תפילין שנמסרו לבדיקה ואבדו

פד"ר ירושלים כרך א עמ' קנה-קנו תיק מס׳ 204־נא

בהרכב הדיינים: הרב דוד עובדיה, אב״ד; הרב אברהם דב לוין. הרב שמואל ביבס.

פס׳׳ד בענין שכר בדיקת תפילין שאבדו לבודק

נושא התביעה

התובע מסר ע"י שליח פרשיות של תפילין לבדיקה אצל הנתבע, וכשדרשם בחזרה נאמר לא שהן אינן נמצאות, וכנראה שאבדו.

התובע טוען שנאמר לו ע"י השליח שהיו אלה פרשיות בכתב מהודר, ויש לו עליהן יחס נוסטלגי מיוחד בהיותן ירושה מאביו המנוח, ע"כ הוא מעריך אותן בסך 1000$, וסכום זה הוא תובע מהנתבע בגין האבידה. לדבריו, בגלל אבידת הפרשיות מהנתבע הוצרך לקנות פרשיות מהודרות אחרות ושילם עבורן 400$.

הנתבע מודה שקבל פרשיות לבדיקה משליחו של התובע, וכי אינו מוצאן כיום, אבל לדבריו לא בא המוסר לקבל אותן כנהוג שלושה ימים לאחר המסירה, וע"כ יתכן שנאבדו בדרך כל שהיא. הנתבע אינו זוכר את הפרשיות אם באמת היו הן מהודרות, אבל הוא משער שבהיותן ישנות לא היו מהודרות ביותר, ולכל היותר היו הן ממוצעות בשווי של כ-100$, שאותם או שווים הוא מוכן להחזיר לתובע.

הנתבע דורש לשלם לו את דמי הבדיקה שעדיין לא שולמו לו.

פס"ד ביניים

יש להזמין לביה"ד את השליח שמסר את הפרשיות לבדיקה, ולשמוע ממנו פרטים אם בא לדורשם במועד, או שאחר לדורשם, וכן אם זכור לו האם היו אלה פרשיות מהודרות או לא.

אם יתברר עפ"י דברי השליח שהנתבע לא אמר לו לבוא ולקחת את הפרשיות אחרי כמה ימים, וימצא שהנתבע היה על הפרשיות שומר שכר, כדין אומן, ודינו שחייב על גניבה ואבדה, יש לחייבו לשלם לתובע עבור הפרשיות, ועפ"י הערכה שלהן שיתן השליח, אם יתן, ואת התשלום יהיה עליו לשלם מ"מיטב" כדין, עי' ב"ק ה א: כולן כאבות לשלם ממיטב, שכל המטלטלין יש להם דין מיטב, ע"כ אם רוצה הנתבע לפרוע לו בפרשיות שוות ערך כמו אלו שאבדו, רשאי הוא בכך.

מקורות להלכה

שנינו בב"מ פ ב: "כל האומנים שומרי שכר הם", וכ"פ הרמב"ם שכירות פ"י ה"ג וטוש"ע חו"מ סי' שו סעיף א'

א, וכתב הטור שם שדינו כש"ש משום שזהו שכרו, שנותנים לו העבודה כדי שישתכר, ועי' משנה שם שאם גמר האומן מלאכתו ואמר לבעלים טול את שלך והבא מעות, ה"ה שומר חנם, ולפיכך אם נאבד ממנו החפץ פטור מלשלם, ועי' קצוה"ח סי' שה ס"ק ב שאם נאבד ממנו באונס אחר שהשלים מלאכתו, חייב הבעלים לשלם לו שכרו, שהאונס כאילו החזירו ליד הבעלים.

ולפי"ז אם יתברר שהמוסר לא בא לקחת בחזרה את הפרשיות מהנתבע למרות שנתבקש לכך, הרי דינו של הנתבע כש"ח ופטור על האבידה, והבעלים חייב לשלם לו שכרו, אבל אם הנתבע לא הודיע למוסר שיבוא לקחת את הפרשיות, נשאר דינו של הנתבע כש"ש שחייב על האבידה, אלא שיש לדון האם גם בכה"ג אמרינן שהאונס כאילו החזירו לבעלים דמי, וחייבים הבעלים לשלם לו שכרו, או כיון שאינו פטור על אבידה זו, אין זה חשוב כאילו החזירו לבעלים, ועדיין צ"ע.