פטור תשלומים בטענה לחובות קודמים

ביה״ד לדיני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים תיק מס׳ 343־נח

בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב״ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. 

פס״ד לבע״ח שטוען שאין לו לפרוע משום שנכסיו משועבדים לאחרים

נושא הדיון

בעל חוב שנתחייב לשלם בדין טוען שאין לו ממה לפרוע את החוב. שכנגדו טוען שיש לבעל חובו נכסים הרשומים על שמו, כגון דירה ומכונית, ויש לו ולאשתו הכנסות קבועות משכר עבודה וכד׳. משיב בעל החוב שהוא בעל חוב גדול, ובשכר שמקבל אין די כדי לפרוע את החובות הקודמים, והנכסים הרשומים על שמו יש עליהם שעבוד לבנקים וכד׳. טוען בעל החוב שרישום השעבוד שיש על המכונית או על הדירה אינו מהווה תירוץ לחוסר יכולתו של בעל החוב לשלם את חובו, והעובדה שבעל החוב מרשה לעצמו להחזיק מכונית מהסוג שהוא מחזיק, שעלות אחזקתה הקבועה גבוהה ויקרה, מוכיח שהוא בעל אמצעים.

פס״ד

לאור טו״מ הצדדים יש לחייב את הנתבע לפרוע את חובו כפי שנתחייב.

השאלה לדיון

בעל חוב שנכסיו משועבדים לבעלי חוב אחרים, האם נחשב כמי שאין לו נכסים.

תשובה

פסק הרמב״ם מלוה ולוה פ״א ה״ד: 

"כשיתבע המלוה הלואתו אע״פ שהוא עשיר והלוה דחוק וטרוד במזונות אין מרחמין בדין אלא גובין לו חובו עד פרוטה אחרונה מכל מטלטלין שימצאו לו. ואם לא הספיקו המטלטלין גובין לו מן הקרקע וכו׳ מכל קרקע שיש לו אע״פ שהיא משועבדת לכתובת אשתו או לבעל חובו שקדם גובין לזה, ואם יבא הראשון ויטרוף יטרוף". 

וכתב המ״מ שמקורו בגמ׳ כתובות צ' ע"א שמגבין לבע״ח מאוחר אע״פ שיש מוקדם הימנו. אמנם לענין מתנות עניים שרוצה ליקח מקופה של צדקה אם מעותיו חוב לאחרים, פסק הרמב״ם הל׳ מתנ״ע פ״ט הי״ג: 

"היו בידו מעות והרי הן עליו חוב או שהיו ממושכנים לכתובת אשתו הרי זה מותר ליקח". 

והיינו שלענין צדקה דינו כמי שאין לו מעות. וצריך לומר שחלוק דין בעל חוב מדין צדקה, שאמנם אם היו לו מעות אלא שהיו ממושכנים לאחר, לענין צדקה נחשב שאין לו, אבל לענין בע״ח נחשב שיש לו, וגובים ממנו חובו עד פרוטה אחרונה. ועי׳ משיב דבר ח״ב סי׳ ס וחת״ס חו״מ סי׳ קכז ושבט הלוי יו״ד סי׳ קכה ליו״ד סי׳ רנג סעי׳ ב ועוד.

ולפיכך בניד״ד שהנתבע אינו מכחיש שמשתכר הוא ואשתו וגם יש להם רכוש, אלא שטוען שהכסף הולך לכיסוי חובות והנכסים משועבדים, נראה שאינו נפטר בכך מחיובו לתובע.