השתתפות במכירה פומבית של הוצאה לפועל

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים. תיק מס' 53-נח כרך ו'

בהרכב הדיינים: הרב ברוך שרגא, אב״ד; הרב שמואל שפירא, אב״ד; 

הרב דוד דוב לבנון. 

פס״ד בענין מכירה פומבית של ההוצאה לפועל

נושא הדיון

עובדא אתא קמן. מר ר׳ בעל חברה להוצאת ספרי קודש היו לו סכסוכים עם שלטונות המס על חובו למס הכנסה וסירב לשלם להם תשלום כפי חשבונם. פקידי ההוצאה לפועל פשטו עליו והחרימו לו אלפי ספרים שו״ת שסי״ם ומפרשים, ולאחר זמן רב הציעו אותם למכירה פומבית, וקנאם מר ע׳ ש׳ מירושלים, ולאחר ששילם שכרם והביאם לביתו, הופיע מר ר׳ ק׳ ומבקש שיחזיר לו את כל הספרים שרכש חינם אין כסף מאחר והספרים שלו, והשלטונות לקחו לו את הספרים בכח הזרוע. טוען הנתבע כי קנאם ביושר מאחר ודינא דמלכותא דינא.

פס״ד

אסור לקנות מההוצאה לפועל מה שגבתה ההוצאה לפועל מחייבים.

תשובה

א. קנין מגזלן

איתא בגמ׳ גיטין נח ב

"ת״ר הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אין בו משום סקריקון ואנפרות עצמה צריכה שתשהה שנים עשר חורש. והאמרת אין בה משום סקריקון, ה״ק סקריקון עצמה צריכה שתשהה י׳׳ב חודש, אמר רב יוסף נקטינן אין אנפרות בבבל. והא קחזינן דאיכא, אלא אימא אין דין אנפרות בבבל. מ״ט, כיון דאיכא בי דוואר ולא אזיל קבולי קביל אחולי אחיל". 

ופרש״י: 

"אין בו דין סקריקון אם שהה בידו שנים עשר חודש לתת רביע לבעלים כתקון חכמים ויחזיק בקרקעו אלא מחזיק לו הקרקע בחינם. דגבי סיקרקון הוא דחזרו ונמנו דכיון דגמר ואקני אגב אונסי מיתה, אבל האי לא גמר ואקני מידי. ואע״ג דשהתה שנים עשר חודש לא באת לו שעה לכופו הלכך אין מכירתו מכירה כלל".

והתוס׳ ב״ק נח א כתבו: 

"ורבינו גרשון פסק בתשובה אחת על אנס עכו״ם שאנס ביתו של ישראל ובא ישראל אחר ולקחו ממנו שלא יחזיר לבעלים בחינם". 

וכתב הב״י סי׳ רלו דכתב המרדכי ריש פרק האומנין ב״מ סי׳ שמא אע״פ שרש״י חולק אנן קיי״ל כפסק רבינו גרשום וכו׳ וכן דן רבינו מאיר וכן פסק המיימוני פ״ה מהל׳ גזילה הי״ג וכן נפסק בשו״ע רלו סעי׳ ח: 

"בא עכו״ם בעקיפין על ישראל ולקח שדה ולא היה מסור להרגו ומכרו לישראל או נתנו, צריך להחזירו לבעלים אפילו שהיתה בידו כמה שנים ואין צריך להחזירו בחינם אלא שמין כמה היה רוצה ליתן לעכו״ם כדי שיחזירנו לו וכך יתן לישראל. ואם הוציא עליו הלוקח כדי להוציאה מיד העכו״ם עד כדי דמי הבית צריכים הבעלים ליתן לו אם רוצה ליטלו מידו".

ב. האם הבעלים מתיאשים מהחפץ

והן אמת דכתב המרדכי פרק הכונס דף מו ע״א סי׳ ס דדוקא קרקע דלא מייאשי מיניה, אבל מטלטלין דמיאש מיניה אין צריך להחזיר לבעליו, ומיהו ספרים לא שייך בהו יאוש דהגוי לא יוכל למוכרן רק לישראל. מ״מ נראה דבזמן הזה דבכל מטלטלין לא שייך בהם יאוש מאחר והמכירה היא מכירה פומבית ומפורסמת, ואדם שלקחו לו את רכושו הוא עוקב כל הזמן מתי המכירה. ומעשים בכל יום שהבעלים עצמם באים וקונים את חפציהם ומבקשים מהמשתתפים שלא יוסיפו על המחיר שהמה מציעים, נראה דלא הוי יאוש.

ג. האם דינא דמלכותא מתיר את התפיסה של ההוצל"פ

ואף דכתב הרמ״א שם בסעי׳ ט:

 "וכל זה באנס שאין לו משפט עליו אבל שר ומושל שקצף על עבדיו ומשרתיו ולקח מאחד מהם דינא דמלכותא דינא ואין הלוקח חייב ליתן לבעלים כלום". 

וא״כ בנ״ד כיון שכל ההוצאה לפועל נעשה על פי חוקי המדינה וקיי״ל דינא דמלכותא דינא, וכמ״ש הרמב״ם בפ״ה מגזילה הי״א שהמבריח מן המכס לפי מה שקבע המלך קצבת המכס הרי זה גוזל מנתו של המלך בין שהוא מלך ישראל בין שהוא מלך גוי לפי שדין המלך דין. וכתב בשו״ת ישכיל עבדי ח״ו חו״מ סי׳ כח סעי׳ ב שה״ה לממשלה שיש לה בית נבחרים ומחוקקים אע״פ שאינם מעוטרים בעטרת מלוכה דינם דין גמור בעניני המדינה ושייך בהם הכלל דינא דמלכותא דינא. וראה באורך בשו״ת יחוה דעת ח״ה סי׳ סג.

מ״מ נראה דבנדון דידן לא הוי דינא דמלכותא כלל ועיקר מאחר והחוב מורכב בתוספת רבית והצמדה והוצאות משפט וכדומה דאין לו חיוב על פי ההלכה והוי גזל גמור לפי דיני תורתינו הקדושה. ופעמים גובים על חוב שוה מנה חפץ ששויו מאתיים ומוכרים אותו בחצי מנה.

וכבר נפסקה ההלכה בשו״ע חו״מ סי׳ שסט סעי׳ א: 

"אסור לקנות דבר הגזול מהגזלן ואסור לסעדו על שינויו כדי שיקנוהו, שכל העושה דברים אלו וכיו״ב מחזיק ידי עוברי עבירה ועובר על ולפני עור לא תתן מכשול, והלוקח ממנו מטלטלין דינו כמו בלוקח מן הגנב". 

ואין ספק דאם כבר קנה אם יבואו בעליהם צריך להחזיר להם החפץ והם ישלמו להם מה ששילם ללא רבית וללא הצמדה. ודוקא שבאו אליו בעת שנודע להם שהוא קנה את רכושם, אבל אם בשעה שנודע להם לא באו ולא גילו דעתם שהם חפצים לקחתם, ולאחר זמן תובעים שיחזירו להם חפציהם, נראה דהוי מחילה, ואין יכול שוב להוציא מידם.

וכן הורה מרן הגרי״ש אלישיב שליט״א דאסור לקנות מהמכירות של ההוצאה לפועל.

הרב ברוך שרגא.