הנמוכה בלבד, והשיב, שאם כבר שילם לעו"ד, אף אם נאמר דרוב בני אדם השוכרים עו"ד דרכם הוא שבעד השכירות שנתן לו בראשונה, גומר העו"ד כל המשפט עד הבית משפט הגבוה, אך עכ"פ יש מיעוט שאין עושים אפעלאציע (ערעור) או אף אם עושים, השכירות הראשון הוא רק על המשפט שערך ונגמר במקום הנמוך, על כרחו אין ראובן יכול לכוף את העו"ד להטריח את עצמו ולערוך רעקורס (ערעור) לבית המשפט הגבוה בעד השכירות שלקח ממנו, דאין הולכין בממון בתר רובא, אבל אם עדיין לא שילם לו, והעו"ד הוא התובע, אף אם רוב מסייע לעו"ד, אין מוציאין מראובן, דהממע"ה וכו'. עכ"ל.

כששולם לו כבר הכסף על המזמין הראייה

והנה בנידוננו, נאמר בחוזה שנערך בין הקונה למוכר שהקונה ישלם לעו"ד 1% עבור "הטיפול בהעברת הדירה לקונה", ואח"כ נאמר בו שהקונה יוסיף לשלם לעו"ד ע"פ דרישתו בגין הוצאות שונות, כגון הכנת תסריט לבית משותף, הדברים מוכיחים מצד עצמם ש"הטיפול בהעברת הדירה לקונה" אינו כולל את הכנת התסריט, וגם אילו לא פורש כן בחוזה גופו, יכל היה הנתבע לטעון בצדק שמעולם לא נתכוין לכלול בכך את הכנת התסריט, ואפי' לו יצוייר שרוב העו"ד כוונתם בכך לכלול את הכנת התסריט, בנידון זה שהעו"ד כבר קבל את התשלום, על התובע היה להביא ראיה שכך היתה גם הכוונה בהסכם זה, וכמש"כ מנחת יחיאל במקרה הנ"ל שאין הולכין בממון אחר הרוב. זאת ועוד, אמנם נוסח החוזה נכתב אצל העו"ד, אבל לא העו"ד חתם עליו, כי אם הקונה והמוכר, ואיך יתכן לחייב את העו"ד על דקדוקי לשון בחוזה שלא הוא שחתם עליו, ולתובע אין כל ראיה שאכן העו"ד קבל את התשלום של ה-1% עבור הטיפול בהעברת הדירה כולו, בצדק יכול העו"ד לטעון שאת התשלום של 1% קבל עבור עריכת הסכם המכר בלבד, וכי מעולם לא קבל תשלום עבור ההוצאות והטירחות שנוספו על עצם עריכת החוזה.

מדוע מכתב עו"ד אינו כהודאת בעל דין?

ומה שהוכיח התובע ממכתבו של הנתבע אליו מיום י' אדר תש"ן, לכאורה יש במכתב זה הודאת בעל דין שאת התשלום הנוסף לא גבה עבור ההוצאות הנוספות אלא בשכר טירחה עבור ההמתנה, והודאת בע"ד ע"י כתב ה"ז כמודה בפני עדים ואומר אתם עדי, שאינו יכול לחזור ולומר משטה הייתי בך, עי' שו"ע חו"מ סי' פא סעי' יז ע"פ שו"ת הרא"ש, אך נראה שלא שייך לדון כן בנידוננו משני טעמים:

א.   הודאת בע"ד למפרע

אפילו נתייחס למכתב זה כהודאה מפורשת שהתשלום לא היה בעד ההוצאות הנוספות, הרי נחלקו הח"מ והב"ש באבהע"ז סי' לח אם אומרים הודאת בע"ד למפרע, ועי' שערי תורה ח"א כלל א שהדבר תלוי בטעמים של הודאת בע"ד, אם היא בגדר נאמנות, או בגדר התחייבות מחדש, והדברים עתיקים.

ב. אמתלא בהודאת בעל דין

אמנם הלכה פסוקה היא שאין מקבלים אמתלא על הודאת בע"ד, עי' קצוה"ח ר"ס פ שכן משמעות השו"ע, ועי' ח"מ וב"ש אבהע"ז סי' קטו ועוד אחרונים לענין אשה שאמרה לבעלה שזינתה ונאמנת להפסיד כתובתה, אינה יכולה לחזור בה ע"י אמתלא, משום שאין אמתלא מועילה לענין ממון (ועי' בארוכה במאמרו של כב' ראב"ד ירושלים הגר"י קוליץ בקובץ תורה שבע"פ תשמ"א), והביאור בזה הוא משום שאמתלא יכולה לעקור רק מה שנוגע למודה בעצמו, כגון בשויא אנפשיה חתיכא דאיסורא, אבל הודאת בע"ד שיצרה חיוב כלפי חבירו, אין האמתלא יכולה לבטל חיוב זה.

מ"מ נראה שבמקרה זה נראה שמועילה אמתלא, מאחר ובראש המכתב הדגיש הנתבע שהמכתב נכתב "בלי לפגוע בזכויות", הדגשה זו פותחת פתח לכותב לפרש את עצמו ולתרץ דבריו ע"י אמתלא מתקבלת. ומה שמתרץ עצמו שכתב כן מחמת חשש של הפללה עצמית, אכן אמתלא מקובלת היא.

תביעת הצמדה על התביעה

פלא הוא בעינינו תביעת התובע, שהוא בר אוריין ובר אבהן, לשלם לו דמי תביעתו בתוספת הצמדה למדד, תביעה אשר כמוה כתביעה לרבית ח"ו.